צרור המור על התורה
ולכן אמר בכאן וכי תאמרו מה נאכל וצויתי את ברכתי לכם. לא אמר ונתתי אלא וצויתי. כי אין בו אלא זירוז. ואין זירוז אלא בשמיטה. והיא מקום הצוואה והזירוז. והיא נקראת ברכה כי שם מקום הברכות כולם. וזהו ששכר מצוה מצוה. בשכר שתשמרו השמיטה שהיא נקראת ברכה. וצויתי את ברכתי לכם. והריקותי לכם ברכה עד בלי די. ואחר שכל זה הסוד תלוי בשמיטת הארץ. והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ. כי הארץ היא שלי ולא של אחר. ועוד רמז כי לי הארץ. שהארץ כלולה באומרו ברוך כבוד השם ממקומו. ולכן כמו שראוי לחלוק לי כבוד. כן ראוי לחלוק כבוד לארץ. וזהו שחזר לומר ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ. כי טעם גאולה כטעם חופש. ולפי שהשמיטה היא עיקר כל הטובות וכל הרעות. דרשו סמיכות הפרשיות ואמרו לא חזר בו מוכר מטלטליו דכתיב וכי תמכרו ממכר וגו'. לא חזר בו סוף מוכר את ביתו דכתיב כי ימוך ומכר מאחוזתו. לא חזר בו סוף מוכר את עצמו דכתיב ונמכר לך וגו'. וכן דרשו בכאן שהיא אזהרה לעשו הרשע כשיהיו ישראל בידו. שלא יכביד עליהם עול הגלות. וזהו לא יעבוד בו עבודת עבד. כי עבדי הם ולכן לא תרדה בו בפרך. כי לא יהיה בידך לעד לעולם. כי עת קצוב יש לו לצאת. כאומרו אני ה' בעתה אחישנה. וזהו עד שנת היובל יעבוד עמך ואח"כ ויצא מעמך:
ילקוט שמעוני על התורה
שש שנים יעבוד שומע אני כל עבודה במשמע תלמוד לומר לא תעבוד בו עבודת עבד. מכאן אמרו לא ירחוץ לו רגליו ולא ינעול לו סנדליו ולא יטול לפניו כלים לבית המרחץ ולא יסמוך במתניו כיון שעולה במעלה ולא יטלו לו בפורין ולא בכסא ולא בלקטקא כדרך שהעבדים עושים תלמוד לומר ובאחיכם בני ישראל וגו'. אבל בבנו ובתלמידו רשאי. שש שנים יעבוד שומע אני בין עבודה שיש בה בזמן ובין עבודה שאין בה בזמן תלמוד לומר כשכיר מה שכיר אי אתה רשאי לשנותו מאומנותו אף עבד עברי אי אתה רשאי לשנותו מאומנותו. מכאן אמרו לא ילמדנו רבו אומנות שהיא משמשת לרבים כגון בלן ספר חייט טבח נחתום. ר' יוסי אומר אם היתה אומנותן מיוחדת לכך יעשה אבל רבו לא ישנה עליו. כשכיר כתושב וגו' מה שכיר עובד ביום וכו' אף וכו' רבי יוסי אומר הכל לפי אומנותו. ובשביעית שביעית למכירה או אינו אלא שביעית לשנים תלמוד לומר שש שנים יעבוד שביעית למכירה ולא שביעית לשנים. יצא לחפשי למה נאמר לפי שהוא אומר וכי תשלחנו חפשי מעמך שומע אני יכתוב לו גט שחרור או יתן לו מעות ויצא תלמוד לומר יצא לחפשי חנם: