ילקוט שמעוני על התורה
מום בו פרט להלך מומו והלא דין הוא ומה אם בהמה שפסל בה אותו ואת בנו וטרפה ויוצא דופן ושנעבדה בו עבירה אם הלך מומה כשרה אדם שהכשיר בו אותו ואת בנו טרפה ויוצא דופן ושנעבדה בו עבירה אם הלך מומו לא יהא כשר. לא אם אמרת בבהמה שהכשריר בה כושי גיחור לווקר כיפח ננס והשכור ובעל נגעים טהורים תאמר באדם שפסל בו את כל אלו הואיל ופבל בו את כל אלו אם הלך מומו לא יהא כשר. תלמוד לומר מום בו פרט לשהלך מומו. תנן שפתו העליונה עודפת על התחתונה או שהתחתונה עודפת על העליונה דרי זה מום גבי אדם דכתיב מזרע אהרן ששוה בזרעו של אהרן אבל בבהמה לא. לא קשיא הא דאית בה עשם הא דלית בה עצם. יתר עליהן האדם הכילון והלפתן וכו' מנהני מילי אמר רבא אמר ר' יוחנן דאמר קרא כל איש אשר בו מום מזרע אהרן איש ששוה בזרעו של אהרן. מאי איכא בין מומין לשאינה שוה בזרעו של אהרן. איכא בינייהו אחולי עבודה מומא מחיל עבודה דכתיב ביה מום בו ולא יחלל שאינו שוה בזרעו של אהרן לא מחיל עבודה. מאי איכא בין שאינו שוה בזרעו של אהרן ומשום מראית העין איכא בינייהו עשה. לחם אלהיו (כתוב ברמז תקי"ח):