פירושים על ויקרא 4:10: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

כאשר יורם. מֵאוֹתָן אֵמוּרִין הַמְפֹרָשִׁין בְּשׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים; וְכִי מַה פֵּרֵשׁ בְּזֶבַח הַשְּׁלָמִים שֶׁלֹא פֵּרֵשׁ כָּאן? אֶלָּא לְהַקִּישׁוֹ לִשְׁלָמִים, מַה שְּׁלָמִים לִשְׁמָן אַף זֶה לִשְׁמוֹ, וּמָה שְׁלָמִים שָׁלוֹם לָעוֹלָם, אַף זֶה שָׁלוֹם לָעוֹלָם; וּבִשְׁחִיטַת קֳדָשִׁים מַצְרִיכוֹ לִלְמֹד הֵימֶנּוּ שֶׁאֵין לְמֵדִין לָמֵד מִן הַלָּמֵד בָּקֳדָשִׁים, בְּפֶרֶק אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן (זבחים מ"ט):

כאשר יורם מאותן אימורין המפורשין בשור זבח השלמים וכי מה פירש בזבח השלמים שלא פירש כאן אלא להקישו לשלמים מה שלמים לשמן אף זה לשמו ומה שלמים שלום לעולם אף זה שלום לעולם. בת"כ והכי פירושא מה פי' בזבח השלמים שאינו מפורש כאן והלא כי היכי דפירש בזבח השלמים לכולהו חלבים בפרט הכי נמי פי' להו הכא גבי פר משיח ואם כן קרא דכאשר יורם משור זבח השלמים למאי אתא אלא לאקושי פר כהן משיח לשלמים מה שלמים לשמן דכתיב ואם זבח שלמים שתהא זביחה לשם שלמים כדגרסינן בריש זבחים אף זה לשמו והא דבעינן לשמן לאו למימרא דאם שחטן שלא לשמן פסולין דהא אמרינן בריש זבחים מוצא שפתיך תשמור ועשית נדבה אשר דברת בפיך והלא נדר היא אלא אם כמו שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו יהא נדבה אלמא שחטן שלא לשמן כשרין אלא לומר שאם שחטן שלא לשמן אינן עולים לבעלים לשם חובתן וכן שנינו בריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ומה שלמים שלום לעולם כדמשמע משם שלמים אף זה אף על פי שאין שמו שלמים הוא שלום לעולם ואם תאמר בלא הקישא נמי תיפוק לי מזבח השלמים שכל הזבחים מביאין שלום לעולם ומניין לרבות חטאת ואשם ת"ל זבח י"ל האי הקישא לאו להכי הוא דאתא אלא לשחטן שלא לשמן כדלעיל וכיון דאתא הקישא לשלא לשמן יליף מינה נמי לעני' שלום בעולם מכח דאין הקש למחצה אף על פי שאין צריך לו אבל מה שתרץ בזה רבי' הלל ז"ל דאפילו הכי אצטריך הקישא דמהו דתימא כיון שכהן משיח חטא די לו שמכפר עליו ולא שיביא שלום בעולם קמ"ל הוא דבר תמוה מאד דמה הפרש יש בין חטאת דכהן משיח לשאר חטאות ואשמות דקתני בת"כ ומניין לרבות חטאת ואשם תלמוד לומר זבח אלמא אף על גב דחטאח ואשם אינן באים אלא על חטא ואשם אפילו הכי מביאין שלום בעולם ולא אמרינן בהו די להן שיכפרו עליהם ולא שיביאו שלום בעולם ואם תאמר כיון דילפינן מהקישא דכאשר יורם משור זבח השלמים מה שלמים לשמן אף זה לשמו היכי קאמר רבי ינאי בפרק כל הבשר וכי מה למדנו משור זבח השלמים מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד כו' והלא כבר למדנו משור זבח השלמים מה שלמים לשמן אף זה לשמו יש לומר דרבי ינאי פשטיה דקרא דכאשר יורם דמיירי באימורים המורמים קא קשיא ליה דמה למדנו משור זבח השלמים לענין האימורין והלא כולהו כתיבי הכא כמו בשלמים ומה שאמר אלא מקיש שור זבח השלמים לפר כהן משיח ולא אמר מקיש פר כהן משיח לשור זבח השלמים מה שלמים לשמן אף פר כהן משיח כן דהכי עדיף טפי שבא ללמד ולמד יש לומר דהכי קאמר בא ללמד ולמד אלא שהתימה הוא על שבא ללמוד במקום שבא ללמד והזכיר זה ועוד מכיון שבא להקיש זה לזה למד זה לזה וזה לזה:

כאשר יורם עשור זבח השלמים. פרש"י באותם אמורין המפורשי' בסוף זבח השלמים וכי מה פי' רש"י בשור זבח השלמים שלא פי' כאן אלא להקישו לשלמים מה שלמים לשמן אף זה לשמן ומה שלמים שלום בעולם אף זה שלום בעולם ובשחיטת קדשים מצריכו ללמוד הימנו שאין למדין למד מן הלמד לקדשים באי זהו מקומן עכ"ל והק' בשחיטת קדשים מצריך מקרא לפרש הרמת אמורי פר כהן משיח כדי ללמוד ממנו הרמת אמורי פר העלם דבר של ציבור כדכתו' בפר העלם דבר של צבור ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת פי' פר כהן משיח ואם לא פי' כאן הרמת אמורי פר כהן משיח איך יבא מקרא של ועשה לפר וגו' ללמוד הרמת אימורי פר העלם דבר של צבור מן הרמת אמורי פר כהן משיח הרי הרמת אמורי פר כהן משיח צריך ללמוד מהרמת אמורי שור שלמים ואין למדין מן הלמד בקדשים כפ"ח: