Quotation_auto על ויקרא 23:14

ואם תקריב מנחת בכורים. אמר ר' יהודה עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור, וכן הוא אומר ואם יהיה היובל עתיד היובל לפסוק ולחזור. ר' שמעון אומר ואם תקריב זו מנחה הבאה חובה. או יכול נדבה כשהוא אומר והבאתם את עומר ראשית קצירכם לומר שאינה באה אלא חובה אם כן למה נאמר אם לומר אם אתם מביאים אותה לרוצון מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה ואם אי אתם מעלים אותה לרצון מעלה אני עליכם כאלו לא הקרבתם אותה אלא לצורך עצמכם. וכן הוא אומר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו' ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר יכול יביא מן הכוסמין ושבולת שועל ושיפון. ודין הוא ומה אם חטים שכשרות לשאר מנחות אינו דין שלא יכשרו למנחת העומר. שעורים יוכיחו שלא כשרו לשאר מנחות וכשרו למנחת העומר. לא אם אמרת בשעורים שמנחת סוטה באה מהם תאמר בכוסמין ושבולת שועל ושיפון שאין מנחת סוטה באה מהן יצאו חטין מן הכתבו כוסמין ושבולת שועל ושיפון מקל וחומר. [תנו רבנן] (ר' ישמעאל אומר) אביב קלוי באש אביב זה אביב, קלוי באש מלמד שיהו מהבהבין אותו באש כדי לקיים בו מצות קלי דברי ר"מ. וחכמים אומרים אין [אור] לשון קלי אלא

ועשיתם את העומר. אף על פי שאין כבש, כבש אף על פי שאין עומר. ביום הניפכם אין הנפה אלא ביום. כבש תמים בן שנתו ולא שנה למנין עולם. ומנחתו שני עשרונים סלת בלולה בשמן ה"ז יצא מכלל כל הכבשים שיטעון שניי עשרונות. יכול כשם שנכפלה סלתו כך יכפל יינו, תלמוד לומר יין רביעית. יכול לא יכפל יינו שאין היין נבלל עם הסלת אבל יכפל שמנו שהרי השמן נבלל עם הסלת, תלמוד לומר ונסכו רביעית כל נסכיו יהו רביעית, מאי תלמודא אמר ר' אלעזר כתיב ונסכה וקרי ונסכו, הא כיצד נסכה דמנחה כנסכו דיין מה יין רביעית אף שמן נמי רביעית. נאמר וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה יכול אף קטניות בכלל, תלמוד לומר לחם מה לחם מיוחד חמשה מינין אף אין לי אלא מחמשת המינין, אין לי אלא חטין שנקראו לחם שנאמר ממושבותיכם תביאו לחם תנופה מנין לרבות שעורין וכוסמין שבולת שועל ושיפון תלמוד לומר ולחם וקלי וכרמללא תאכלו לרבות אתכולן. עד הביאכם אתקרבן אלקיכם זה העומר. או יכול זה הכבש צא וראה מה אמור בענין הבאת העומר אף כאן העומר. משקרב העומר ויצאין ומוצאין שוקי ירושלים מלא קמח קלי שלא ברצון חכמים דברי ר"מ, רבי יהודה אומר ברצון חכמים הן עשוין. משקרב העומר הותר החדש מידי. הרחוקין ומתרין מחצות יום ולהלן. כשחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור. אמר ר' יהודה והלא מן התורה אסור שנאמר עד עצם היום הזה מפני מה הרחוקין מותרין מחצותיום ולהלן מפני שיודעין שאין בית דין מתעצלין בו. חוקת עולם לבית עולמים. לדרותיכם שינהוג הדבר לדורות. בכל מושבותיכם בארץ ובחוצה לארץ:

אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר כל מקום שנאמר לא יאכל לא תאכל לא תאכלו אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. והרי הדש דרחמנא אמר ולחם קלי וכרמל לא תאכלו ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבה אמר קרא קצצירכם שלכם יהא. ואידך קצירכם דכלהו ישראל קאמר. תנן משחרב בית המקדש התקין רבנן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור, א"ל רבי יהודה וכו', רבי יהודה הוא דטעה הוא סבר רבן יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר ולא היא מדא רייתא קאמר. והא התקין קתני, מאי התקין דרש והתקין. אמר רבינא אמרה לי אם אבוך דאבוך לא הוה אכיל אלא באורתא דיבסר יום תמניסר, סבר לה כר' יהודה וחייש לספיקא, רב וחזקיה דאמרי תרווייהו בזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר בזמן שיאן בית המקדש קיים האיר המזרח מתיר, מאי טעמא תרי קראי כתיבי, כתיב עד הביאכם וכתיב עד עצם היום הזה כאן בזמן שבית המקדש קיים כאן בזמן שאין בית המקדש קיים ור' וחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפילו בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח מתיר, והא כתיב עד הביאכם למצוה. תנו רבנן אלין יומיא דלא להתענאה בהון ומקצתהון דלא למספד בהון מריש ירחא דניסן ועד תמניא ביה איתוקם תמירא [דלא למספר]. מתמניא ביה ועד סוף מועדא חגא דשבועא דלא להתענאה, שהיו צדוקין אומרין יחיד מתנדב ומביא תמיד, מאי דרוש דכתיב את הכבש אחד תעשה בבקר, מאי אהדרו להו את קרבני לחמי לאשי תשמרו שיהא כולן באין מתרומת הלשכה. שהיו ביתוסים אומרים עצרת אחר השבת. נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי אמר להן שוטין מנין לכם, ולא היה אדם שהחזירו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר משה רבינו אוהב ישראל היה ויודע שעצרת יום אחד עמד ותיקן אחר השבת כדי שיהיו ישראל מתענגין שני ימים, קרא עליו המקרא הזה אחד עשר יום מחורב וגו', ואם משה רבינו אוהב ישראל היה למה אהרן במדבר מ' שנה, א"ל רבי בכך אתה פוטרני, א"ל שוטה לא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם. כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום וכתוב אחד אומר שבע שבתות תמימות תהינה הא כיצד כאן בי"ט שחל להיות בשבת כאן בי"ט שחל להיות באמצע שבת. רבי אליעזר אומר אינו צריך הרי הוא אומר תספר לך ספירה תלויה בבית דין יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם. ר' יהושע אומר אמרה תורה מנה ימם וקדש חדש מנה ימים וקדש עצרת מה חדש סמך לביאתו ניכר אף עצרת סמוך לביאתו נכרת. ר' ישמעאל אמר אמרה תורה הבא עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת מה להלן רגל ותחלת רגל אף כאן רגל ותחלת רגל. רבי יהודה בן בתירא אומר נאמר שבת למעלה ונאמר שבת למטה מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך לה. תנו רבנן וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד. ממחרת השבת ממחרת יום טוב. או יכול ממחרת שבת בראשית, אמר רבי יוסי בר' יהודה הרי הוא אומר תספרו חמשים יום כל ספירות שאתה סופר לא יהא אלא חמשים. ואם תאמר ממחרת שבת בראשית פעמים שאתה מוצא נ"א נ"ב נ"ג נ"ד נ"ה נ"ו. רבי יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר תספר לך ספירה תלויה בבית דין יצתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם. רבי יוסי אומר ממחרת השבת ממחרת י"ט, או אינו אלא ממחרת שבת בראשית, אמרת וכי נאמר ממחרת שבת [שבתוך] פכח והלא לא נאמר אלא ממחרת השבת וכל השנה כולה מלאה שבתות צא ובדוק באיזה. ועוד נאמר שבת למטה ונאמר שבת למעלה מה להלן רגל ותחלת רגל סמוך לה אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך לה. רבי ישמעאל בן אלעזר אומר כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים תאכל מצות הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאכלה ז' מן החדש אתה יכול לאכלה ו' מן החדש. מיום הביאכם תספרו יכול יקצור ויביא אימתי שירצה ויספור תלמוד לומר מהחל חרמש. אי מהחל חרמש [תחל] לספור יכול יקצור ויספור ואימתי שירצה יביא תלמוד לומר מיום הביאכם. אי מיום הביאכם יכול יקצור ויספור ויביא ביום תלמוד לומר שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי אתה מוצא תמימות בזמן שאתה מונה מבערב. הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום, אמר רבא כולהו אית להו פירכא בין במתניתין קמייתא בין במתניתין בתרייתא בר מתרי תנאי בתראי דלית להו פירכא, אי מדרבן יוחנן בן זכאי דלמא כדאביי דאמר מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי אי מדרבי אליעזר ור' יהושע ממאי דבי"ט ראשון קאי דילמא בי"ט אחרין קאי דרבי ישמעאל ודרבי יהודה בן בתירא לית להו פירכא. אי מדרבי יוסי בר יהודה דילמא חמשים לבר משיתא, אי מדרבי יהודה בן בתירא טמאי דביום ראשון קאי דילמא בי"ט אחרון קאי, ר' יוסי נמי חזי לה פירכא והיינו דקאמר ועוד: