Quotation_auto על ויקרא 25:11

וסמך וספרת לך שבע שבתות שנים. לפי שהוא מעין השמיטה. ודין השמטה והיובל אחד הוא. במנוחת הארץ ובשילוח העבדים חפשים. כאומרו ושבתם איש אל אחוזתו. ואמר ג"כ לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה. ואמר וספרת לך להנאתך ולטובתך. וכבר רמזתי למעלה בזה כי בענין המצות אמר לך ולכם. ולקחתם לכם. להורות כי שאר הספירות אין אדם סופר לעצמו אלא לאחרים ולבניו ולאשתו או לקרוביו או לנכרים. כאומרו ועזבו לאחרים חילם. וכן יצבור ולא ידע מי אוספם. אבל מי שהוא סופר לעבודת השי"ת ולצדקה ולספירת העומר ולספירת השמיטה ולספירת היובל. הוא לעצמו ולא לאחרים. כי כל הקניינים נשארים בזה העולם אבודים. אבל קנין התורה והמצוה הוא קונה לעצמו. כאומרו והלך לפניך צדקך לתועלתך. וכבוד ה' יאספך. ולא כמו שנאמר בקנייני העולם הזה יצבור ולא ידע מי אוספם. וכן כל מספרי העולם הזה ושררותיו הם הבל. ועליהם נאמר איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים. אבל בזאת הספירה שהיא של מצוה וספרת לך לעצמך. כאומרו קנה שם טוב קנה לעצמו קנה לו ד"ת וכו':

והעברת שופר תרועה (כתוב ברמז תרמ"ו). ביום ולא בלילה. ביום הכפורים ואפילו בשבת. תעבירו שופר בכל ארצכם מלמד שכל יחיד ויחיד חייב. יכול [אף] תרועת ראש השנה דוחה את השבת בכל ארצכם, תלמוד לומר והעברת שופר תרועה בחדש השביעי [בעשור לחודש] שאין תלמוד לומר בעשור לחודש ממשמע שנאמר ביה"כ איני יודע שיה"כ בעשור לחדש מה תלמוד לומר בעשור לחדש אלא בעשור [לחודש] דוחה את השבת בכל ארצכם ואין תרועת ראש השנה דוחה את השבת בכל ארצכם אלא בבית דין בלבד. באחד בתשרי ראש השנה ליובל. באחד בתשרי הוא בעשרה בתשרי הוא דכתיב ביה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם, הא מני רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה היא דאמר מראש השנה חל יובל. דתניא וקדשתם את שנת החמשים שנה מה תלמוד לומר לפי שנאמר ביה"כ תעבירו שופר יכול לא תהא מתקדשת אלא מיה"כ ואילך תלמוד לומר וקדשתם את שנת החמשים מלמד שמתקדשת והולכת מתחלתה. מכאן אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה מראש השנה ועד יה"כ לא היו עבדים נפטרין לבתיהן ולא היו משתעבדים לאדוניהם אלא אוכלין ושותין ושמחים ועטרותיהן בראשיהן כיון שהגיע יה"כ תקעו בית דין בשופר נפטרו עבדים לבתיהם ושדות חוזרות לבעליהן. ורבנן שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים:

וקדשת את שנת החמשים שנה ולא שנת חמשים ואחת. מכאן אמרו יובל אין עולה למנין שבוע. ר' יהודה אומר יובל עולה למנין שבוע. אמרו לו לר' יהודה הרי הוא אומר שש שנים תזרע שדך אם כן אינו אלא חמש. אמר להם לדבריכם הרי הוא אומר ועשת את התבואה לשלש השנים והרי כאן ארבע אלא איכא לאוקמה בשאר שני שבוע דילי נמי איכא לאוקמי בשאר שני שבוע. ר"א בר צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים, פלימו אומר בזמנו אין מקדשין אותו שלא בזמנו מקדשין אותו. ר' אלעזר בן עזריה אומר בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מקדשין אותו שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים. וקדשתם את שנת החמשים בשנים השביעית חביבה (כתוב ברמז רע"ו). וקראתם דרור בארץ לכל יושביה יכול בארץ אין בחוצה לארץ לא, תלמוד לומר כי יובל הוא מכל מקום. אם כן מה תלמוד לומר בארץ בזמן שהדרור נוהג בארץ נוהג בחוצה לארץ אין הדרור נוהג ברץ אין נוהג בחוצה לארץ. תניא משגלו ראובן וגד וחצי שבט המנשי בטלו יובלות שנאמר וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו מקצתן, יכול אפילו היו עליה והו מעורבין שבט יהודה בבנימין ושבט בנימין ביהודה יהא יובל נוהג, תלמוד לומר לכל יושביה בזמן שיושבין כתיקנן ולא בזמן שהן מעורבין: