Quotation_auto על מלאכי 3:22

אלה מסעי. ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'. הנה כתיבת אלו המסעות נראה שהיו מיותרות. עד שאמרו שהוא להודיע חסדיו של מקום שלא היו נעים ונדים. שהרי בארבעים שנה לא הלכו אלא מ"ב מסעות. ועוד להודיע החסד הגדול שעשה עמהם להפליא. שספק צרכיהם במדבר בארץ לא זרועה. ותאנה וגפן ורמון ומים אין. וכ"ז בהיותם בארץ רחוקה מן היישוב. וה' המטיר להם לחם מן השמים. וכן נראה כי הטעם שנכתבו אלו המסעות. וכן שכתב בהם שנכתבו ע"פ השם. להורות על מעלת התורה שיש בה דברים עמוקים ולא דבר רק הוא. ואם הוא רק ממנו [היא] בחסרון ידיעתנו. כי היא ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. אחר שהשם הוא הנותן והוא הכותב כאומרו והמכתב מכתב אלהים הוא. ולפי שהכל הולך אחר החיתום. ועכשיו רצה לחתום התורה באלו המסעות. כי ספר אלה הדברים נקרא משנה תורה. ולפי שלא יאמר אדם בספורי התורה וכיוצא בהם שהם דברים מיותרים ושלא לצורך. רצה לחתום התורה באלו המסעות ולכתוב בהם שנכתבו ע"פ ה'. ואחר שאלו המסעות אין בכל התורה כולה דבר שיראה שהוא שלא לצורך כמו אלו המסעות. אחר שכבר נזכרו בתורה. ומה צורך לחזור ולכתבם בכאן. אם לא היה בהם צורך גדול גלוי ומפורסם או נעלם מעיני כל רואה. אחר שכתב שנכתבו ע"פ ה'. ובזה יאמר כל אדם ויעשה קל וחומר. ומה המסעות שאין בהם צורך. נכתבו בתורה ואמר שנכתבו ע"פ ה'. ומה יהיה שאר כל התורה כולה. שיש בה כמה גנזים נסתרים. שיש לנו לומר שכולה נכתבה ע"פ השם. בענין שלא יאמרו כי משה עשה דבר מדעתו. ולכן אמר חותם הנביאים זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב. כי כל מה שעשה וכתב הוא במצותי ובמאמרי. וכל זה לפי שראה אורך הגלות. ואולי בצרותיהם יאמרו דברים לא כן. לכן אמר זכרו תורת משה עבדי. וכן בכאן בשוה באלו המסעות רצה לחתום התורה באלו המסעות. ולכתוב בהם ויכתוב משה את מוצאיהם על פי ה'. בענין שבזה נדע שכלה נכתבה ע"פ ה'. ולאחר שנכתבה ע"פ השם. ראוי שיהיו דברים נסתרים ונעלמים לא יערכם זהב וזכוכית:

ואמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. לרמוז שכל הנביאים לא היו עושים מאמרם אלא בחיים חייתם. ואפילו בחייהם לא היו עושים מאמרם. אבל מרע"ה הגיע מעלתו. שעשו מאמרו אחרי מותו יותר מבחייו. עד שכל הדורות הבאים היו עושים מאמרו. וזהו ויעשו כאשר צוה ה' את משה. ולא ישראל בלבד אלא אפילו הנביאים היו עושים מאמרו. וזהו ויעשו כאשר צוה ה' את משה ומתנבאים מנבואתו. כי בתורת משה כלולים כל דברי הנביאים. כמו שרמזתי בפ' האזינו. ולכן אמר חותם הנביאים זכרו תורת משה עבדי. כי כל דברינו כלולים בדבריו ובמשפטיו אשר צוה ה' אותו בחורב. וכ"ז לפי שהוא התנבא באספקלריא המאירה. וזהו ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. ולפי שאולי נאמר כי בנבואה היה גדול מכל הנביאים. אבל במעלת הגבורה והכח וההשתדלות. ונביאים אחרים היו גבורים ממנו. לז"א שאינו כן. כי במעלת הגבורה היה ג"כ גדול כמו במעלת הנבואה. אחר שראינו מה שעשה לפרעה ולכל ארצו. כמו שפירשתי באומרו הם המדברים אל פרעה מלך מצרים. וזהו לכל האותות והמופתים אשר שלחו ה' לעשות בארץ מצרים. שהיתה ארץ מלאה חכמות. כאומרו תבן אתם מכניסים לעפריים. והוא בחכמתו אמר למתא דירקא ירקא שקול. וזהו לעשות בארץ מצרים. וכן הראה גבורתו במלך קשה זר ואכזר. וזהו לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו. לרמוז שבתוך פלטרין שלו היה נכנס לעשות האותות והמופתים בגבורה ובגודל לבב. ולפי שידוע שחכמת מצרים אינה נחשבת לכלום בערך חכמת ישראל. לפי שהוא עם חכם ונבון אע"פ שהוא גוי גדול. לזה חזר לומר ולכל היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל. שהוא עם חכם ונבון והוא עם קשה מאד. כמאמר שלמה כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה. ומשה בחכמתו ובכח ידו שפט את ישראל מ' שנה והדריכם בדרך ישרה. ואע"פ שהיו חוטאים בכל עת ובכל שעה היה מתפלל עליהם. עד שזה היה פלא גדול מכל מה שעשה במצרים ובארצו. וזהו ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול. שהיו ישראל יראים ממנו כמראה של שכינה. הלא תראה מה שעשה בענין העגל שלא היו עמו אלא שבט לוי. והוא לבדו קם כנגד ששה מאות אלף איש. ודן את החוטאים ושרף את העגל והשקה לישראל כסוטות על כרחם. ולא היה בהם פוצה פה ומצפצף. ובפרט בזמן שעזבו את ה' והשתחוו לעגל ויזבחו לו. כי מצח אשה זונה היה להם נגד השם. וכשבא משה. כולם נחבאו ועמדו במקומם ממוראו ושתקו. וזהו ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל ובמעמד כולם:

ומה שהזכיר בכאן יעקב בראשונה. כבר דרשו בו מה שדרשו. והנראה לי כבר רמזתי שהשלשה בתים הם כנגד אברהם יצחק ויעקב בפרשת ויצא יעקב. והבית הג' שאנו מצפים שאינה עתידה ליחרב. היא כנגד יעקב שקראו בית. כאומרו בית יעקב וגו'. ולכן זה הגלות הד' שאנו בו. עתידין אנו להגאל ממנו בזכות יעקב. ולכן תמצא כי בכאן שם יעקוב מלא בוא"ו. להורות על הגאולה העתידה שהיא באלף הששי כנגד הוא"ו וכבר נתנו סימן בזה כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה. ששים ושש. ולכן אמר מלאכי חותם הנביאים. זכרו תורת משה עבדי. לפי שבזכות התורה ובזכות משה. תהיה זאת הגאולה העתידה כמאמרם ז"ל. והנה יעקב אבינו בעל התורה. כאומרו ויעקב איש תם יושב אהלים. ואז"ל ראויה היתה התורה להנתן ע"י יעקב אלא שלא הגיע הזמן. בענין שבזכותו יגאל השם בניו. ואחר שהוא הגואל האחרון. ראוי לזכרו בראשונה. ולומר וזכרתי את בריתי יעקוב מלא בוא"ו. שהוא מקל תפארה שבט המלכות. ולזה אמרו שזאת הוא"ו היא וא"ו של אליהו שלקחה יעקב ממנו ערבות עד שלחו. כאומרו הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא. וכן אמר וזכרתי את בריתי יעקוב בראשונה. לפי שידוע שיעקב ע"ה היה איש מכאובות. ובעל צרות מדינה ומיוסף. כאומרם עליו לא שלותי ולא שקטתי. והוא סימן לבניו. ולכן בזה הגלות הד' סבלו ישראל כמה עינוין וכמה צרות וכמה גירושין שלא עברו הראשונים. עד שמרוב הצרות נאמר על זה הגלות. מי יקום יעקב כי קטן הוא מהכיל כל הנגזר עליו. ואחר שזה כן ראוי שיזכור השי"ת אלו הצרות שעברו על ישראל. ויזכור זכותו של יעקב והצרות שעברו עליו. מה שלא עברו על שאר האבות. ולכן אמר וזכרתי את בריתי יעקוב בראשונה: