Quotation_auto על ויקרא 27:15

חמישיתו יוסף עליו שיהא היא וחומשו חמשה דברי רבי יאשיה רבי (נתן) [יונתן] אומר חמישיתו של קרן. אמר רמי בר חמא הרי אמרו הקדש אין מתחלל על הקרקע דרחמנא אמר ונתן דכסף וקם לו חומש הקדש מהו שיתחלל על הקרקע תרומה אין משתלטת אלא מן החולין דרחמנא אמר ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש חומש תרומה מהו שישתל' שלא מן החולין. מעשר אין מתחלל על אסימון דכתיב וצרת הכסף בידך לרבו' דבר שיש עליו צורה חומש מעשר מהו שיתחלל על אסימון אמר קרא עליו לרבות חומשו כמותו. אמר רבא גבי גזל כתיב וחמישיתו יוסף עליו ותנן נתן לו את הקרן ונשבע על החומש הרי זה מוסיף חומש על חומש עש שיתמעט הקרן בפחות משוה פרוטה. גבי תרומ' כתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויוסף חמישיתו עליו ותנן האוכל תרומה בשגגה משלם קרן וחומש אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה משלם חומש וחומש חומשא ואלו גבי מעשר לא מיכתב כתיב ולא מיתניתנן ולא איבעי' איבעיא לן. גבי הקדש כתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו (וקם) [והיה] לו ותנן הפורה את ההקדש הרי זה מוסף חומש. חומשא תנן חומשא דחומשא לא תנן, מאי א"ק ויסף חמישית כסף ערכך עליו (וקם) [והיה] לו מקיש חומשו לכסף ערכו מה כסף ערכו מוסיף חומש אף חומשו מוסיף חומש ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש פרט לאוכל לתרומת חמץ בפסח שפטור מן התשלומין ומדמי עצים דברי ר' אליעזר בן יעקב. ורבי אליעזר בן חסמא מחייב א"ל רבי אליעזר בן יעקב וכי מה הנאה יש לו בה. א"ל רבי אליעזר וכי מה הנאה יש לו בה לאכול תרומה טמאה בשאר ימות השנה שמשלם א"ל לא אם אמרת בתרומה טמאה בשאר ימות השנה שאף על פי שאין לו בה היתר אכילה יש בה היתר הסקה תאמר בזה שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה. א"ל אף בזו יש לו [בה] היתר הסקה שאם רצה כהן מריצה לפני כלבו או מסיקה תחת תבשילו. ויסף חמישיתו עליו שיהא הוא וחומשו חמשה. מנין שאין משלמין לא מן הלקט ולא מן השכחה ולא מן הפאה ולא מן המעשר ראשון שנטלה תרומתו ולא מן המעשר שני (הקדש שנפרדו שאין הקדש פודה הקדש דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משלמין מכולם. מנין שאין משלמין אלא ממון על מינו תלמוד לומר ונתן לכהן את הקדש לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי שביעית וישלם מהן דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר משלמין ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרע, הא כיצד אכל גרגרות ושלם תמרים תבואלו ברכה. יכול תהא הפרשתו מקדשתו לחייב עליו חומש תלמוד לומר ונתן לכהן את הקדש מתנתו לכהן מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ואין הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש. ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה את קדשי בני ישראל על קדשי ישראל חייבין בחומש ואין חייבין על קדשי הנכרים בחומש. יכול יהו חייבין על תרומה שבטבל תלמוד לומר את אשר ירימו לה' על המורם חייבין ואין חייבין על תרומה שבטבל. והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם מלמד שאף על הטבל חייבין מיתה. באכלם פרט לזורע ולמטמא כי אני ה' מקדשם להגיד מהגרם. אמר רב ידוד אמר רב חטאת ששחט לשם עולה פסולה לשם חולין כשרה אמר ר' אילעאי מ"ט דרב הכתוב ולא יחללו את קדשי בני ישראל קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים. אמר שמואל משום רבי אליעזר מנין לאוכל טבל שהוא במיתה דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירומו לה' בעתידין לתרום הכתוב מדבר. ויליף חלול חלול מתרומה מה להלן במיתה אף כאן במיתה. ונילף חלול חלול מנותר מה להלן בכרת אף כאן בכרת מסתברא מתרומה הוה ליה למילף שכן תרומה בחוצה לארץ הותרה במקוה ברבים פירות וכו'. אדרבא מנותר הוה ליה למילף שכן פסול אוכל אין לו היתר במקוה, הנך נפישן. רבינא אמר חלול דרבים מחלול דרבים עדיף שמעון אחי עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהן כשרים, לשם נמוך מהן פסולין, כיצד קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים פסולין קדשים קלים ששחטין לשם קדשי קדשים כשרין. מ"ש אמר קרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה' בגבוה מהם אין מתחללין בנמוך מהן מתחללין. והאי להכי הוא דאתא האי מיבעיא ליה לכדשמואל דאמר שמואל מנין לאוכל טבל וכו', אם כן לכתוב אר הומו מאי אשר ירימו מ"ש תרתי. והשיאו אותם זה אחד מג' אתים שהיה ר' ישמעאל דורש וכיאחרים משיאין את עצמן והלא הי משיאין את עצמם, כיוצא בו זאת תורת הנזיר וגו' ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו וכי אחרים מביאין אותן והלא הוא מביא את עצמו, כיוצא בו אתה אומר ויקבר אותו בני וכי אחרים קברו אותו והלא הוא קבר את עצמו. ישראל אלו ישראל גר אלו הגרים. הגר לרבות את נשי גרים בישראל לרבות את הנשים ואת העבדים (המשוחררים), אם כן למה נאמר איש איש להביא את הנכרים שהן נודרים נדרים ונדבות כישראל:

חמישיתו יוסף עליו שיהא היא וחומשו חמשה דברי רבי יאשיה רבי (נתן) [יונתן] אומר חמישיתו של קרן. אמר רמי בר חמא הרי אמרו הקדש אין מתחלל על הקרקע דרחמנא אמר ונתן דכסף וקם לו חומש הקדש מהו שיתחלל על הקרקע תרומה אין משתלטת אלא מן החולין דרחמנא אמר ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש חומש תרומה מהו שישתל' שלא מן החולין. מעשר אין מתחלל על אסימון דכתיב וצרת הכסף בידך לרבו' דבר שיש עליו צורה חומש מעשר מהו שיתחלל על אסימון אמר קרא עליו לרבות חומשו כמותו. אמר רבא גבי גזל כתיב וחמישיתו יוסף עליו ותנן נתן לו את הקרן ונשבע על החומש הרי זה מוסיף חומש על חומש עש שיתמעט הקרן בפחות משוה פרוטה. גבי תרומ' כתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויוסף חמישיתו עליו ותנן האוכל תרומה בשגגה משלם קרן וחומש אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה משלם חומש וחומש חומשא ואלו גבי מעשר לא מיכתב כתיב ולא מיתניתנן ולא איבעי' איבעיא לן. גבי הקדש כתיב ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו (וקם) [והיה] לו ותנן הפורה את ההקדש הרי זה מוסף חומש. חומשא תנן חומשא דחומשא לא תנן, מאי א"ק ויסף חמישית כסף ערכך עליו (וקם) [והיה] לו מקיש חומשו לכסף ערכו מה כסף ערכו מוסיף חומש אף חומשו מוסיף חומש ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש פרט לאוכל לתרומת חמץ בפסח שפטור מן התשלומין ומדמי עצים דברי ר' אליעזר בן יעקב. ורבי אליעזר בן חסמא מחייב א"ל רבי אליעזר בן יעקב וכי מה הנאה יש לו בה. א"ל רבי אליעזר וכי מה הנאה יש לו בה לאכול תרומה טמאה בשאר ימות השנה שמשלם א"ל לא אם אמרת בתרומה טמאה בשאר ימות השנה שאף על פי שאין לו בה היתר אכילה יש בה היתר הסקה תאמר בזה שאין לו בה לא היתר אכילה ולא היתר הסקה. א"ל אף בזו יש לו [בה] היתר הסקה שאם רצה כהן מריצה לפני כלבו או מסיקה תחת תבשילו. ויסף חמישיתו עליו שיהא הוא וחומשו חמשה. מנין שאין משלמין לא מן הלקט ולא מן השכחה ולא מן הפאה ולא מן המעשר ראשון שנטלה תרומתו ולא מן המעשר שני (הקדש שנפרדו שאין הקדש פודה הקדש דברי רבי מאיר וחכמים אומרים משלמין מכולם. מנין שאין משלמין אלא ממון על מינו תלמוד לומר ונתן לכהן את הקדש לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית ימתין לקשואין של מוצאי שביעית וישלם מהן דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר משלמין ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרע, הא כיצד אכל גרגרות ושלם תמרים תבואלו ברכה. יכול תהא הפרשתו מקדשתו לחייב עליו חומש תלמוד לומר ונתן לכהן את הקדש מתנתו לכהן מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ואין הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש. ולא יחללו להביא את הסך ואת השותה את קדשי בני ישראל על קדשי ישראל חייבין בחומש ואין חייבין על קדשי הנכרים בחומש. יכול יהו חייבין על תרומה שבטבל תלמוד לומר את אשר ירימו לה' על המורם חייבין ואין חייבין על תרומה שבטבל. והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם מלמד שאף על הטבל חייבין מיתה. באכלם פרט לזורע ולמטמא כי אני ה' מקדשם להגיד מהגרם. אמר רב ידוד אמר רב חטאת ששחט לשם עולה פסולה לשם חולין כשרה אמר ר' אילעאי מ"ט דרב הכתוב ולא יחללו את קדשי בני ישראל קדשים מחללין קדשים ואין חולין מחללין קדשים. אמר שמואל משום רבי אליעזר מנין לאוכל טבל שהוא במיתה דכתיב ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירומו לה' בעתידין לתרום הכתוב מדבר. ויליף חלול חלול מתרומה מה להלן במיתה אף כאן במיתה. ונילף חלול חלול מנותר מה להלן בכרת אף כאן בכרת מסתברא מתרומה הוה ליה למילף שכן תרומה בחוצה לארץ הותרה במקוה ברבים פירות וכו'. אדרבא מנותר הוה ליה למילף שכן פסול אוכל אין לו היתר במקוה, הנך נפישן. רבינא אמר חלול דרבים מחלול דרבים עדיף שמעון אחי עזריה אומר שחטן לשם גבוה מהן כשרים, לשם נמוך מהן פסולין, כיצד קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים פסולין קדשים קלים ששחטין לשם קדשי קדשים כשרין. מ"ש אמר קרא ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה' בגבוה מהם אין מתחללין בנמוך מהן מתחללין. והאי להכי הוא דאתא האי מיבעיא ליה לכדשמואל דאמר שמואל מנין לאוכל טבל וכו', אם כן לכתוב אר הומו מאי אשר ירימו מ"ש תרתי. והשיאו אותם זה אחד מג' אתים שהיה ר' ישמעאל דורש וכיאחרים משיאין את עצמן והלא הי משיאין את עצמם, כיוצא בו זאת תורת הנזיר וגו' ביום מלאת ימי נזרו יביא אותו וכי אחרים מביאין אותן והלא הוא מביא את עצמו, כיוצא בו אתה אומר ויקבר אותו בני וכי אחרים קברו אותו והלא הוא קבר את עצמו. ישראל אלו ישראל גר אלו הגרים. הגר לרבות את נשי גרים בישראל לרבות את הנשים ואת העבדים (המשוחררים), אם כן למה נאמר איש איש להביא את הנכרים שהן נודרים נדרים ונדבות כישראל:

(ונתת) [ויסף חמישית] כסף ערכך עליו. תנו רבנן כיצד רשות הגבוה בכסף, גזבר שנתן מעות בבהמה אפילו בסוף העולם קנה, וההדיוט לא קנה עד שימשוך, כיצד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, האומר שור זה עולה (שור) [בית] זה הקדש אפילו בסוף העולם קנה, ובהדיוט לא קנה עד שימשוך ויחזיק. משכו במנה ולא הספיק לפדותו עד שעמד במאתים נותן מאתים, מ"ט, א"ק ונתן הכסף וקם לו. משכו במאתים ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה, נותן מאתים, מ"ט לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש. פדאו במאתים ולא הספיק למשכו עד שעמד במנה, נותן מאתים, מ"ט ונתן הכסף וקם לו. פדאו במנה ולא הספיק למשכו עד שעמד במאתים [מה שפדה פדוי] ואין נותן לו אלא מנה. אמאי הכא נמי נימא לא יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש, אטו הדיוט לאו במי שפרע מדור המבול קאי. אמר רמי בר חמא הרי אמרו הקדש אין מתחלל על הקרקע (כתוב ברמז תרל"ח). ואם המקדיש יגאל לרבות את האשה. ואם המקדיש יגאל לרבות את היורש. ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו, אם נתן כסף הרי הוא שלו, ואם לאו אינו שלו. שדה אחוזתו, אין לי אלא שדה אחוזתו מבית אביו, שדה אחוזתו, מבית אמו מנין, תלמוד לומר יקדיש איש. והיה ערכך לפי זרעו ולא לפי גדולו, זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, הרי זו גזרת מלך, אחד המקדש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדסות סבסטי, נותן בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואחר כך מת אביו מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה, תלמוד לומר ואם את שדה מקנתו וגו' שדה שאינה ראויה להיות שדה חוזה, יצאה זו שראויה להיות שדה אחוזה דברי רבי יהודה ורבי שמעון. רבי מאיר אומר מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו ואחר כך הקדישה מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה, תלמוד לומר ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו, שדה שאינה שדה אחוזה, יצאה זו שהיא שדה אחוזה. המקדיש את שדהו בשעה שהיובל נוהג נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף, היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים, אין נמדדין עמה, תנא כור של זרע ולא כור של תבואה, מפולת יד ולא מפולת שוורים. תני לוי לא מעבה ולא מדקה אלא בינוני, היו שם נקעים וכו' וליקדשו באנפי נפשייהו וליפרקו, וכי תימא כיון דלא הוי בית כור לא קדשי, והתניא שדה מה תלמוד לומר, לפי שנאמר זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, אין לי אלא שהקדיש כענין הזה, מנין לרבות לתך וחצי לתך, סאה (וחצי סאה), תרקב וחצי תרקב, תלמוד לומר שדה מכל מקום. אמר מר עוקבא בר חמא הכא בנקעם מלאים מים עסקינן, דלאו בני זריעה נינהו, דיקא נמי דקתני דומיא דסלעים ש"מ. אי הכי פחות מכאן נמי, הני נגאני דארעא מיקרו שידרי דארעא מיקרו. בשדה אחוזה להקל ולהחמיר כיצד אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדסות סבסטי, נותן בבית זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף ובשדה מקנה נותן אל שויו. ר' אליעזר אמר אחד שדה אחוזה ואחד שדה מקנה. מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה, שבשדה אחוזה נותן חומש ובשדה מקנה אינו נותן חומש, אמר רב הונא הקדיש שדה מלאה אילנות, כשהוא פודן פודה אילנות בשויין, וחוזר ופודה קרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, אלמא קסבר רב הונא מקדיש בעין יפה מקדיש. איתיביה רב נחמן בית זרע אין לי אלא בית זרע, שדה גפנים [ושדה קנים] שדה אילנות מנין, תלמוד לומר שדה מכל מקום. א"ל ה"נ פודה וחוזר ופודה. איתיביה אחד המקדיש בחולת המחוז וכו' א"ל ראויה לפרדסות סבסטי קאמר, אמר רב פפא הקדיש טרסין פודה בשוייהון, מ"ט בית זרע אמר רחמנא והני לאו בני זריעה נינהו, לא גאלן יוצאין לכהנים [ביובל] מ"ט שדה אחוזה אמר רחמנא והיה השדה בצאתו ביובל שדה כל דהו, מכר טרסין נגאלין פחות משתי שנים, מאי טעמא מספר שני תבואות אמר רחמנא והאי לאו בני תבואה נינהו. לא גאלן חוזרין לבעלים ביובל, מאי טעמא ושב לאחוזתו אמר רחמנא ואחוזתו היא. הקדיש אילנות פורן בשוייהן, מאי טעמא בית זרע אמר רחמנא ולא אילנות. לא גאלן אין יוצאין לכהנים ביובל, מאי טעמא והיה השדה בצאתו ביובל אמר רחמנא ולא אילנות. מכר אילנות אין נגאלין פחות משתי שנים, מ"ט מספר שני תבואות אמר רחמנא והני (פחות מב' שנים לאו) בני תבואה נינהו. לא גאלן אין חוזרין לבעלים ביובל, מאי טעמא ושב לאחוזתו אמר רחמנא ולא אילנות. מנין אתה אומר היו שם נקעים עמוקין [י' טפחים או סלעים גבוהים י' טפחים] אין נמדדין עמה, תלמוד לומר שדהו. כערכך יקום נותן ארבעים ותשע סלעים וארבעים ותשע פונדיונות, מה טיבו של פונדיון זה, קולבון לפרוטרוט. אחר היובל סמוך ליובל. מופלג מן היובל מנין, תלמוד לומר ואם אחד היובל יקדיש שדהו, שדהו מה תלמוד לומר, מנין אתה אומר היו שם נקעים פחותין מעשרה [או סלעים גבוהים י' טפחים] הרי (אלו) [אינם] נמדדין עמה, תלמוד לומר שדהו. איתמר המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר קדוש ונותן חמשים. ושמואל אמר אינה קדושה כל עיקר. מאי טעמא דרב, אמר קרא אם משנת היובל ושנת היובל בכלל. ושמואל מי כתיב אם בשנת היובל, אם משנת הובל כתיב, משנת שאחר היובל. בשלמא לרב היינו דכתיב ואם משנת היובל ואם אחר היובל, אלא לשמואל מאי אחר היובל, אחר חר. תנו רבנן מנין שאין מחשבין חדשים עם ההקדש, תלמוד לומר וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות, שנים אתה מחשב ואי תה מחשב חדשים. מנין שאם רצה הקדש לעשות חדשים לשנה עושה, היכי דמי כגון דאקדשיה בפלגא דארבעים ותמני, תלמוד לומר וחשב לו הכהן מכל מקום. הקדישו שתים ושלש שנים לפני היובל [רבי אומר אומר אני] נותן סלע ופונדיון לשנה, ואם מר הריני נותן דבר שנה בשה אין שומאין לו, אלא נותן את כולו כאחד אחד בעלים ואחד כל אדם. מה בין בעלים לכל אדם, אלא שהבעלים נותנין חומש ולכ אדם אין נותן חומש. תנו רבנן ונגרע מערכך אף מן ההקדש, שאם אכלה הקדש שנה או שתים, אי נמי לא אכלה אלא שהיתה לפניו מנכה סלע ופונדיון לשנה. מנין שאם אמרו הבעלים אנו נותנים דבר שנה בשנה אין שומעין לו, תלמו דלומר וחשב לו הכהן את הכסף, עד שיהא הכסף כולו כאחד. מנין שאין מקדישין לפני יובל פחות משתי שנים ואל גואלים אחר היובל פחות משנה, תלמוד לומר וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות עד שנת היובל שלא יכנס בה כלום. ואם גאל יגאל (כתוב ברמז תרס"ט). ואם גאל יגאל לרבות את האשה, ואם גאל יגאל לרבות את היורש. שדה מה תלמוד לומר שיכול אין לי אלא המקדיש בית כור כענין הזה [הקדיש] בית לתך ובית סאה ובית קב מנין, תלמוד לומר שדה מכל מקום. ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו אם נתן את הכסף הרי הוא שלו, ואם לאו אינה שלו: