ילקוט שמעוני על התורה
ואכלו אביוני עמך כתוב אחד אומר ואכלו אביוני עמך וכתוב אחד אומר לך ולעבדך ולאמתך כיצד יתקיימו שני כתובים הללו. כשהפירות מרובים הכל אוכלין ואכלו אביוני עמך. וכשהפירות מועטים לך ולעבדך ולאמתך. רבי יהודה בן בתירא אומר כתוב אחד אומר ואכלו אביוני עמך וכתוב אחד אומר לך ולעבדך ולאמתך. עד שלא תגיע שעת הבעור מבערין אותה עניים ועשירים. משיגיע שעת הבעור מבערין אותה עניים ולא עשירים. ויתרם תאכל חית השדה למה נאמר לפי שהוא אומר עשר תעשר וגו' שומע אני אף פירות שביעית במשמע. כשהוא אומר לך ולבהמתך הקיש אדם לבהמה, מה הבהמה אוכלת מן הראוי לה בשביעית שלא מעושר אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שלא מעושר. אתה אומר לכך בא או לא בא אלא להקיש בהמה לאדם מה אדם אינו אוכל אלא מן המעושר אף בהמה לא תאכל אלא מן המעושר. תלמוד לומר ויתרם תאכל חית השדה אחר שלמדת שחיה אוכלת מן הראוי לה בשביעית שלא מעושר. להקיש בהמה לאדם אין אתה יכול שכבר נאמר ויתרם תאכל חית השדה אלא להקיש אדם לבהמה מה הבהמה אוכלת מן הראוי לה שלא מעושר בשביעית אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שאינו מעושר הא מה תלמוד לומר כן תעשה לכרמך לזיתך לענין שאמרנו:
ילקוט שמעוני על התורה
והיתה שבת הארץ לכם לאכלה מן השובת בארץ אתה אוכל ואי אתה אוכל מן המשומר. מכאן אמרו שדה שניטייבה בית שמאי אומרים אין אוכלין מפירות שלה [בשביעית] וב"ה אומרים אוכלין. בית שמאי אומרים אין אוכלין מפירות שביעית בטובה וב"ה אומרים בטובה ושלא בטובה. ר' יהודה אומר חילוף הדברים זה מקולי בית שמאי ומחומרי ב"ה. לכם ולא לאחרים. לאכלה ולא להביא ממנה מנחות ולא להביא ממנה נסכים, לך ולעבדך ולאמתך מה תלמוד לומר לפי שהוא אומר והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך יכול אין לי פירות שביעית מותרין אלא לעניים בלבד, כשהוא אומר לך ולעבדך ולאמתך הרי [בעלים] עשירים (ובעלי) ושפחות אמורים, אם כן למה נאמר ואכלו אביוני עמך עניים אוכלין אחר הבעור אבל לא עשירים דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הבעור.
ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר ואכלו אביוני עמך הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה (אם כן למה נאמר לך ולעבדך ולאמתך פירות אדם לאדם פירות בהמה לבהמה). לשכירך מן הנכרים ולתושבך מן הנכרים, הגרים עמך להביא את האכסניא: