צרור המור על התורה
וכנגד והקימותי את בריתי אתכם. אמר והשמדתי את במותיכם. כי אחר שאני הקימותי את בריתי אתכם. והם כרתו ברית לחמנים ולבמות. ומאסו בברית השי"ת. ראוי להם שבהם ילקו. בענין שבזה יכירו חטאתם. וזהו ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. בענין שיכירו שלא היה בהם כח להושיעם. ולכן נפלו על פגרי גלולם. ואמר וגעלה נפשי אתכם. כנגד ולא תגעל נפשי אתכם. וכנגד ונתתי משכני בתוככם. אמר והשמותי את מקדשיכם. וכנגד ונתתי שלום בארץ. אמר והשמותי אני את הארץ. ולפי שכל זה בא מצד השמיטה כמו שאמרנו למעלה. אמר אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואז תהיה במנוחה. ולפי שלא פי' הזמן. שב לפרש ואמר כל ימי השמה תשבות. כאומרם שבעים שנה של גלות בבל כנגד שבעים שמיטות. וכנגד אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים מהיות להם עבדים. שהשי"ת רצה שיהיו בני חורין ולא יהיו כעבדים שיש להם יראה לרכות הלב. אמר והנשארים בכם והבאתי מורך בלבבם. בענין שיחזרו לעבדים כבראשונה ברכות הלבב. וכל זה בא להם מצד השמיטה שרצה השי"ת שישלחו העבדים חפשים. ואחר שלא רצו רצה השי"ת שיהיו עבדים כמו שהיו במצרים. וכנגד ורדפתם את אויביכם אמר ורדף אותם קול עלה נדף. וכנגד ונפלו אויביכם לפניכם לחרב. שזה רומז שיכשלו אלו באלו. אמר וכשלו איש באחיו. וכן אמר וכשלו איש באחיו לפי שאמר ונפלו ואין רודף. ואם אין רודף איך נפלו. לז"א כי סבת הנפילה היא מכשול העונות. וזהו וכשלו איש באחיו. וכנגד והתהלכתי בתוככם. כי זה סבת קיום ישראל. אמר ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ אויביכם. כי אחר שלא רצו להלוך עם השם. ילכו בארץ אויביהם. וכנגד ואולך אתכם קוממיות שפירושו בקומה זקופה. אמר והנשארים בכם ימקו בעונם. שפירושו שיהיו נמוכים ונמוגים ומדוכאים. כי מצד הצרות לא ילכו בקומה זקופה אלא ילכו שחוח. וזה ימקו בעונם בארצות אויביהם. ר"ל בעונות החדשים שעשו בארץ אויביהם ואף בעונות אבותם הישנים. ולזה חזר לומר והנשארים בכם ימקו. כי בראשונה אמר והנשארים בכם. והבאתי מורך בלבבם. בענין שלא יהיה להם גבורה לחטוא. ואם לא שתו לבם לזאת וחזרו לחטוא בארץ אויביהם. לכן הנשארים ימקו עתה מחדש בעונות שעשו בארץ אויביהם:
צרור המור על התורה
ומה שאמר והבאתי אותם וכבר היו שם. נראה שהשי"ת הביאם בארץ אויביהם כדי שיוסרו בה. וכשראה שהוסיפו בה על חטאתם פשע. הביא אותם בארץ אויביהם שהם אויבים אחרים יותר אכזרים מהראשונים. כמו שראינו שנתגרשו היהודים מקשטיליי"א לפי שהיו בה כמלכים. ובאו לפורטוגא"ל ועשו מה שעשו לנו ולתורותינו. ואחר כך הנשארים הלכו למלכות ישמעאל ולגלילות אחרים. יותר בפרט תמצא זה שנשארו בפורטוגא"ל שירים של מצוה המעכבים את הפורענות. שקדשו שם שמים בפרהסיא. ומסרו עצמם על קדוש השם. ועמדו שם בבית האסורים ימים רבים. החכם השלם וקדוש רבי שמעון מימי ז"ל וחתניו לוקחי בנותיו אנשים צדיקים ואשתו הצדקת. ואנשים אחרים צדיקים גמורים. ואע"פ שעשו להם שימירו דתם בעל כרחם. עמדו על משמרתם ושמרו תורה ומצות. על אפם ועל חמתם מהמלך ומהשרים. עד שביני וביני נפטר לבית עולמו הה"ר שמעון זצ"ל הנזכר. בזמן שלא היה יהודי בכל המלכות. זולת אני והיהודים שהיו אסורים בבית האסורים עמי. ובשביל זכות הצדיק נזדמן שם אב ובנו שהיו אנוסים ומשמשים בבית האסורים. ולהם נתן השופט הגדול ושר בית הסוהר רשות שיוליכוהו חוץ לעיר ויקברוהו שם. ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר והם הלכו להם מנגד. ונתחברו יותר מארבעים אנשים צדיקים מהאנוסים שהמירו דתם בעל כרחם. וקברוהו בבית הקברות של היהודים והספידוהו שם כראוי. ובזכותו נתן לנו המלך רשות והביאונו לארזילי"א. אבל היהודים שהיו עם החכם לא רצה המלך לשלחם שאמר שכבר קבלו. ונשארו בבית האסורים לעבדים. והשי"ת נתנם לרחמים בעיני שר בית הסוהר והיו שם בכבוד גדול. אח"כ שלחם המלך לארזיליי"א ליד האלוף הצר הצורר שיענה אותם בעבודת פרך. לפי שראה שלא נעשתה עצתו והצר הצורר מענה אותם ומיסר אותם ביסורים כדי שיחללו השבת. וילכו לעשות שיחין ומערות. וכל זה בעונותינו כי הם צדיקים גמורים וקדשו שם שמים ברבים. והשי"ת הפגיע בם עון כולנו. ועל זה ועל כיוצא בזה אמר בכאן והנשארים בכם ימקו בעונם בארצות אויביהם. שהם היהודים שנשארו בארץ אויביהם בליזבונ"ה בעונות אבותם. והתודו את עונם. כמו שהתודו פעמים רבות ועונותינו עכבום. ובעבור זה אמר אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם בארץ אויביהם. שזאת היא ביאה שנייה שהביאם לארזיליי"א לצר הצורר האכזרי. שהיא ארץ אויביהם האכזרים לראות אם יכנעום ישראל מתועבותם. ואם לא ישובו וזכרתי את בריתי יעקוב וגו':