צרור המור על התורה
ואמר והשיג לכם דיש את בציר ואכלתם לחמכם לשובע. לפי שידוע שיוקר הלחם. הוא בין לחם ללחם. קרוב לזמן הדיש. ואז פותחים כל אוצרות הלחם הישנים והמתולעים ובעלי הריח רע. עד שלסבת זה אוכלים זה ברעש ובדאגה ואינם שבעים. לזה אמר בכאן שלא יהיה כן. אלא שישיג לכם דיש את בציר. ולא מחמת חסרון אלא שיאכלו וישבעו ממנו. לפי שהוא טוב מאד מן החדש. וזה כעין מה שאמר וישן מפני חדש תוציאו:
ילקוט שמעוני על התורה
ואכלתם ישן נושן מלמד שכל המתיישן יפה מחברו. נושן אין לי אלא יין שדרכו להיות כך. מנין לרבות כל דבר המיושן תלמוד לומר ישן נושן. וישן מפני חדש תוציאו שיהו אוצרות מלאין ישן וגרנות מלאין חדש. ואתם תהיו מקפידים היאך נוציא ישן לפני חדש. ונתתי משכני בתוככם זה בית המקדש. ולא תגעל נפשי אתכם משאגאל אתכם עוד איני מואס בכם (כתוב בסוף פרשת נח):