Quotation_auto על ויקרא 2:14

ואם תקריב מנחת בכורים. כתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ואומר מזבח אדמה תעשה לי אדם ממקום כרפתו נברא כל זמן שבית המקדש קיים מזבח שבו כפרה לישראל, בחוצה לארץ חכמים ותלמידיהם כפרה לישראל שנאמר ואם תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה ויבוא לאיש וגו' והלא אין שם לא ירושלים ולא בית המקדש אלא וכו' ואלישע הנביא ותלמידיו וכו' הא למדת שכל הנזקק לחכמים ותלמידים מעלה לעיו כאלו עושה רצון אביו שבשמים. אמר לו רבי מה נשתנו אומות העולם שאיכלין בזמן הזה אמרתי לו בשכר שהפריש הקדוש ברוך הוא ישראל מתוכן משל למה הדבר דומה למלך שמצא אדם אחד ממשפחה נמוכה והיה אותו אדם עושה רצונו שגר להם המלך מתנות רבות לבני אותה משפחה בשבילו. אפילו אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא יושב וקורא כל היום כולו ואחות לוטן תמנע שכר תורה בידו. ואם תקריב חובה רבי ישמעאל אומר ואם תקריב מנחת בכירים במנחת העומר הכתוב מדבר מהיכן באה מן השעורים. או אינו אלא מן החטים ר' אליעזר אומר נאמר אביב לדורות מה אביב האמור במצרים שעורין אף אביב האמור לדורות שעורין. רבי עקיבא אומר מצינו יחיד שמביא חובתו מן החטין וחובתו מן השעורין וצבור שמביאין חובתן מן החטין וחובתן מן השעורים אם אתה אומר עומר בא מן החטין לא מצינו צבור שמביאין חובתן מן השעורין.

דבר אחר. ל"א אין לשון קלי אלא דבר קליל, הא כיצד אבוב של קלאי היה שם והיה מנוקב כבברה כדי שתהא האור שולט בכולו. אביב קלוי באש גרש איני יודע אם אביב קלוי אם גרש קלוי כשהוא אומר באש הפסיק הענין. כרמל רך ומל וכן הוא אומר ואיש בא מבעל שלשה וגו'. כל קרבנות הצבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ ואין באין אלא מן המובחר, מתניתיו דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר, שתי הלחם הבאין מן הישן כשרות אלא שחסר מצוה. עומר דכתיב תקריב את מנחת בכוריך דאפילו מן העליה. שתי הלחם דכתיב ממושבותיכם תביאו ולא מחוצה לארץ ממושבותיכם דאפילו מן העליה הא אפיקתיה, אמר קרא תביאו דאפילו מן העליה, הא מב"ל שכל מה שאתה מביא ממקום אחר יהיה כזה. אם כן ליכתוב קרא תביא מאי תביאו שמע מינה תרתי. והכתיב ראשית, למצוה. והא כתיב חדשה, האי מיבעי ליה לכדתניא רבי נתן ורבי עקיבא אומרים שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות. ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות. עד כאן לא פליגי אלא בחרש אבל בארץ לא פליגי דעומר ושתי הלחם מארץ אין מחוצה לארץ לא. כמאן דלא כי האי תנא דתניא ר' יסוי בר' יהודה אומר עומר בא מחוצהלארץ ומה אני מקיים כי תבואו אל הארץ שלא נתחייבו קודם שנכנסו לארץ וקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא היא דכתיב ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע וכי תבואו זמן ביאה היא וכיון דאורייתא הוא אקרובי נמי מקרבינן. רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא תנן שומרי ספיחים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. ורמינהו לאכלה ולא לשרפה א"ל רחמנא אמר לדורתיכם ואת אמרת תבטל. א"ל ומי קאמינא תבטל וליתי מדאשתקד, אמר קרא כרמל וליכא. וליתי מכרמל דאשתקד, אמר קרא כרמל תקריב בעינן כרמל בשעת הקרבה וליכא. רבי יוחנן אמר כרמל תקריב ר' אלעזר אומר ראשית קצירך ולא סוף קצירך. מתיב רבה ואם תקריב במנחת העומר וכו' אלמא משום בכורים הוא, תיובתא:

דבר אחר. ל"א אין לשון קלי אלא דבר קליל, הא כיצד אבוב של קלאי היה שם והיה מנוקב כבברה כדי שתהא האור שולט בכולו. אביב קלוי באש גרש איני יודע אם אביב קלוי אם גרש קלוי כשהוא אומר באש הפסיק הענין. כרמל רך ומל וכן הוא אומר ואיש בא מבעל שלשה וגו'. כל קרבנות הצבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ ואין באין אלא מן המובחר, מתניתיו דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר, שתי הלחם הבאין מן הישן כשרות אלא שחסר מצוה. עומר דכתיב תקריב את מנחת בכוריך דאפילו מן העליה. שתי הלחם דכתיב ממושבותיכם תביאו ולא מחוצה לארץ ממושבותיכם דאפילו מן העליה הא אפיקתיה, אמר קרא תביאו דאפילו מן העליה, הא מב"ל שכל מה שאתה מביא ממקום אחר יהיה כזה. אם כן ליכתוב קרא תביא מאי תביאו שמע מינה תרתי. והכתיב ראשית, למצוה. והא כתיב חדשה, האי מיבעי ליה לכדתניא רבי נתן ורבי עקיבא אומרים שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות. ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות. עד כאן לא פליגי אלא בחרש אבל בארץ לא פליגי דעומר ושתי הלחם מארץ אין מחוצה לארץ לא. כמאן דלא כי האי תנא דתניא ר' יסוי בר' יהודה אומר עומר בא מחוצהלארץ ומה אני מקיים כי תבואו אל הארץ שלא נתחייבו קודם שנכנסו לארץ וקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא היא דכתיב ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע וכי תבואו זמן ביאה היא וכיון דאורייתא הוא אקרובי נמי מקרבינן. רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא תנן שומרי ספיחים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. ורמינהו לאכלה ולא לשרפה א"ל רחמנא אמר לדורתיכם ואת אמרת תבטל. א"ל ומי קאמינא תבטל וליתי מדאשתקד, אמר קרא כרמל וליכא. וליתי מכרמל דאשתקד, אמר קרא כרמל תקריב בעינן כרמל בשעת הקרבה וליכא. רבי יוחנן אמר כרמל תקריב ר' אלעזר אומר ראשית קצירך ולא סוף קצירך. מתיב רבה ואם תקריב במנחת העומר וכו' אלמא משום בכורים הוא, תיובתא: