ילקוט שמעוני על התורה
וגר לא תונה ולא תלחצנו. תנו רבנן המאנה את הגר עובר בשלושה לאוין דכתיב וגר לא תונה לא תונו אותו ולא תונו איש את עמיתו וגר בכלל עמיתו. והלוחצו עובר בשלשה לאוין דכתיב ולא תלחצנו, וגר לא תלחץ, לא תהיה לו כנושה. תניא רבי אליעזר הגדול אומר מפני מה הזהירה תורה על הגר בשלושים ושש מקומות מפני שסורו רע. כי גרים הייתם בארץ מצרים תניא רבי נתן אומר מום שבך אל תאמר לחברך, והיינו דאמרי אנשי דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה לא תימא ליה זקיף ביניתא . תנו רבנן ולא תונו איש באונאת דברים הכתוב מדבר. או אינו אלא באונאת ממון כשהוא אומר וכי תמכרו ממכר הרי אונאת ממון אמור, הא מה אני מקיים ולא תונו באונאת דברים הכתוב מדבר. הא כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך. אם היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים יבוא ללמוד תורה שיצאה מפי השכינה. אם היו יסורין באין עליו או שהיה מקבר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכר נא מי הוא נקי אבד. אם היו חמרים מבקשים תבואה לא יאמר להם לכו אצל פלוני ויודע בו שלא מכר מעולם. רבי יהודה אומר אף לא יתלה עצמו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הדבר מסור ללב ונאמר בו ויראת. אמר ר' יוחנן גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלקיך וזה לא נאמר בו ויראת. ר' אליעזר אומר זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמן אמר זה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון. תני תנא קמיה דר' נחמן המלבין פני חברו ברבים כאלו שופך את דמו, אמר ליה שפיר קאמרת תדע דאזיל סומקא ואתי חיורא. אמר ליה אבייי לרב דימי במערבא במאי זהירי טפי, אמר ליה באחוורי אפי. אמר רב חנן כל היורדין לגיהנם עולם חוץ משלשה שיורדין ואינן עולים. המכנה שם רע לחברו. והמלבין פני חברו ברבים, והבא על אשת איש, היינו מכנה היינו מלבין דאף על גב דדש ביה בשמיה. לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה מרובה:
ילקוט שמעוני על התורה
ולא תונו איש את עמיתו. כתיב מות וחיים ביד לשון תרגם עקילס מיצטרא ומכירין מות מכאן וחיים מכאן. היתה לפניו גחלת ונפח בה בערה רקק בה כבתה. אמר רבי חייא בר אבא היתה לפניו כלכלה של תאנים אכלה עד שלא עישרה מות ביד לשון עישרה ואכלה חיים ביד לשון. רבן גמליאל אמר לטבי עבדי פוק זבין לי צדו טבא אייתת לי לישן וכד אמרית לך צדו בישא אייתת לי לישן, א"ל מרי מיניה טבתא ומיניה בישתא כד הוא טב לית טב מיניה וכד הוא ביש לית ביש מיניה. רבי עשה סעודה לתלמידיו הביא לפניהם לשונות רכין ולשונות קשין התחילו בוררין את הרכין ומניחין את הקשין, א"ל בני כך יהא לשונכם רך אלו עם אלו לפיכך משה מזהיר את ישראל ולא תונו איש את עמתו. ולא תונו איש את עמיתו עם אתו עם שאתך בתורה ומצות. אל תונו באונאת דברים הכתוב מדבר. או אינו אלא באונאת ממון כשהוא אומר וכי תמכרו ממכר וגו' הרי אונאת ממון אמרו הא מה אני מקיים ולא תונו איש את עמיתו באונאת דברים הכתוב מדבר, הא כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, היה גר ובא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים יבוא ללמוד תורה שיצתה מפי השכינה, אם היו יסורין באין עליו או שהיה מקבר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכר נא מי הוא נקי אבד, אם היו חמרין מבקשין תבואה [ממנו] לא יאמר להם לכו אצל פלוני ויודע שלא מכר מעולם. רבי יהודה אומר אף לא יתלה עצמו על המקח בשעה שאין לו דמים שהרי הדבר מסור ללב ונאמר בו ויראת מאלקיך. אמר ר' יוחנן גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת וזה לא נאמר בו ויראת, רבי אלעזר אמר זה בגופו וזה בממונו. ר"ש בר נחמני אמר זה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון:
ילקוט שמעוני על התורה
לעולם בהם תעבודו. איזהו סימניה של בוגרת. רבי יוסי הגלילי אומר משיעלה הקמט תחת הדר. אמר שמואל לא שיעלה הקמט ממש אלא כל שתחזור יריה לאחוריה ונראה כמו שיעלה קמט תחת הדר. שמואל בדק באמתיה ויהיב לה ארבעה (מאה)זוזי דמי בשתה. שמואל לטעמיה דאמר שמואל לעולם בהם תעבודו לעבודה ניתנו ולא לבושת, שמואל מייחד להן. רב נחמן מחליף להן. רב ששת מסר להו לערבאי ואמר להו אזהרו מישראל. לעולם בהם תעבודו רשות דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר חובה. מ"ט דרבי ישמעאל איידי דכתב רחמנא לא תחיה כל נשמה איצטריך נמי למיכתב לעולם בהם תעבודו למישרי אחד מכל האומות שבא על הכנענית וילדה לו בן וכו' (כדלעיל). ורבי עקיבא ממהם תקנו נפקא, לעולם בהם תעבודו למה לי, לחובה. ורבי ישמעאל בהם ולא באחיכם. ורבי עקיבא [באחיכם] מסיפיה דקרא נפקא ובאחיכם בני ישראל לא תרדה בו בפרך. ור"י איידי דכתב ובאחיכם כתב נמי בהם לכדתנאוכו' כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. אמר רבא בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים בנכסיהם דמפקי עבדייהו לחירות ומסיירי נכסייהו בשבתא ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא. שתי משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודתה בערב שבת ואחת קבעה סעודתה בשבת בזמן מדרש ושתיהן נעקרו. מעשה ברבי אלעיזר שנכנס לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה ושחרר עבדו, והא המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו, לדבר מצוה שאני. והא מצוה בעבירה הוא, מצוה דברבים שאני. רב סעורם אחוה דרבא הוה תקיף אינשי דלא הוו מעלו ומעייל להו בגוהרקא דרבא, א"ל רבא שפיר קא עבידת דתניא ראיתו שאינו נוהג כשורה מנין שאתה רשאי להשתעבד בו, תלמוד לומר לעולם בהם תעבודו ובאחיכם, יכול אפילו נוהג כשורה, תלמוד לומר איש באחיו לא תרדה בו בפרך. ובאחיכם בני ישראל איש באחיו אין לי אלא איש באיש, איש באשה אשה באיש אשה באשה מנין, תלמוד לומר איש באחיו מכל מקום, לא תרדה בו בפרך, בו אי אתה רודה בפרך, אבל רודה אתה בבן חורין. וכי תשיג יד גר ותושב עמך מי גרם לזה שיעשיר דבוקו עמך. ומך אחיך עמו מי גרם לזה שיעני דבוקך עמו. ונמכר לגר זה גר צדק. תושב זה גר אוכל נבלות. משפחת גר זה הנכרי, כשהוא אומר לעקר, להביא את הנמכר לאלילים עצמה. איזהו גר תושב זה שקבל עליו בפני שלשה שלא לעבוד אלילים דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל שקבל עליו שבע מצות שקבלו עליהן בני נח אחרים אומרים אלו לא באו לכלל גר תושב אל איזהו גר תושב. רבי יהודה אומר זה גר אוכל נבלות, ומייחדין אצלו יין אפילו בעיר שרובה נכרים, ואין מפקידין אצלו שמן אפילו בעיר שרובה נכרים יינו כשמנו ושאר כל דבריו ככותי. רבן שמעון בן גמליאל אומר. יינו יין נסך ואמרי לה מותר בשתיה ושאר כל דבריו ככותי לין רשות ולבטל רשות. והתניא איזהו גר תושב כל שקבל עליו בפני שלשה שלא לעבוד אלילים, כי תניא ההיא להחיותו. אחרי נמכר גאולה תהיה לו. אמר ר' שמעון דבר זה דרש ר' עקיבא כשבא (מכופרי) [מזפירין] מנין לגזלו שהוא אסור שנאמר אחרי נמכר גאולה תהיה לו שלא משכנו ויצא, יכול יגלום עליו תלמוד לומר וחשב עם קונהו ידקדק עם קונהו. גזלו אסור הפקעת הלואתו מותר. אמר ליה אביי לרבא עבד עברי נמי הפקעת הלואתו היא, רבא לטעמיה דאמר רבא עבד עברי גופו קנוי: