Quotation_auto על ויקרא 25:10

ולפי הנסתר בסוד השמיטה והיובל תלוים סודות התורה כולה ומעשה בראשית. כי כמו שהעולם נברא בו' ימים ובשביעי שבת. כן צוה בכאן שש שנים תזרע שדך ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ. וכן היובל שנת החמישים הוא סוף שבעה שמיטות. והוא שבת הגדול והוא שופר הגדול. ולכן צוה והעברת שופר תרועה. כי הוא סימן שילוח עבדים לחפשי. ולכן אמר וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ וגו'. והוא רמז לחמשים שערי בינה. וכנגדם נזכרה בתורה יציאת מצרים חמשים פעמים. לפי שאז יצאו ישראל לחירות. ולכן ניתנה התורה שהיא סוד חמשים שערי בינה בשופר. כדי להמשיך השכינה למטה. כאומרו ה' בקול שופר. ובמשוך היובל שהוא קול ארוך הוא סימן לסילוק השכינה. המה יעלו בהר. ולכן אנו אומרים ביום הכיפורים אחר נעילה ה' הוא האלהים שבעה פעמים. לעלות השכינה מספירה לספירה ומרקיע לרקיע עד שבעה רקיעים. ואז תוקעים בשופר סימן לסילוק שכינה. כמו שנאמר ביום הכיפורים תעבירו שופר. ולכן היובל הוא סימן שופר גדול שהוא בבינה כמו שרמזתי. והשמיטה היא שמיטת הארץ הקדושה. שהיא כנסת ישראל הנקראת ארץ החיים. ולכן רצה השם שניתן כבוד לארץ ישראל כמו שכתבתי למעלה ושנתן מנוחה לארץ. וזאת המנוחה אינה לארץ אלא לישראל. לפי שהיא נקראת כנסת ישראל. וצוה בה מקץ שבע שנים תשלחו איש את עבדו. ואמר ובשביעית יצא לחפשי חנם בענין שכל זה לתועלתינו. ובשאין ישראל שומרין השמיטה מיד גולין. כאומרו אז תרצה הארץ את שבתותיה. והדין נותן זה כי אחר שהש"י נתן מצות השמיטה לישראל לשיהיו חפשים. והם לא רצו אלא להיות עבדים וגולין. העונש הראוי להם הוא להיות עבדים לעבדים. אחר שהשי"ת אמר כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים. והם לא רצו לשלח העבדים חפשים ולשמור השמטת הארץ. שהיא לכבוד ישראל שנקראו ארץ חפץ. ראוי שילכו מגוי אל גוי בקלון מתמיד וחרפה רצופה. ולכן אמר בשמירת השמטה והיובל וישבתם על הארץ לבטח. וכן וישבתם לבטח בארצכם. בענין שבזה תהיו קיימים בכבודכם וכל העולם מכבדים לכם. ולכן דרשו דור הולך ודור בא אלו אומות העולם. והארץ לעולם עומדת אלו ישראל שנקראו ארץ חפץ. ולכן אמר וישבתם על הארץ לבטח. בענין ששמיטת הארץ היא קיום העולם וקיום ישראל והיא המורה על חדוש העולם ועל ייחוד השם. כי ישראל נאחזים בשם ה' בסוד השביעיות כולם. וכן שמיטת הארץ היא בשביעית. ולכן תקנו אתה אחד ושמך אחד וכו'. כי השם אחד וישראל אחד כשהם בארץ. כאומרם כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ואחר שלא רצו לשמור השמיטה. אמר והארץ תעזב מהם. בענין שילכו חוצה לארץ בלא אלוה ובלא ייחוד ובלא ברכה. ובשמרם השמיטה כאלו שמרו כל התורה כולה:

יובל היא שנת החמשים שנה. מה תלמוד לומר לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחלתה כך מתקדשת והולכת בסופה ואל חתמה שהרי מוסיפי מחול על הקודש, תלמוד לומר יובל היא שנת החמשים שנה שנת חמשים אתה מקדש ואי אתה מקדש שנתחמשים ואחת. ורבנן שנת חמשים אתה מונה ואי אתה מונה שנת חמשים ואחת, לאפוקי מדר' יהודה דאמר שנת חמשים עולה לכאן ולכאן כי יובל הוא קודש תהיה לכם, הערלה וכלאי הכרם מכרן וקדש בדמיהן מקודשת, מנלן, מדגלי רחמנא בעבודה זרה והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו מכלל דכל איסורים שבתורה שרו. וגילף מינה משום דהויה ע"ז ושביעית שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. שביעית מאי היא כי יובל היא קודש מה קודש תופס את דמיו אף שביעית תופסת את דמיה. אי מה קודש תופס את דמיו ויוצא לחולין אף שביעית תופסת את דמיה ויוצאה לחולין, תלמוד לומר תהיה בהוייתה תהא, הא כיצד לקח בפירות שביעית בשר אלו ואלו מתעברין בשביעית. לקח בבשר דגים יצא בשר ונכנסו דגים, בדגים יין יצאו דגים ונכנס יין, ביין שמן יצא יין ונכנס שמן הא כיצד אחרון אחרון נתפס בשביעית ופירי עצמו אסור. הניחא למאן דאמר שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר. תרי מעוטי כתיבי כתיב הכא והיית חרם כמוהו וכתיב התם יובל היא, היא אין מידי אחרינא לא. מן השדה תאכלו את תבואתה כ"ז שאתה אוכל מן השדה אתה אוכל מן הבית כלה מן השדה כלה מתוך הבית. מכאן אתה אומר הכובש שלשה כבשים בחבית אחת ר' אליעזר אומר אוכלין על הראשון. ור' יהושע אומר אף על אחרון. רבן גמליאל אומר כל שלא כלה מינו מן הבית, כלה מינו מן השדה יבער מינו מן הבית והלכה כדבריו. ר' שמעון אומר כל הירק אחד לבעור. אוכלים ברגליה עד שיכלו סגריות מבקעת בית נטופה:

דבר אחר לא תעבוד בו עבודת עבד בו אי אתה עובד עבודת עבד, אבל עובד אתה בבן חורין עבודת עבד (כתוב ברמז שי"א). כשכיר, מה שכיר ביומו תתן שכרו, אף זה ביומו תתן שכרו. כתושב, מה תושב בטוב לו לא תוננו, אף זה בוב לו לא תוננו. יהיה עמך, עמך במאכל עמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת הדראה, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן. עד שנת היובל שלא יכנס בה כלום. יעבוד עמך שלא ימסור אומנתו לאר, שאם היה בלן לרבים, ספר לרבים, נחתום לרבים, שולחני לרבים, לא יעשה [ר' יוסי אומר אם היה אומנתו לפנים מכאן יעשה אבל רבו לא ילמדנו בתחלה], אבל אמרו חכמים מספר לו את שער, ומכבס לו את כסותו, ואופה לו את עיסתו. ויצא מעמך שלא תהא אתה בכפר והוא בכרך אתה בכרך והוא בכפר. הוא ובניו עמו, מה הוא רבו חייב במזונותיו, אף אשתו ובניו רבי חייב במזונותיהם. יכול אפילו נשא אשה שלא מדעת רבו, תלמוד לומר הוא ואשתו ובניו מה הוא מדעת רבו אף אשתו ובניו מדעת רבו (כתוב בפסוק ויצאה אשתו עמו). ושב אל משפחתו, אמר רבי אליעזר בן יעקב במי הוא מדבר אם במוכר עצמו הרי כבר אמור, אם בנרצע הרי כבר אמור, הא ין הכתוב במדבר אלא במכרוהו בית דין שתים ושלש שנים לפני היובל שהיובל מוציא, סד"א מוכר עצמו דלא עבד איסורא, אבל מכרוהו בית דין דעבד איסורא אימא נקנסיה קמ"ל (כתוב לעיל בפסוק ושבתם איש אל אחוזתו). (רבי אליעזר בר יודן) [אמר ר' אלעזר יודן בריבי] היה דורש אין רוצעין אלא במילתא, וחכי אם אין עבד עברי כהן רצע מפני שנעשה בעל מום. ויעשה בעל מום, א"ק ושב אל משפחתו למוחזק שבמשפחתו: