וַֽיהוָ֗ה נָתַ֤ן קוֹלוֹ֙ לִפְנֵ֣י חֵיל֔וֹ כִּ֣י רַ֤ב מְאֹד֙ מַחֲנֵ֔הוּ כִּ֥י עָצ֖וּם עֹשֵׂ֣ה דְבָר֑וֹ כִּֽי־גָד֧וֹל יוֹם־יְהוָ֛ה וְנוֹרָ֥א מְאֹ֖ד וּמִ֥י יְכִילֶֽנּוּ׃
צרור המור
או יאמר אין זה כי אם בית אלהים. כמו שפירשתי למעלה במאמר אברהם קראו הר שנאמר בהר ה' יראה. ויצחק קראו שדה שנאמר לשוח בשדה. וכשראה יעקב עצמו בזה המקום שנקרא הר ושדה. ואני רואה שהמקום הזה נורא מאד מי יכילנו. ואין ראוי להקרא הר שהוא מקום חרב. וזהו מה נורא המקום הזה. ואין ראוי שיקרא שמו הר. אלא בית אלהים וזהו אין זה הר כי אם בית אלהים קדוש. וכן חשב במסורת אביו שקראו שדה. ואמר אין זה ראוי שיקרא שדה אחר שהוא נורא מאד. וזהו מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים. כלומר אין זה ראוי להקרא שדה בור ולא שדה הארץ. כי אם בית אלהים קדוש. ולכן קרא שמו בית אל להורות על קדושתו. וזהו שאמרו יעקב קראו בית. וכבר כתבתי למעלה פי' המאמר הזה ורמזתי בו ענין נאות מאד בענין הג' בתים. השם יתברך יראינו מתורתו נפלאות ויראנו בבניינו אמן: