Quotation_auto על ויקרא 21:17

איש מזרעך לדורותם. מכאן אמר ר' אלעזר בן עזריה קטן פוסל לעבודה אפילו תם. ומאימתי הוא כשר לעבודה משיביא שתי שערות אבל אין אחיו הכהנים מניחין אותו לעבוד עד שיהא בן עשרים. אשר יהיה בו מום אין לי אלא שנולד בו מום לאחר הדבור כזיבה וכנגעים, נולד בו מום לפני הדבור מנין תלמוד לומר אשר בו מום. אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום (מאמו) [נולד בעל מנת ממעי אמו מנין], בעל מום קבוע בעל מום עובר מנין, תלמוד לומר אשר בו סומא להקריב לחם אלהיו אין לי אלא תמידין שנקראו לחם שנאמר את קרבני לחמי מנין לרבות שאר קרבנות צבור, תלמוד לומר שוב לחם. מנין לרבות את הדם תלמוד לומר להקריב ולהלן הוא אומר ויקריבו בני אהרן את הדם אליו. מנין אימורי חטאת ואימורי אשם ואימורי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים, תלמוד לומר לא יקרב להקריב לחם אלהיו. מנין הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כנהים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים, תלמוד לומר לא יקרב להקריב לחם אלהיו. מנין היציקות והבלילות והתנופות וההגשות והקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות וההואות תלמוד לומר לא יקרב להקריב לחם אלהיו. יכול יהא חייב על כולם תלמוד לומר לחם מה לחם מיוחד שהוא משום עבודה יצאו אלו שאינן משום עבודה. אשר בו מום מה תלמוד לומר לפי שנאמר זרע אהרן אין לי אלא זרעו של אהרן אהרן עצמו מנין, תלמוד לומר כי כל איש אשר בו מום. אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום בעל מום ממעי אמו מנין, תלמוד לומר אשר בו מום. עור בין סומא בשתי עיניו בין סומא בעינו אחת. קבוע והמים הקבועין מנין, תלמוד לומר איש עור. פסח בין חגר בשתי רגליו בין חגר ברגלו אחת. רגלו חלולה ועקומה ודומה למגל מנין, תלמוד לומר או פסח. חרום שחוטמו שקוע חוטמו סולד חוטמו בלום מנין, תלמוד לומר או חרום. רבי יוסי אומר אין חרום אלא הכוחל שתי עיניו כאחת, אמרו לו הפלגת אף על פי שאינו כוחל שתי עיניו כאחת. שרוע שנשמטה ירכו. פיקה יוצאמגורלו עקבו יוצא לאחוריו פרסותיו רחבות כשל אווז מנין, תלמוד לומר או שרוע. שבר רגל אין לי אלא שנשברה רגלו הקישן והקולבן והעוקלן מנין תלמוד לומר או איש אשר יהיה בו שבר רגל. שבר יד אין לי אלא שנשברה ידו אצבעותיו מורכבות זו לזו מנין וכו' קלוטות למטה מן הפרק כשר למעלה מן הפרק פסול. חתך הבשר מנין תלמוד לומר או שבר יד. היתה בה יתרת וחתכה אם ישבה עצם פוסל ואם לאו כשר. גבן שיש לו גבינים הרבה, אין לו גבינים או אין לו אלא גבן אחד מנין, תלמוד לומר או גבן. רבי סודא אומר כל שגביניו שוכבים רבי חנניא אומר גבן שיש לו שני גבין ושתי שדראות. או דק או תכלול אמר רבה בר בר חנה סח לי יאשיה דמן אושא דק שהוא משוקע הרי זה מום צץ אינו מום דק לבן משוקע אינו מום צף הרי זה מום וסימניך ברקא תבלול לבן הפוסק את הסירא ונכנס בשחור. שחור הנכנס בלבן אינו מום, אין מומין בלבן והא תניא הרי זה מום, הא מני רבי יוסי היא דרבי יוסי אומר לבן שנכנס בשחור הרי זה מום וכו'. אמר רבא מאי טעמא דרבי יוסי יצא מחלב עינימו תרבא דעינא איקרי עינא סתמא לא איקרי. ורבי מאיר מאי טעמא אמר רבא מה לשון תבלול דבר המבלבל בעין: