Quotation_auto על ירמיהו 22:24

ואמר כי קרוב אליך הדבר מאד. לרמוז שמעלת התשובה היא קלה מאד להשיגה. והוא דבר שתלוי באדם עצמו. ואינו שואל מהאדם כסף וזהב ורוב פנינים. אלא שיודה פשעיו בפיו ויתחרט מהם. ויעשה תשובה בהודאה והלולים כאומרו קחו עמכם דברים ובדברים שובו אל ה'. ואמרו אליו יש לך לכפר עונותינו וליקח לבבנו הטוב ונדבת רוחנו. וכפי מה שהוא בלבנו כך נאמר אותו בפינו. וזהו ונשלמה פרים שפתינו. ולהורות שצריך האדם להתחרט מחטאיו ושלא ישוב אליהם עוד. אמר אשור לא יושיענו. ולהורות שצריך גם כן לעשות מעשים טובים. אמר אשר בך ירוחם יתום. ובזה ארפא משובתם. אחר שהם מתחרטים. אוהבם נדבה. כמו שהם באו בלב טוב. ולא אעשה עמהם רעה כמו שהם עזבו מעשיהם הרעים. וזהו כי שב אפי ממנו. וכנגד המעשים הטובים שראוי להם לעשות. אמר אהיה כטל לישראל שהוא רחמים. ואע"פ שהטל הוא דבר מועט יפרח כשושנה וילכו יונקותיו ופארותיו הנה והנה. בענין שיושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן. כאלו ירד עליהם מטר רב. וזה רמז על רבוי הטוב ושם טוב. כאומרו ויצא שם דוד בכל הארצות. ולפי שאלו היו דברים מתקבלים על השכל. אמר שמיד נתחרטו ממעשיהם. וזהו אפרים מה לי עוד לעצבים. כלומר לילך אחר העצבים וההבלים. ואז אמר הנביא אני עניתי ואשורנו יהי רצון שאהיה כברוש רענן. אחר שממני פריך נמצא. ומצד דברי חזרת בתשובה. ולזה אמרו רז"ל שהראשון שפתח בתשובה היה הושע שבא מראובן שפתח בתשובה דכתיב וישב ראובן אל הבור. ולזה אחר שאמר תאשם שומרון כי מרתה באלהיה. אמר עם כל זה שובה ישראל עד ה' אלהיך. אחר שיש לך מקום לשוב. כי עדיין לא נפלת מכל וכל. אלא כשלת בעונך ולא נפלת. ולכן קחו עמכם דברים. ולפי שדבר גדול דיבר אליהם הנביא בענין התשובה שהיא תלויה בפה. אמר מי חכם ויבן אלה. שהם דברים עמוקים וכולם ישרים למבין וישרים למוצאי דעת. וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. כאומרם ז"ל לשנים שצלו פסחיהם אחד לשם פסח ואחד לשם אכילה גסה וכו'. וכן אמרו ג"כ משל ללוט ושתי בנותיו וכו'. ולכן אמר בכאן כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. כלומר שיחשב בלבו ויתחרט ויתנחם ממה שעשה ויאמר בפיו חטאתי עויתי פשעתי וכזה וכזה עשיתי. וכמו שכתב הקדוש ז"ל שהאדם החוטא ומודה על פשעיו לשם בינו לבין הקיר. ואומר זה וזה עשיתי ולא אשוב לעשותו יותר. שאין דינו נמסר לשום מלאך. אלא הקב"ה דן אותו ומזכה אותו. וזהו בפיך ובלבבך. ואמר לעשותו כנגד המעשים טובים שיש לו לעשות. כאומרו אשר בך ירוחם יתום. ואמר המשורר ג"כ אמרו בלבבכם כנגד בפיך ובלבבך. וכנגד המעשים אמר זבחו זבחי צדק. ובמה שאין כחכם משגת בידיעת דרכי התשובה ובטחו אל ה' כי הוא יעזרכם. כאומרו ומל ה' אלהיך את לבבך. ולפי שהאדם חוטא במחשבה בדבור ובמעשה. אמר שתיקונו הוא באלו הדברים שקלקל בהם. וכמו שאמרו במדרש על בניהו שאמר בו אם יהיה בניהו חותם על יד ימיני כי משם אתקנך. משם תהיה תיקונך. כי אע"פ שהיה גזר דין שיש עמו שבועה. בתשובה נתקן והיו לו בנים אע"פ שכתב כתבו את האיש הזה ערירי וגו'. וכתיב ובני בניהו אסיר בנו שאלתיאל בנו. אסיר שהעמיד תולדות בבית האסורים שלא כמנהג העולם ושמש מטתו מעומד. דבר אחר אסיר שנאסר הקב"ה בשבועה. שאלתיאל שנשאל הקב"ה על שבועתו וביטל הגזירה. דבר אחר שאלתיאל שממנו הושתלה מלכות בית דוד. ולכן אמר בכאן אע"פ שחטאת בדבור ובמחשבה ובמעשה. ממקום קלקלתך תקנתך. דכתיב בפיך ובלבבך לעשותו:

ויראה יהודה ויחשבה לזונה צריך אדם להזהר עצמו [באחות אשתו] ובקרובותיו שלא יכשל באחת מהן ממי את למד מיהודה ויראה יהודה למה כי כסתה פניה עד שהיא בבית חמיה. ד"א ויראה יהודה לא השגיח כיון שכסתה פניה אמר אילו היתה זונה לא היתה מכסה פניה. אמר ר' יוחנן ביקש לעבור וזימן לו הקב"ה מלאך שהוא ממונה על התאוה א"ל להיכן אתה הולך יהודה מהיכן מלכים עומדים מהיכן גואלים עומדים. ויט אליה אל הדרך בעל כרחו שלא בטובתו. ותאמר חותמך ופתילך נצנצה בה רוח הקודש. חותמך זה מלכות כמה דאת אמר כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני. ופתילך זו סנהדרין שהן מצויינין בפתיל כמה דאת אמר ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת. ומטך אשר בידך זה מלך המשיח כמה דאת אמר מטה עוזך ישלח ה' מציון. ויבוא אליה ותהר לו גבורים כיוצא בו צדיקים כיוצא בו. וישלח יהודה את גדי העזים משחקת בתבל ארצו התורה שהיא משחקת על הבריות א"ל הקב"ה ליהודה את מרמה לאביך בגדי עזים חייך שתמר מרמה לך בגדי עזים: