ילקוט שמעוני על התורה
בעי מיניה רבי פרידא מר' אמי מנין לכל המנחות שהן באות מצות מנלן דכתיבא כתיבא דלא כתיבא כתיב והנותרת מן המנחה יאכלו אהרן ובניו מצות. א"ל מצוה לא קמביא לי כי קא מבעיא לי לעכב. [ולעכב נמי כתיב לא תאפה חמץ] אי מלא תאפה חמץ אימא למיקם גברא בלאו בעלמא איפסולי לא מיפסיל אלא מנא לן כדתניא מצה יכול מצוה ת"ל תהיה הכתוב קבעו חובה. אם ההמיצו שיריה עובר בלא תעשה מנהני מילי אמר ריש לקיש א"ק לא תאפה חמץ חלקם אפילו חלקם לא תאפה חמץ והאי להכי הוא דאתא הא מבעי ליה לכדתניא לא תאפה חמץ מה ת"ל והלא כבר נאמר לא תעשה חמץ לפי שנאמר לו תעשה חמץ יכול לא יהא חייב אלא אחת על כולן ת"ל לא תאפה אפיה בכלל היתה ולמה יצאה להקיש אליה מה אפיה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה אף אני אביא לישתה ועריכתה וכל מעשה יחידי שבה לאתויי קיטוף שהוא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה. אנן מחלקם קאמרינן. ואימא כולי להכי הוא דאתא אם כן ליכתוב חלקם לא תאפה חמץ מאי לא תאפה חמץ חלקם ש"מ תרתי. ואימא אפיה דפרט ביה רחמנא ליחייב חדא אבל אינך ליחייב חדא אכולהו משום דהוה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל וכו' ואימא לא תעשה כלל לא תאפה פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אפיה אין מידי אחרינא לא אמר רבי אפטוריקי משום דהוא כלל ופרט המרוחקין זה מזה ואין דנין אותן בכלל ופרט: