Quotation_auto על ויקרא 4:33

ושחטו אותו במקום אשר ישחט את העולה. היכן נשחטו בצפון אף זה בצפון. וכי מכאן אני למד והלא כבר נאמר במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת ולמה יצא מעתה לקבעו שאם לא נשחט בצפון פסול. אתה אומר לכך יצא או לא יצא ללמד שאין טעון צפון ת"ל במקום אשר ישחט. ואין לי אלא זו בלבד מנין לרבות כל חטאות שלא תהא שחיטתה אלא בצפון וכו' או אינו מביא אלא כיוצא בזה מה זה מיוחד חטאת זכר קבוע מכפר ובא מן הצאן ובא על חטא ידוע אף איני מרבה אלא כיוצא בו. את מה אני מרבה את שעירי עבודה זרה שהם חטאת זכר וקבועים ומכפרים ובאים מן הצאן ובאים על חטא ידוע וכו'. כשהוא אומר תשחט לרבות שעירי רגלים שהם חטאות קבועים מכפרים ובאים מן הצאן אבל אינם באים חטאת זכר קבועים ומכפרים ואינן באים מן הצאן ובאים על חטא ידוע אבל אינה באה זכר או שעירי יום הכפורים שהן חטאת זכר קבועה מכפרת ובאה מן הצאן אבל אינו בא על חטא ידוע שקול הוא ויבואו שניחם כשהוא אומר תשחט לרבות חטאת מטמא מקדש שהיא חטאת מכפרת ובאה מן הצאן ובאה על חטא ידוע אבל אינה באה זכר ואינה באה קבועה. או חטאת נזיר שהיא חטאת קבוע ומכפרת ובאה מן הצאן אבל אינה באה זכר ואינה באה על חטא שקול הוא ויבואו שניהם כשהוא אומר תשחט לרבות מצורע שאינה חטאת קבוע מכפרת. אחר שרבינו דברים שהן כיוצא בו ודברים שאינן כיוצא בו למה יצאת מעתה לקבעו שאם לא נשחט בצפון פסול. יכול זה בלבד אם לא נשחט בצפון יהא פסול אבל כל שאר חטאות מצוה לשחטן בצפון ואם לא נשחט בצפון יהו כשרות. ת"ל ושחט את החטאת במקום העולה בנין אב לכל חטאות שאםלא נשחטו בצפון יהו פסולין. חטאת שיהו כל מעשיו לשם חטאת פרט לששחטו שלא לשמו. באצבע ולקח שיקבל בימין באצבעו ונתן שיתן בימין. אר"ל וכי נאמר בו יד הואיל ולא נאמר בו יד קבל כשמאל כשר. ונתן על קרבנות מזבח העולה ולא קרבנות מזבח הפנימי. והלא דין הוא משיח מוצא מכלל יחיד ונשיא מוצא מכלל יחיד מה משיח דם חטאתו נכנס לפנים אף נשיא יהא דם חטאתו נכנס לפנים ת"ל ונתן על קרבנות מזבח העולה ולא על קרנו' מזבח הפנימי:

רמי רבי שמעון בן לקיש על מעוהי בי מדרשא ומקשי אם כשרין הן ירצו ואם אין מרצין למה הן באין. אמר רבי שמעון בן לקיש אפתח אנא פתחא לנפשאי מוצא שפתיך תשמור ועשית וג'ו. ואימא הבא בנדר ובנדבה ליתי ולא לירצי באשם לא ליתי כלל, אמר אביי רבי שמעון בן לקיש מהכא פתח ושחט אותה לחטאת אותה לשמה כשרה שלא לשמה פסולה הא שאר קדשים בין לשמן בין שלא לשמן כשרין יכול ירצו ת"ל מוצא שפתיך וגו'. ואימא הבא בנדר ובנדבה ליתי ולא לירצי אשם ארצויי נמי לירצי. אמר קרא זאת התורה לעולה למנחה הקישן הכתוב לשלמים מה שלמים שחטו שלא לשמן כשרין ואין מרצין אף אני אביא אשם כשר ואינו מרצה. ומאי חזית דאקשת לשלמים אקשה לחטאת הא מיעט רחמנא אותה. חטאת ששחטו שלא לשמה פסולה מנלן. אמר קרא זאת התורה לעולה למנחה וגו' הקישו הכתוב לשלמים מה שלמים בין שנוי קדש בין שנוי בעלים למצוה וכו' הילכך מצוה משלמים. ושחיטה לעכב מושחט אותה לחטאת שתהא שחיטתה לשם חטאת. קבלה מולקח הכהן מדם החטאת שתהא קבלה לשם חטאת. וזריקה מוכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה לשם חטאת. ואשכחן חטאת חלב דכתיב בה לחטאת חטאת עבודה זרה ודשמיעת קול ודבטוי שפתים ודטוטמאת מקדש וקדשיו דלא כתיב בהו כלל מנלן. חטאת עבודה זרה אתיא מחטאת חלב שכן כתיב בהם חטאת. הנך כולהו אתיא במה הצד בית שמאי אומרים וכו' ובחטאת שתי מתנות ובית הלל אומרים אף חטאת שנתן מתנה אחת כפר. אמררבא מאי טעמא דבית שמאי קרנות קרנות קרנות הרי כאן שש ארבע למצוה שתים לעכב. ובית הלל קרבנות קרבנות קרבנות קרנות הרי כאן ארבע שלש למצוה ואחת לעכב. ואימא כולהו למצוה כפרה בכדי לא אשכחן. ואיבעית אימא אהני קרא ואהני מסורח אהני קרא לטפויי חדא ואהני מסורת לבצורי חדא. ותנא מייתי לה מהכא דתניא וכפר וכפר וכפר מפני הדין. והלא דין הוא נאמר דמים למטה ונאמר דמים למעלה מה דמים האמור למטה שנתן מתנה אחת כפראף דמים האמור למעלה נתנו מתנה אחת כפר. או כלך לדרך זו נאמר דמים בפנים ונאמר דמים בחוץ מה דמים האמור בפנים חסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום. נראה למי דומהדנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מפנים. אדרבה דנין חטאת וארבע קרנות ואל יוכיח חוץ שאין חטאת וארבע קרנות. ת"ל וכפר וכפר וכפר מפני הדין. וכפר אף על פי שלא נתן אלא שלש. וכפר אף על פי שלא נתן אלא שתים. וכפר אף על פי שלא נתן אלא אחת. אילו נאמר ושמעה יכול אף האומר לחברו לך עבוד עבודה זרה יהא חייב אם האומר אינו חייב יהא השומע חייב. זה יוכיח שהאומר אינו חייב והשומע חייב. אף אתה אל תתמה על האומר לחברו לך עבוד עבודה זרה שאף על פי שאין האומר חייב יהיה השומע חייב ת"ל ושמעה קול אלה אין אלה אלא שבועה. וכן הוא אומר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. אין לי אלא אלה שיש עמה שבועה. מנין לעשות אלה אף על פי שאין עמה שבועה כאלה שיש עמה שבועה. ת"ל ושמעה קול אלה ושמעה קול לעשות אלה שאין עמה שבועה כאלה שיש עמה שבועה. רבי עקיבא אומר אין לי אלא מפי עצמו מצזיד. מפי עצמו שוגג מפי אחרים מזיד מפי אחרים שוגג (מפי עצמו) [מנין] ת"ל והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו לרבות את כולם. שלח להם ביד בנו או ביד עבדו או ביד שלוחו או שאמר להם הנתבע משביע אני עליכם אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהיו חייבים. ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד עד שישמע מפי התובע. מאי תלמודא אמר רבי אלעזר לוא כתיב אם לו לא יגיד ונשא עונו ואם לאחר לא יגיד פטור. ושלשה לו כתובים בתורה באל"ף למ"ד וקורא לו אשר לא כרעים אשר לא חומה אם לוא יגיד. משביעני עליכם פלוני ופלוני אם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעירוני והם יודעים לו עדותעד מפי עד או שהיה אחד מהן קרוב או פסול יכול יהו חייבי ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד בזמן שהן כשרין להעידולא בזמן שהן פסולין מן העדות. עמד בבית הכנסת ואמר משביעני עליכם אם אתם יודיעם לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד עד שיהא מתכוין לו. משביעני עליכם לכשתדעו לי עדות שתבואו ותעידו לי יכוליהו חייבין ת"ל ושמעה קול אלה והוא עד בזמן שקדמה עדות את השבועה ולא בזמן שקדמה שבועה את העדות. [עמד בבה"כ ואמר משביע אני עליכם וכו' הרי אלו פטורין]. אמר שמואל ואפילו עדיו ביניהם, פשיטא לא צריכא דקאי עלייהו מהו דתימא כמ"ד להו דמי קמ"ל. תניא נמי הכי ראה סיעה של בני אדם עומדין ועדיו ביניהן ואמר לו משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני יכול יהו חייבין תלמוד לומר והוא עד והרי לא ייחד עדיו. יכול אפילו אמר כל העומדין כאן ת"ל והוא עד והרי ייחד עדיין. מנין שאינו מדבר אלא בתביעת ממון רבי אליעזר אומר נאמר כאן אואין ונאמר להלן אואין מה להלן אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף כאן אינו מדבר אלא בתביעת ממון, אואין רוצח יוכיחו שהוא אומר אואין ומדברים שלא בתביעת ממון. דנין אואין שיש עמהן שבועה מאואין שיש עמהם שבועה ואל יוכיחו אואין רוצח שאין עמהן שבועה. אואין סוטה יוכיחו שהן אואין שיש עמהן שבועה ומדברים שלא בתביעת ממון, דנין אואין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן מאואין שיש עמהן שבועה ואין עמהן כהן ואל יוכיחו אואין דסוטה שאף על פי שיש עמהן שבועה יש עמהן כהן. רבי עקיבא אומר והיה כי יאשם לאחת מאלה יש מאלה שהוא חייב ויש מאלה שהוא פטור הא כיצד תבעו ממון חייב