פירושים על ויקרא 25:43: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

לא תרדה בו בפרך כו' דהנה שורש יראה בא ממדת מלכות שמים והשם הוא אדני נכון אדון ומושל והנה תקון מדה זאת הוא שלא להתנהג ברבנות שלא לרצות להיות מושל כ"א לכבוד שמים והנה מי שאינו עובד בפרך שעבד עברי מתקן מדת מלכות במה שאינו משתמש בה לעצמו ע"י זה בא לו יראת שמים שלימה וזה לא תרדה כו' ע"י זה ויראת מאלהיך. וי"ל נמי לא תצטרך לירא כ"א מה' ית'. עוד בא לי דהנה בהמתקת הדינין בא פרנסה לעולם זה פרשנו כמה פעמים מלתא בטעמיה וזה שולחן בצפון מצפון זהב יאתה וכן אמרנו בהלצה מאימתי מזכירין גבורת גשמים כי שורשם נמי נראה מהמתקת הדינין ע"כ [נקראים] גבורות וזה מאימתי שיש איזה אימה מזכירין גבורות גשמים להמתיק הדינין ולבוא פרנסנן וגשמיות גשמים ממש בעת הצורך. והנה פרשנו עושה מלאכיו רוחות כו' דכצדיק צריך לפעול שני דברים הן לשמשו ית' במה שיש לו נחת רוח כל מה שברא ית' לכבודו ולקילוסו וזה ראוי להיות בהתלהבות הלב וגם לבקש רחמים על ישראל ובזה נקרא כמו מלאך ושליחו יתב' להמשיך טובות ישראל ע"כ [כתיב] וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. וזה עושה מלאכיו לענין שליחות להמשיך טובות ישראל רוחות הם נשמות. וי"ל רוח הקודש שנותן לזה לידע מה צריך וכל עת שצריך והאיך לפעול משרתיו הוא לשבחו ית' ולפעול יחודים אש לוהט. ופרשנו על יעקב אבינו ע"ה ויצא יעקב מבאר שבע הוא קדושה עליונה כדאי' בזוהר וילך חרנה לעיין ולבקש רחמים שלא יהיה חרון אף ח"ו ויפגע במקום פי' בשביל מקום ית' שלא תהיה לנו צער שלא תהיה בשורשינו צער כדאיתא אפילו יחיד המצטער שכינה מה אומרת. ומקרא מלא בכל צרתם לו צר. וכן שמעתי אומרים בשם רבי ר' בער ז"ל על הראשונים היו מתפללים ונענים מפני שהתפללו בשם אמר שהתפללו בשביל שמו ית' שלא תהיה צער למעלה. וכן איתא המשעבדן למטה כאלו משעבדן למעל' וזה במקו' בשביל ית' כמו בשם כנ"ל וילן שם פי' נתקבל תפלתו לבוא וצרה שנמשל' לילה וחושך לבוקר אור וזה וילן כו'. עוד פרשנו דהנה ודאי אין לטיח דברים כלפי מעלה אך אם ע"י מרירות וצער ישראל כשהוא בדביקותו אומר דברים גדולים ודאי אין נענש וכדאיתא במדרש על מרע"ה. וידבר אלקים כו' ויאמר אליו אני ה' מפני שהיה בשביל צערן של ישראל. וכן איתא המבקש רחמי' על ציבור בא בזרוע כמו שכתיב וידבר משה אל ה' יפקוד איש על העדה. אך להטיח דברים ולהתרעם על מדותיו ודאי אין לעשות כ"א אם בא בהסח הדעת ובדביקותו ית' וזה וילן שם לשון תלונה ומפרש מתי כי בא השמש הוא הדבקות גדול כי שמש נקרא ה' ית' שמש ומגן. והנה בשעת דביקות גדול טוב לפעול יחודים ולבקש רחמים הוא בתפלה וזה לא תרדה בו לשון רדית הפת ופרנסה בפרך בעת דביקות ומעין עוה"ב לשון פרכילי ענבים כי עין לא ראתה פירשו רז"נ יין המשומר בענביו. ויראת כו' לשון תפלה כמו יראוך עם שמש:

לא תרדה בו בפרך. מְלָאכָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, כְּדֵי לְעַנּוֹתוֹ, אַל תֹּאמַר לוֹ, הָחֵם לִי אֶת הַכּוֹס הַזֶּה וְהוּא אֵינוֹ צָרִיךְ, עֲדֹר תַּחַת הַגֶּפֶן עַד שֶׁאָבֹא; שֶׁמָּא תֹאמַר אֵין מַכִּיר בַּדָּבָר אִם לְצֹרֶךְ אִם לָאו, וְאוֹמֵר אֲנִי לוֹ שֶׁהוּא לְצֹרֶךְ, הֲרֵי הַדָּבָר הַזֶּה מָסוּר לְלִבּוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר "וְיָרֵאתָ" (שם):

לא תרדה בו וגו'. [מהו לא תרדה בו, שלא תאמר לו החם את הכוס ואין אתה צריך לו, עדור תחת הגפן עד שאבוא, ושמא תאמר לצורך עצמי אני עושה, הרי הדבר מסור ללב, וכל דבר המסור ללב נאמר בו ויראת מאלהיך ^רכבר"ל שתצטדק בפני הבריות לומר שצריך אתה למלאכה זו, הרי הדבר מסור ללב, וה' יראה ללבב. וכתב בס' התוה"מ דמה שתפס דמיון משני דברים אלו, חמום הכוס ועדור בגפן, מפני שרדית פרך כולל ב' דברים, עבודה שאינו צריך לה ועבודה שאין לה קצבה, והם כלולים בשני אלה הדמיונות יעוי"ש.
ובזה יתבאר מש"כ הרמב"ם בפי"א ה"ו מעבדים בענין זה וז"ל, מכאן אמרו חכמים שלא יאמר לו עדור תחת הגפנים עד שאבוא שהרי לא נתן לו קצבה, אלא יאמר לו עדור עד שעה פלונית או עד מקום פלוני, וכן לא יאמר לו חפור מקום זה והוא אינו צריך לו, ואפי' להחם לו כוס חמין או לצנן ואינו צריך לו אסור ועובר עליו בל"ת, עכ"ל. וכתב הראב"ד על מש"כ שהרי לא נתן לו קצבה וז"ל, חכמים לא פירשו בזה טעם קצבה ולא אמרו אלא שלא יאמר לו עד שאבוא והוא מתעכב לבא עד שיצטער והוא הדבר המסור ללב שיכול לומר לא היה לי פנאי לבא, והשם יודע בו, ועל זה נאמר ויראת מאלהיך, אבל בין קצבה ללא קצבה מאי ויראת איכא, עכ"ל. אבל לפי המבואר דרדית פרך כולל ב' דברים, עבודה שאינה צריכה ועבודה שאין לה קצבה, הנה פסק הרמב"ם מבואר, דהטעם ויראת מאלהיך קאי על עבודה שאינה צריכה, אבל עבודה שאין לה קצבה אסורה בלא טעם זה אלא משום צער, כמבואר. והנה בעיקר דבר זה נגע בס' התוה"מ אך בקיצור נמרץ ואנחנו ביארנו הדברים. .
(שם)