צרור המור על התורה
ואמר כי נחמתי כי עשיתים כלומר ובזה אני מתנחם בעשייתם אחר שאני יכול לנקום מהם כל זמן שארצה. ובכל זאת לא שמו אלהים לנגדם ולא שבו בתשובה אף על פי שהשם מכריז ואומר שישובו אבל נח מצא חן בעיני ה' ושמע לקול השם וה' נטה אליו חנו לסייעו ולחזקו בעבודתו. וזהו ע"ד שאמר הנביא כה אמר ה' אי זה ספר כריתות אמכם לפי שאמר למעלה ואת יריבך אנכי אריב ואת בניך אנכי אושיע. ואולי יאמרו ישראל כי כבר נואשו בגלות ישן ואין להם עוד תקוה לזה אמר זה שקר כי אי זה ספר כריתות אמכם וכו'. כי מעולם לא נתתי לה גט פטורין ואגרת שבוקין אבל כל זה עונותיכם ואם תשובו מיד תחזרו לקדמותכם. וזהו שאמר הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעכם וגומר ואם תשובו מעונותיכם ומפשעכם תשובו איש אל אחוזתו וכל זה היה אומר השם כדי שיתנו לבם לשוב אל ה' ואין איש נחם על רעתו. וזהו שסמך מיד מדוע באתי ואין איש קראתי בקול רם שובו מעוונותיכם ואין עונה. ואולי הם חושבים כי כבר קצרה ידי מפדות. זה שקר כי הן בגערתו אחריב ים ולי היכולת הגמור בכל הזמנים. וכן אמר בכאן ויאמר ה' בקול רם אמחה את האדם כדי שישובו ואין איש שב מדרכו הרעה אלא נח וזהו ונח מצא חן. וכן רמז בזה כי אפילו נח לא היה שלם בכל כאומרם ז"ל נח מקטני אמנה היה וסבת שלימותו היה לפי שמצא חן בעיני ה' אף על פי שלא היה ראוי לכל כך כאומרו תמים היה בדורותיו. וכל זה כדי לתת שארית לעולם אבל תכלית השם היה לכלותם כלם מאדם ועד בהמה והטעם כי נחמתי כי עשיתים. ועם כל זה נח מצא חן בעיני ה' על דרך מציאת חן:
ילקוט שמעוני על התורה
בשנת היובל הזאת תשובו. אר"א אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח. ור' יוחנן אמר בין דרך מקח בין דרך חילול. מאי טעמא דר' אלעזר אמר קרא בשנת היובל הזאת וכתיב וכי תמכרו ממכר מה' להלן דרך מקח ולא דרך חילול אף כאן דרך מקח ולא דרך חילול. ור' יוחנן מאי טעמא כי יובל היא קודש מה קודש בין דרך מקח בין דרך חילול אף שביעית, ור' יוחנן האי כי תמכרו מאי עביד ליה, מיבעי ליה לכדתניא אמר ר' יוסי בר חנינא בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר וכו'. ור' אליעזר האי קרא דר' יוחנן מאי עביד ליה. מיבעי ליה לכדתיא יובל היא קודש מה קודש תופס את דמיו וכו'. מדקתני לקח אלמא דרך מקח אין דרך חילול לא, אמר רב אשי מחלוקת בפירי שני אבל בפירי ראשון דברי הכל דרך מקח אין דרך חילול לא. בשנת היובל הזאת זו מוציאה עבדים ואין שביעית מוציאה עבדים. שהיה בדין ומה אם יובל שאינו משמט כספים מוציא את העבדים שביעית שמשמטת את הכספים אינו דין שתוציא עבדים, תלמוד לומר בשנת היובל הזאת זו מוציאה עבדים ואין שביעית מוציאה עבדים, קל וחומר ליובל שישמט כספים, ומה אם שביעית שאינה מוציאה עבדים משמטת כספים יובל שמוציא עבדים אינו דין שישמט כספים, תלמוד לומר וזה דבר השמטה שמוט שמיטה משמטת כספים ויובל מוציא עבדים. תשובו גו' לרבות המקדיש את שדהו ועמד בנו וגאלה שתחזור לאביו ביובל: