צרור המור על התורה
ואמר ואף גם זאת. שהם במשפטי מאסו ובחוקותי געלה נפשם. והיה ראוי לתת להם כפי דרכם בענין שיהיו מאוסים כשקצים. עכ"ז לא מאסתים ולא געלתים לכלותם. לפי שאני ה' אלהיהם רחום וחנון. ובזה יתרצו קושיות הזוהר שאמר. לא הכתים ולא הרגתים לא כתיב. אלא לא מאסתים ולא געלתים. והם אמרו כי אמר לא מאסתים ולא געלתים לכלתם כתיב. ואמרו שהוא משל למלך שיש לו חשוקה בשוק של בורסקי שיש בה כל מיני ריח רע. ואין כבודו של מלך לעבור בה. אבל בשביל אותה חשוקה עובר בה. ונראה לו שיש ברחוב ההוא כל ריח טוב וכל מיני בשמים שבעולם נרד וכרכום קנה וקנמון עם כל עצי לבונה. כך הקב"ה הוא קדוש ומשרתיו טהורים. ואין ראוי לו להכנס בתוך עם טמא שפתים ובארץ טמאה שהיא חוצה לארץ. אבל בשביל ישראל שהם עם קרובו והם חשוקתו של מלך יושבים בחוצה לארץ. אעפ"י שהיא ארץ טמאה ומליאה ריח רע וגילולים נראה להקב"ה שיש בה כל מיני בשמים טובים שבעולם. וזהו ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם. שהיא ארץ טמאה. לא מאסתים ולא געלתים לכלותם. בשביל כלתם היא כנסת ישראל שנקראת אחותי כלה. אין לי מיאוס ולא גיעול מארץ אויביהם:
ילקוט שמעוני על התורה
ונתתם ביד אויב, הלכה אין מלינין את המת בירושלים, וכשאתם מוציאין אותו לקברו, יהו קרוביו נתנין ביד אויב. בעון ענוי הדין ועוות הדין וקלקול הדין ובעון בטול תורה חרב וביזה ושבי ודבר בא, ובני אדם אוכלין ואינן שבעין, ואוכלין לחמם במשקל שנאמר והבאתי עלכם חרב, וכתיב בשברי לכם מטה לחם, ואין ברית אלא תורה דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה וגו' וכתיב יען וביען במשפטי מאסו:
ילקוט שמעוני על התורה
והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה. אמרתי להן לישראל שיהיו זורעין שש ומשמיטין לי אחת בשביל שידעו שהארץ שלי היא והם לא עשו (אלא) [כן] יעמדו ויגלו ממנה והיא תשמיט מאליה עד שתרצה לפני כל שמיטין שהיא חייבת לי, לכך נאמר והארץ תעזב מהם: