ילקוט שמעוני על התורה
דבר אחר וכי יש יסוד לפנים מעצמו אם כן למה נאמר אל יסוד מזבח העולה (שהוא) [תן] יסוד למזבח של עולה. אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זה יסוד מערבי. ואת כל חלב פר החטאת להבות פרי יום הכפורים לשתי כליות וליותרת הכבד. החטאת לרבות שירי ע"ז וכל האמרו בענין. ממנו מן המחובר. כאשר יורם משור זבח השלמים וכי מה מפורש בשור זבח השלמים שיאן מפורש כאן אלא מה שלמים לשמן אף זה לשמן מה שלמים מביאין שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם, אי מה שלמים טעונין הפרש אליה אף זה יטעון הפרש אליה תלמוד לומר משור זבח השלמים לשלמי צבור הקשיתיו ולא לשלמי כבש הקשיתיו. יהודה בן שמואל אומר מה שלמים מביאין שלום לעולם אף זה מביא שלום לעולם. אי מה זבחי שלמי צבור דוחין את השבת ואת הטומאה אף זה ידחה את השבת ואת הטומאה תלמוד לומר משור זבח השלמים לשלמי שור הקשיתיו ולא הקשיתיו לשלמי כבש. רבא אמר דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש מהכא כאשר יורם משור זבח השלמים, למאי הילכתא ליותרת הכבד ושתי כליות ושירי ע"ז ופר העלם דבר של צבור בגופיה לא כתיב ביה אלא בהקישא אתא ומפר כהן משיח הוא דגמר, להכי אצטריך כאשר יורם למהוי כמאן דכתיב ביה בגופיה דלא להוי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. א"ל רב פפא לרבא ולכתוב בגופיה ולא ליקוש. אי כתב בגופיה ולא אקיש הוה אמינא דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד, וכי תימא אם כן ליקוש, ניחא ליה למיכתביה בגופיה מדאקיש ביה אקושי להכי כתב ואקיש דלא להוי דברה למד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש: