ילקוט שמעוני על התורה
כל המנחות נקמצות וכו' דכתיבא [כתיב ודלא כתיבא כתיב] וזאת תורת המנחה והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו. לפני ה' יכול במערב (כתוב ברמז תמ"ח וברמז תל"ח). והרים ממנו מן המחובר שלא יביא עשרון אחד בשני כלים. בקומצו שלא יעשה מדה לקומץ מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבונה שתהא שם לבונה בשעת קמיצה. ואת כל הלבונה אשר על המנחה והקטיר שילקוט את הלבונה ויעלה לאישים, והקטיר ריח ניחוח אזכרתה לה' נזכרין בה ונזכרין בקמיצה ונזכרין בלבונה. ת"ר חסרה ועמדה על קורט אחדפסולה על שני קורטין כשרה דברי ר"י. ר"ש אומר על קורט אחד כשרה פחות מכאן פסולה. והתניא רש"א קומץ לבונה שחסר כל שהוא פסולה תני קורט לבונה שחסר כל שהוא פסול. ואיבעית אימא כאן בלבונה הבאה עם המנחה כאן בלבונה הבאה בפני עצמה, א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן ג' מחלוקת בדבר ר' מאיר סבר קומץ בתחלה וקומץ בסוף ר' יהודה סבר קומץ בתחלה ושני קורטין בסוף. ר' שמעון סבר קומץ בתחלה וקורט אחד בסוף, ושלשתן מקרא אחד דרשו (את כל לבונתה) [ואת כל הלבונה] אשר על המנחה ר' מאיר סבר עד דאיתיה ללבונה דאיקבעה בהדי מנחה מעיקרא ור' יהודה סבר כל אפילו חד קורט את לרבות קורט אחד, ור' שמעון את לא דריש וא"ר יצחק א"ר יוחנן מחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה אבל לבונה הבאה בפני עצמה דברי הכל קומץ בתחלה וקומץ בסוף להכי אצטריך אשר על המנחה דבהרי מנחה אין בפני עצמה לא. וא"ר יצחק א"ר יוחנן מחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה אבל לבונה הבאה בבזיכין דברי הכל שני קומצים בתחלה ושני קומצים בסוף פשיטא מהו דתימא כיון דבהדי לחם אתיא כאשר על המנחה דמי קמ"ל: