צרור המור על התורה
וכנגד והקימותי את בריתי אתכם. אמר והשמדתי את במותיכם. כי אחר שאני הקימותי את בריתי אתכם. והם כרתו ברית לחמנים ולבמות. ומאסו בברית השי"ת. ראוי להם שבהם ילקו. בענין שבזה יכירו חטאתם. וזהו ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. בענין שיכירו שלא היה בהם כח להושיעם. ולכן נפלו על פגרי גלולם. ואמר וגעלה נפשי אתכם. כנגד ולא תגעל נפשי אתכם. וכנגד ונתתי משכני בתוככם. אמר והשמותי את מקדשיכם. וכנגד ונתתי שלום בארץ. אמר והשמותי אני את הארץ. ולפי שכל זה בא מצד השמיטה כמו שאמרנו למעלה. אמר אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה ואז תהיה במנוחה. ולפי שלא פי' הזמן. שב לפרש ואמר כל ימי השמה תשבות. כאומרם שבעים שנה של גלות בבל כנגד שבעים שמיטות. וכנגד אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים מהיות להם עבדים. שהשי"ת רצה שיהיו בני חורין ולא יהיו כעבדים שיש להם יראה לרכות הלב. אמר והנשארים בכם והבאתי מורך בלבבם. בענין שיחזרו לעבדים כבראשונה ברכות הלבב. וכל זה בא להם מצד השמיטה שרצה השי"ת שישלחו העבדים חפשים. ואחר שלא רצו רצה השי"ת שיהיו עבדים כמו שהיו במצרים. וכנגד ורדפתם את אויביכם אמר ורדף אותם קול עלה נדף. וכנגד ונפלו אויביכם לפניכם לחרב. שזה רומז שיכשלו אלו באלו. אמר וכשלו איש באחיו. וכן אמר וכשלו איש באחיו לפי שאמר ונפלו ואין רודף. ואם אין רודף איך נפלו. לז"א כי סבת הנפילה היא מכשול העונות. וזהו וכשלו איש באחיו. וכנגד והתהלכתי בתוככם. כי זה סבת קיום ישראל. אמר ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ אויביכם. כי אחר שלא רצו להלוך עם השם. ילכו בארץ אויביהם. וכנגד ואולך אתכם קוממיות שפירושו בקומה זקופה. אמר והנשארים בכם ימקו בעונם. שפירושו שיהיו נמוכים ונמוגים ומדוכאים. כי מצד הצרות לא ילכו בקומה זקופה אלא ילכו שחוח. וזה ימקו בעונם בארצות אויביהם. ר"ל בעונות החדשים שעשו בארץ אויביהם ואף בעונות אבותם הישנים. ולזה חזר לומר והנשארים בכם ימקו. כי בראשונה אמר והנשארים בכם. והבאתי מורך בלבבם. בענין שלא יהיה להם גבורה לחטוא. ואם לא שתו לבם לזאת וחזרו לחטוא בארץ אויביהם. לכן הנשארים ימקו עתה מחדש בעונות שעשו בארץ אויביהם: