Quotation_auto על ויקרא 24:19

ובזוהר אמרו איש כי יקלל אלהיו. ולא אמר אלהים אלא אלהיו. ולא אלוה אחר. אלא שהוא לקחו לאלוה. ואין ראוי לפגום כבודו ולקללו. וזהו איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. כי ראוי הוא לעונש. אבל נוקב שם ה' מות יומת. כי זהו השם המיוחד ית'. וסמך לכאן ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת. וראוי היה לומר בראשונה ויוציאו את המקלל. ועוד מה ענין זה לזה. אבל זה יורה על מה שפירשתי באומרו שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם. והשופך דמים הוא ממעט את הדמות. ולכן בא דיבור לא תרצח כנגד אנכי ה' אלהיך. להודיענו שהרוצח כביכול הוא ממעט את הדמות אחר שנברא בצלם. לכן חשש הש"י לכבוד הצדיק יותר מעל כבודו. וזהו שאמר גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. ולכן רצה הש"י להודיענו בכאן זה השורש הגדול. כי השם שוקל כבוד הבריות כמו כבודו. וכמו שאמר בכאן ונוקב שם ה' מות יומת. כן אמר ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת. אחר שהרוצח הוא ממעט את הדמות כמו המקלל. ולהודיענו שהם שוים סמך מיד ואמר ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת. כמו שאמרתי בכבודי ונוקב שם ה' מות יומת. וכן ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו. אחר שישראל הם כולם כאיש אחד. ולכן משפט אחד יהיה לכם. אחר שאני ה' אלהיכם. ואתם עשוים בצלמי בצלם אלהים. וזה כפתור ופרח. ונ"ל שזה הסוד רמוז באומרם ז"ל עד שיפרש שם בשם ה'. וזהו ונוקב שם ה'. ואמרו כיצד הוא שם בשם כמו יכה יוסי את יוסי. ולמה הוצרכו לזה ולא אמר משל אחר. או יאמרו יקלל יוסי את יוסי. אבל אומרם יכה יוסי את יוסי גלו לנו כל זה לפי שסמך לכאן ואיש כי יכה. כי זהו יכה יוסי את יוסי לומר כי כמו שהנוקב שם בשם חייב מיתה. כן יכה יוסי את יוסי חייב מיתה. אחר שהוא ממעט את הדמות. ורמזו בזה כי אין חלוק בין שם לשם ובין יכה יוסי את יוסי. ולקחו הדבר ברמז כי כבוד אלהים הסתר דבר:

דבי רבי ישמעאל תנא אמר קרא כי יתן מום אין נתינה אלא (ביד) [ממון]. אלא מעתה כאשר יתן מום באדם הכי נמי דממון הוא והא חבלא הוא. דבי רבי ישמעאל קרא יתירה קא דרשי מכדי כתיב ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה וגו', כן ינתן למה לי שמע מינה ממון. כאשר יתן מום באדם למה לי איידי דבעי למיכתב כן ינתן כתב נמי כי יתן מום באדם. דבי רבי [חייא] תנא אמר קרא יד ביד דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון. אלא מעתה רגל ברגל נמי הכי הוא. (רבי) [דבי רב חייא] קרא יתירה קא דרשי מכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם ואי סלקא דעתך ממש יד ביד תו למה לי שמע מינה ממון. רגל ברגל למה לי איידי דכתב יד ביד כתב רגל ברגל. אביי אמר אתיא מדתנא דבי חזקיה עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין ואי סלקא דעתך עין ממש זימנין דמשכחת עין ונפש תחת עין דבהדי דעויר ליה לעיניה נפק נשמתיה. ומאי קושיא דלמא מימד אמדינן ליה אי מצי מקבל עבדינן ליה ואי לא לא עבדינן וכיון דאמדינן דמצי מקבל ועבדי ליה ונפיק רוחיה אי מיית לימות מי לא תנן אמדוהו ומת תחת ידו פטור. רב זביד משמיה דרבא אמר אמר קרא פצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק ואי סלקא דעתך ממש כי היכי דלהאי הוה ליה צערא וכו', ומאי קושיא דילמא איכא אינש דמפנק ואית ליה צערא טפי. למאי נפקא מינה למיתב ליה האיך דביני וביני. רב פפא משמיה דרבא אמר אמר קרא ורפא ירפא ליתן רפואה במקום נזק. ואי סלקא דעתך ממש כי היכי דהאי בעי אסויי כו' מאי קושיא דילמא איכא אינש דסליק בישרא הייא ואיכא דלא סליק בישרא הייא למאי נפקא מינה למיתב ליה האיך דביני וביני. רב אשי אמר אתיא תחת תחת כתיב הכא עין תחת עין וכתיב התם תחת אשר ענה מה להלן ממון אף כאן ממון. תניא ר' אליעזר אומר עין תחת עין ממש. ממש סלקא דעתך רבי אליעזר לית ליה דכולהו תנאי. אלא לומר שאין שמין בניזק אלא במזיק. רבי יצחק אמר הרי הוא אומר אם כופר יושת עליו והרי דברים קל וחומר ומה אם במקום שענש מיתה לא ענש אלא ממון כאן שלא ענש מיתה דין הוא שלא יענש אלא ממון. רבי אליעזר אומר עין תחת עין שומע אני בין מתכוין בין שאין מתכוין אין משלם אלא ממון הרי הכתוב מוציא המתכוין לעשות בו מום שאינו משלם אלא ממון שנאמר ואיש כי יתן מום בעמיתו כלל, עין תחת עין פרט, פרט וכלל אין בכלל אלא מה שבפרט. כשהוא אומר כאשר יתן מום באדם חזר וכלל. אי כלל ככלל הראשון אמרת לאו אלא כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט לומר מה הפרט מפורש מומין קבועין וראשי אברים ובגלוי ובמתכוין שאין משלם אלא ממון אף כל וכו'. תלמוד לומר כאשר יתן מום עד שיתכוין לעשות בו מום:

ויהא שור חייב בארבעה דברים מקל וחומר ומה אדם שאינו חייב בכן ופר חייב בארבעה דברים שור שחייב בכופר אינו דין שחייב בארבעה דברים. אמר קרא איש בעמיתו ולא שור בעמיתו. כאשר עשה כן יעשה לו אמר רבי אילעא בפירוש ריבתה תורה עדים זוממין לתשלומין. מכדי כתיב ועשיתים לו כאשר זמם יד ביד למה לי. דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון. חובל בחברו נמי מכדי כתיב כאשר עשה כן יעשה לו כן ינתן בו למה לי. דבר שיש בו נתינה ומאי ניהו ממון. ומכה בהמה תנא רבי חזקיה נאמר מכה אדם ונאמר מכה בהמה מה מכה בהמה לא חלקת בו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין מתכוין בין שאינו מתכוין בין דרך ירידה לדרך עליה לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון. אף מכה אדם לא תחלוק בו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין מתכויין בין שאינו מתכוין בין דרך ירידה לדרך עליה לחייבו ממון אלא לפטורו ממון. חייבי מיתות שוגגין ו