Quotation_auto על ויקרא 23:29

אך בעשור לחדש. יכול יהא יום הכפורים מכפר על חשבון ועל שאינן שבין. ודין הוא הואיל וחטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבין אף יום הכפורים אין מכפר אלא על השבין מה לחטאת ואשם שכן אין מכפרין על המזיד. כשוגג תאמר ביום הכפורים שמכפר על המזיד כשוגג הואיל ומכפר על המזיד כשוגג יכול יכפר על השבין ועל שאינן שבין, תלמוד לומר אך חלק סתם ספרא מני רבי יהודה היא ורמי סתם ספרא אסתם ספרא דתניא מקרא קדש כי יום כפורים הוא ועניתם וגו' וכל מלאכה לא תעשו כי יום כפורים הוא. יכול לא יהא יום הכפורים מכפר אלא אם כן התענה בו וקראו מקרא קדש ולא עשה בו מלאכה, לא התענה בו ולא קראו מקרא קדש ועשה בו מלאכה מנין, תלמוד לומר יום כפורים הוא מ"ט. אמר אביי לא קשיא הא רבי הא רבי יהודה רבא אמר הא והא רבי ומודה רבי בכרת דיומיה. דתניא רבי אומר כל עבירות שבתורה בין עשה בין לא תעשה תשובה ויום הכפורים מכפר חוץ מן הפורק עול ומגלה פנים בתורה והמפר ברית בשר שאם עשה תשובה מוחלין לו לא עשה תשובה אין מוחלין לו כל ענין דיום הכפורים כתוב למעלה ברמז תקע"ח). כל הנפש אשר לא תעונה אמר ר"ל האוכל אכילה נסה ביום הכפורים פטור שנאמר נפש אשר לא תעונה פרט למזיק. (בעי) [אמר] רבי יוחנן יום הכפורים שחל להיות (בחול) [בשבת] מותר בקניבת ירק [מיתיבי מנין ליום הכפורים שחל בשבת שאסור בקניבת ירק] תלמוד לומר שבתון שבות למאי אילימא למלאכה הא כתיב כל מלאכה לא תעשו אלא לאו לקניבת ירק לעולם למלאכה ולעבור עליו בעשה ולא תעשה. תניא כותיה דרבי יוחנן יום הכפורים שחל להיות (בחול) [בשבת] מותר בקניבת ירק (וכך הו) מפצעין באגוזים ומפרכין ברמונים מן המנחה ולמעלה מפני עגמת נפש: