ילקוט שמעוני על התורה
והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וגו' שאין ת"ל לא יאכל ומה ת"ל לאיאכל אם אינו ענין לגופיה דאתי בק"ו ממעשר ומה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא בשר קדש חמור לא כל שכן. וכי תימא אין מזהירין מן הדין היקישא הוא דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ומה ת"ל לא יאכל אם אינו ענין לגופיה תנהו ענין לכל איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה תנהו ענין להנאה. אי מהכאן בשרפה אף כל איסורין שבתורה בשרפה א"ק ואם יותר מבשר המלואים ומן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש שיאן ת"ל הנותר אלא לומר לך נותר בשרפה ואין כל איסורין שבתורה בשרפה. והבשר אשר יגע בכל טמא למה לי לרבות עצים ולבונה. והבשר כל טהור יאכל בשר למה לי לרבות את האמורין. אמורין מאשר לה' וטמאתועליו נפקא דתניא אשר לה' לרבות את האמורין, התם טומאת הגוף בכרת הכא טומאת בשר באלו. חיבת הקודש דמכשרת מדאורייתא מנלן. אילימא מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף האי בשר דאיתכשר במאי אילימא דאיתכשר בדם והאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מנין לדם קדשים שאינו מכשיר שנאמר על הארץ תשפכנו כמים דם הנשפך כמים מכשיר שאינו נשפך כמים אינו מכשיר אלא דאותכשר במשקי בית המטבחיא והאמר רבי יוסי בר' חמינא משקי בית המטבחיא לא דיין שהותלרו אלא שאין מכשירין אלא דאיתכשר בחיבת הקדש. ודילמא כדרב יהודה אמר שמואל כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה. אלא מסיפא והבשר לרובת עצים ולבונה עצים ולבונה בני אכילה נינהו. אלא חיבת הקדש מכשרא להו ומשויא להו אוכלא. ת"ר היו ישראל טמאין וכהנים וכלי שרת טהורין או שהיו ישראל טהורין וכהנים וכלי שרת טמאין ואפילו ישראל וכהנים טהורין וכלי שרת טמאין יעשרו בטומאה שאין קרבן צבור חלוק. א"ר חסדא לא שנו א"א שנטמאה סכין [במת] [בטמא מת] דרחמנא אמר בחלל חרב או במת חרב הרי הוא כחלל וקא מטמא לגברא גופא דמעיקרא כי קא מייתי בטומאת הגוף קא מייתי. אבל נטמא סכין בטמא שרץ דלבשר הוא דמטמא ליה לגברא לא מטמא טהורין עבדי מטאין לא עבדי. מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בטומאת הגוף בכרת. אלמא קסבר טומאה דחויה היא בצבור. וכן אמר ר' יצחק טומאה דחויה היא בצבור רבא אמר טמאין נמי עבדי דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל כל היכא דקרי ביה והבשר אשר וגו' קרי ביה כל טהור יאכל בשר וכל היכא דלא קרא ביה והבשר לא קרי ביה כל טהור יאכל בשר:
ילקוט שמעוני על התורה
והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וגו' שאין ת"ל לא יאכל ומה ת"ל לאיאכל אם אינו ענין לגופיה דאתי בק"ו ממעשר ומה מעשר הקל אמרה תורה לא בערתי ממנו בטמא בשר קדש חמור לא כל שכן. וכי תימא אין מזהירין מן הדין היקישא הוא דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ומה ת"ל לא יאכל אם אינו ענין לגופיה תנהו ענין לכל איסורין שבתורה. ואם אינו ענין לאכילה תנהו ענין להנאה. אי מהכאן בשרפה אף כל איסורין שבתורה בשרפה א"ק ואם יותר מבשר המלואים ומן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש שיאן ת"ל הנותר אלא לומר לך נותר בשרפה ואין כל איסורין שבתורה בשרפה. והבשר אשר יגע בכל טמא למה לי לרבות עצים ולבונה. והבשר כל טהור יאכל בשר למה לי לרבות את האמורין. אמורין מאשר לה' וטמאתועליו נפקא דתניא אשר לה' לרבות את האמורין, התם טומאת הגוף בכרת הכא טומאת בשר באלו. חיבת הקודש דמכשרת מדאורייתא מנלן. אילימא מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף האי בשר דאיתכשר במאי אילימא דאיתכשר בדם והאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן מנין לדם קדשים שאינו מכשיר שנאמר על הארץ תשפכנו כמים דם הנשפך כמים מכשיר שאינו נשפך כמים אינו מכשיר אלא דאותכשר במשקי בית המטבחיא והאמר רבי יוסי בר' חמינא משקי בית המטבחיא לא דיין שהותלרו אלא שאין מכשירין אלא דאיתכשר בחיבת הקדש. ודילמא כדרב יהודה אמר שמואל כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עליה. אלא מסיפא והבשר לרובת עצים ולבונה עצים ולבונה בני אכילה נינהו. אלא חיבת הקדש מכשרא להו ומשויא להו אוכלא. ת"ר היו ישראל טמאין וכהנים וכלי שרת טהורין או שהיו ישראל טהורין וכהנים וכלי שרת טמאין ואפילו ישראל וכהנים טהורין וכלי שרת טמאין יעשרו בטומאה שאין קרבן צבור חלוק. א"ר חסדא לא שנו א"א שנטמאה סכין [במת] [בטמא מת] דרחמנא אמר בחלל חרב או במת חרב הרי הוא כחלל וקא מטמא לגברא גופא דמעיקרא כי קא מייתי בטומאת הגוף קא מייתי. אבל נטמא סכין בטמא שרץ דלבשר הוא דמטמא ליה לגברא לא מטמא טהורין עבדי מטאין לא עבדי. מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בטומאת הגוף בכרת. אלמא קסבר טומאה דחויה היא בצבור. וכן אמר ר' יצחק טומאה דחויה היא בצבור רבא אמר טמאין נמי עבדי דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל כל היכא דקרי ביה והבשר אשר וגו' קרי ביה כל טהור יאכל בשר וכל היכא דלא קרא ביה והבשר לא קרי ביה כל טהור יאכל בשר:
ילקוט שמעוני על התורה
תנו רבנן מה ת"ל והיא נטמאה והיא לא נטמאה אם נטמאה למה שותה ואם לא נטמאה למה משקה. מגיד לך הכתוב שהספק אוסרה. ומכאן אתה דן לשרץ ומה סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון עשה בה ספק כודאי. שרץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון אינו דין שנעשה בו ספק כודאי. וממקום שבאת מה סוטה רשות היחיד אף שרץ רשות היחיד. מה סוטה דבר שיש בו דעת לישראל אף שרץ דבר שיש בו דעת לישראל וכו' א"ר גידל אמר רב דבר שיש בו דעת לישראל ואין בו דעת לישאל מהאי קרא נפקא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא הוא דלא יאכל הוא ספק טמא ספק טהור יאכל. אימא סיפא והבשר כל טהור יאכל בשר ודאי טהור הואדיאכל בר הא ספק טהור ספק טמא לא יאכל בשר. אלא לאו ש"מ כאן בדבר שיש בו דעת לישאל כאן בדבר שיאן בו דעת לישאל. אצטריך כדרב גידל אמר רב ואיצטריך למיגמר מסוטה. ראי מדרב גידל אמר רב הוה אמינא בין ברשות חרבים בין ברשות היחיד אצטריך למיגמר מסוטה. ואי מסוטא היה אמינא עד דאיכא דעת נוגע ומגיע קמ"ל. קאמר ר' יוסי מנין לרביעי בקודש שהוא פסול ודין הוא ומה אם מחוסר כפורים שיאן פוסל בתרומה פוסל בקודש שלישי שפוסל בתרומה אינו דין שיפסול בקודש, למדנו לשלישי מן הכתוב ולרביעי מק"ו: