Quotation_auto על ירמיהו 20:7

ואחר באו משה ואהרן. אחר שראו האמונה והבטחון של ישראל באו לפני פרעה. אבל קודם לכן לא רצו ללכת אל פרעה. לפי שבוטח בה' ישוגב בו ירוץ צדיק ונשגב. ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' שלח את עמי ויחוגו לי במדבר. וכאן לא הזכירו לו שלשה ימים כמו שצוה השם. אולי להטעותו שיחשוב שהיו שואלים שישלחם בהחלט לראות מה יענה. וכשראו שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו פשוטה בלי נזק. כל שכן בדבר שיש לי נזק לשלח את ישראל. לא ידעתי את ה'. וכל שכן בדבר כזה לשלח את ישראל. אז חזרו לאמר לו לא תחשוב שאנו רוצים שתשלחם בהחלט. אלא דרך שלשת ימים נלך ונשוב אליך. וי"א מי ה' אשר אשמע בקולו. אחר שלא נגלה לי כמו שנגלה לפרעה על דברי שרי אשת אברהם. וז"ש התרגום שמא דה' לא איתגלי לי כמו שנגלה לפרעה. ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן תבטלו העם ממלאכתם. כי אתם גורמים להם הפסד. וחזר לומר ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ. כי זה אינו מאמר מלך להקפיד בדבר כזה. אבל הוא מאמר הדיוט ועריץ ואכזר. וזהו ויצו פרעה וגו' לא תאספון לתת תבן לעם ותוכן לבנים יתנו. ויוכו שוטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר תבן אין ניתן לעבדיך והנה עבדיך מוכים ע"י עבדיך. והם אין להם אשם על זה כי עושים מאמרך. אבל חטאת עמך עליך. ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע. היוצא מאת המלך. ויאמרו ירא השם עליכם וישפוט. וכאן היה ראוי למשה כרועה טוב לומר להם דברים רכים. ולנחם אותם ולדבר על לבם דברים טובים. והוא לא עשה כן. אלא וישב משה אל ה' לדבר כנגדו דברים קשים: או יאמר וישב משה. ששב למשמרתו הראשונה שאמר שלח נא ביד תשלח ולא רצה לילך בשליחותו. וכן עכשיו אמר למה זה שלחתני. וזהו וישב משה אל ה'. ואמר פיתתני ה' ואפת חזקתני ותוכל. ובוודאי אנוס הייתי כי אני בדעתי הייתי שלא לילך. ואחר הרעות לעם הזה ואם כן למה זה לריק יגעתי ולמה שלחתני. אחר שהליכתי הרע לעם הזה. לפי שכל זה היה עושה כרועה טוב שמשים עצמו בסכנה. וכן עשה משה לדבר נגד השם כי אחר שהוא רחמים למה נהג עמהם מדת הדין. וזהו וישב משה אל ה' להעיר רחמיו ונתרעם כנגד מדת הדין. וזהו שאמר ויאמר אדני במדת הדין. למה הרעות אע"פ שלא יהיו ראויים. אחר ששמך ה'. רחמיך יגברו. וכל זה בענוה ושפלות. לפי שחשב שהוא עשה כל הרעה הזה. ולזה אמר למה הרעות לעם הזה. לא ח"ו שעשה השם רע. כי מפי עליון לא תצא הרעות. אבל הרע כלומר עשאו משה בהליכתו. וזהו למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני. ואע"פ שיעברו כל זה הרע. אם היו נגאלים הייתי שותק. אבל מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך סבב ביאתי ורוע מזלי לעשות להם רע בשלא יגאלו. באופן שכל זה הרע תלה בעצמו. ואע"פ שהשם א"ל לא ישמע אליכם פרעה. עכ"ז חשב משה שמשעת הליכתו יקל העבודה מעליהם בצד מה ויתנם לחן ולרחמים בעיני שוביהם. ולזה השיב לו השם עתה תראה ולא יאחר אשר אעשה לפרעה. והיותר קשה ממאמר משה. הוא מה שאמר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך. והרצון בזה אצלי שהוא מאמר טוב מאד. ורצה לומר כי לפי שפרעה לא היה מכיר מיוסף אלא שם אלהים אבל לא שם ה'. ולזה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו. כי אם הייתם אומרים לי שם אלהים. אולי הייתי שומע. אבל שם ה' לא שמעתי בלתי היום ובזה נתחזק לבו. וזהו ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך בשם ה'. הרע לעם הזה. ולכן וישב משה אל ה'. ועוד אבאר זה בעז"ה. וי"א שמשה הסתפק בג' דברים. כי אחר שראה שכבדה יד העבודה יותר ממה שהיה. אמר שהעם אינן ראויים לגאולה אבל חייבין עונש לרוע מדתם. ושאל לדעת זה. ואמר למה הרעות להם יותר מקודם. כי זה לא ימלט מאחד מג' דברים. אם שהעם ראויים לגאולה או לא. או שאני הגון שתהיה על ידי או לא. או הגואל יש לו שנוי ברצונו ודבורו או לא. ושאל כמתוכח. אם העם הוא ראוי למה הרעות. ואם אינו הגון למה זה שלחתני עליהם לבשרם הגאולה. ואם אני איני הגון לגואלם גאול אותם ע"י אחר. שאתה בוחן לב כ"ש הפעולות. למה זה שלחתני בשליחות הזה להרע להם על לא חמס בכפם. ואם הם ראויים ואני הגואל. הקצור קצרה השגחתך. או יש שינוי בדבריך. כי מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת וגו'. המקוים גאולתך וראויים לקבלה. ואני ראוי להיות אמצעי בינך ובינם. וכל זה הויכוח היה מאהבת בוראו ואהבת עצמו שנראה שמשקר ולא ישמעו אליו עוד ואהבת עמו. ולפי שראה השם אהבתו. השיב אליו בדבר פיוס ואמר תכלית המכוון. והוא כי ביד חזקה ישלחם. ואחר התשובה הכוללת בא השם להשיב על ספקותיו. ולהבטיחו שהשגחתו מודבקת בו ועם בני ישראל באמצעיתו. ובעבור האבות הראשונים ושאין לו לשנות דברו. ולכן הזכיר וידבר אלהים ויאמר אליו אני ה'. לומר אם במדת הדין אינם ראויים. במדת הרחמים הם ראויים. ואם אין ראויים מצד עצמם יהו ראויים מצד האבות. ומצד הדין יכניע אויביהם. והודיעו שאין לשנות דיבורו. ונתן טעם לדבריו כי אל האבות שלא השיגו השגתו קיים דברו. כ"ש שיקיים את דברו אתו:

ובמדרש הגלוי אמרו. שאמר פנחס בן אלעזר. לפי שהיו השבטים מבזין אותו כמוזכר ברש"י ז"ל. עד שאמרו ארבעה באו ממשפחה בזויה. פנחס וירמיהו ויחזקאל ואוריה. פנחס מזרע יתרו שפטם עגלים לעבודה זרה. ירמיהו ויחזקאל ואוריה באו מבני בניה של רחב הזונה. ולכן יחסם הכתוב לשבח דכתיב דברי ירמיהו וגו'. יחזקאל דכתיב אל יחזקאל בן בוזי הכהן. אוריה דכתיב ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן. וכן בכאן אמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. ובכאן יכולים לדבר בענין שבת דברי. ובחורבן הבית ותוכחות ירמיהו ובמעלתו. ולכן התחיל נבואתו דברי ירמיהו שהם דברים קשים. לפי שהיה יודע שבימיו יחרב הבית ולכן לא היה רוצה לצאת מירושלים. לפי שכל זמן שהוא בתוכה לא יבא פורענות על העיר. ולכן אמר פיתיתני ה' ואפת ותרגם יונתן הוצאתני מתוכה ונחרבה. והוא היה מזהירם ואומר תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף. ולכן כשגלו היה מוצא בהרים רגלים ואצבעות חתוכים מבחורי ישראל. היה מחבקן ומנשקן וקושרן בטליתו ומקונן עליהם וכו'. לפי שהוא התרה בהם בכל אלו הדברים ועומד כנגדם. כאומרם ז"ל צהלי קולך בת גלים בת גולים בתו של אברהם דכתיב ביה לך לך וגו'. וכן שהיו מצויינים כגלים. הקשיבי לישראל הקשיבי לתורה הקשיבי למצוה. ואם לאו ליישא נבוכדנצר עומד לנגדך דכתיב ביה עלה אריה מסבכו. עניה ענתות עניה מן התורה עניה מן המצות. ואם לאו הא ענתות קאים לקבלך. דכתיב דברי ירמיהו בן חלקיהו מן הכהנים אשר בענתות. ולפי שירמיהו היה גדול ומוכיח לישראל כמשה ע"ה שאמר אלה הדברים. אמרו שעליו רמז הכתוב מקרב אחיהם כמוך. וכן אמר נביא מקרבך מאחיך כמוני. ולכן אמר בטרם אצרך בבטן. ואמר ויגע על פי ויאמר הנה נתתי דברי בפיך. ז"ש נביא אקים להם ונתתי דברי בפיו וזהו כמוך. וא"ת והא כתיב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. אלא מה משה אמר אלה הדברים כך אמר ירמיהו דברי ירמיהו. ומה משה התנבא בישראל ארבעים שנה כך ירמיהו הוכיח לישראל ארבעים שנה. עד שהיו דבריו לישראל כקוצים. ועליו אמר ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם. זה ירמיהו הנביא שבא מבני בניה של רחב שהשאיר אותה יהושע. והוכיח לישראל בספרו וחיבר ספר קינות בד' ספרים שהם ד' אלפי ביתות. וספר קטן שהוא זכור ה'. כנגד ספר אלה הדברים. והוא ספור דברי המגלה. כמו אלה הדברים שהוא ספור הספרים הראשונים. והתחיל איכה ישבה בדד וכבר הארכתי בפירושה. אבל באלפא ביתא של אני הגבר רצה לומר שאע"פ שהיה דומה למשה לא השיג אליו אלא ברעות. וזהו אני הגבר ראה עני בשבט עברתו. ולא במטה האלהים. אותי נהג ויולך כו'. ובמשה כתיב וה' הולך לפניהם יומם. וכן בכל האלפא ביתא הזאת רומזת על צרות ירמיהו. ועל הבזיון שביזוהו ישראל על שהיה מוכיח להם. וכן על שהיה ממשפחה בזויה כמו שהיו אומרים על פנחס. ולכן יחסו הכתוב פנחס בן אלעזר וכו':