Quotation_auto על משלי 24:7

ובזוהר אמרו כי זאת הפרשה מורה על מעלת התורה. ואמרו שהקדוש ב"ה משתבח בתורה לפי שהיא עץ חיים. ובה יכולים להשיג מעלת עוה"ב. וזהו עלו זה בנגב. וראיתם את הארץ מה היא כמו שמוזכר שם. והתשובה היא באנו אל הארץ וגם זבת חלב ודבש. כי יש בה מרגליות ודברים טובים מתוקים מדבש ונופת צופים. אפם כי עז העם היושב בארץ לפי שהתורה יש בה סודות גדולים. והעם העוסקים בה צריכים להיות חזקים. כאומרו בשבט לוי ברך ה' חילו. וכן אמרו למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם. וזו אפס כי עז העם וגו'. ועוד עמלק יושב בארץ הנגב זה רמז על יצר הרע שעומד על ימין האדם לשטנו עד כאן. רמז בזה כי התורה יש בה זהב ורוב פנינים ועניינים עמוקים. עד שכמעט האדם אי אפשר להשיגם לפי עמוק התורה. ורוב מניעות האדם מצד הזמן. עד שבזה אומרים וחושבים כי העוסקים בתורה ראויים להיות אנשים גדולים וחזקים ואנשים מיוחדים. וכ"ש כי יש להם תאוות גוברות מצד יצר הרע המכשילם. והמפתה אותם לילך אחר הבלי הזמן ואחר חיי שעה. אבל האיש השלם הדבק בדרכי ה' אמר עלה נעלה וירשנו אותה. ואע"פ שיהיו בה דברים עמוקים. נשתדל בה בכל עוז ונבין דבר מתוך דבר כמו שעשו הראשונים. ועל זה אמרו במדרש משלי ראמות לאויל חכמות. רבי פלוני אומר למה הדבר דומה לתלולית של עפר. הטפש אומר מי יוכל להסירו מכאן. והפקח אומר לא אדם אחד נתנו כאן. אני אסיר משפלה אחת היום ואחרת למחר כו'. ואחרים אומרים לככר תלוי בשמי קורה. הטפש אומר מי יעלה לשמים. והפקח אומר לא אדם אחד תלאה. אקשור קנה על קנה ואורידנה. ואחרים אומרים לקרסטל נקוב שמכניס בזה ומוציא בזה. הטפש אומר מה הנאה יש לי בזה. והפקח אומר לא שכר יגיעה אני נוטל. רמזו בזה מה שאמרנו כי ד"ת עמקו מאד. ולכאורה נראה שאי אפשר להשיגם ודומים לאדם כמו תלולית גדולה של עפר. והטפש אומר מי יוכל לעוקרה ולהסירה מכאן. והפקח אומר מעט מעט אגרשנו מן הארץ. ואני אלמוד היום הלכה אחת ולמחר פרק עד שאשיג עד תכונתו. כמו שאמרו נוצר תאנה יאכל פריה. למה נמשלה התורה לתאנה. מה תאנה אינה נלקטת כולה בבת אחת כך התורה וכו'. ואחרים אומרים לככר תלוי באויר. הנה הראשון דמהו לתלולית של עפר. לפי שהתורה לכאורה נראה שאין בה צורה וריח וטעם. אלא תלולית של עפר חומר בלי צורה. ואחר שעוסקים בה מוצאין בה ריח וטעם כמו הככר. וז"ש לככר תלוי בשמי קורה באופן שאומר מי יוכל להשיג הדברים העליונים שבה. אבל הפקח אומר וכי לא אדם אחר תלאה. ואחר שאדם אחר תלאה גם לי לבב כמוהו. בענין שאשתדל להשיג הדבר. וע"ד זה פירשתי ואל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע. ר"ל להבינו. כי סופו להשמע. ולהבינו אדם אחר. ואחר שאדם אחר יבינהו גם אני כמוהו ולכן יש לך להשתדל מיד בעיון נמרץ ולא תדחהו למחרת. וזהו אל תאמר לכשאפנה אשנה. וכן בכאן הפקח אומר והלא אדם אחר תלאו. ולכן אני קושר קנה על קנה ואשיגנו. וכן בענייני התורה צו לצו קו לקו. ובא אחר ואמר מה תועלת יש לי בכל זה. כי אע"פ שאלמד ואשתדל הרבה. אני כקרסטל נקוב שמכניס בזה ומוציא בזה. וכן אני השכחה מצויה בי. וכל מה שאני לומד ושומע בשנה אחת אני שוכח בשעה אחת. והפקח אומר אחר שאני אשתדל בכל כחי ואני אנוס בדבר זה. אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. וז"ש וכי שכר יגיעה לא אני נוטל. וכל זה רמוז באומרו ראמות לאויל חכמות. שכל זה רמז על המניעות שאדם מוצא בענייני התורה. עד שאומר אפס כי עז העם וגו'. וכן עמלק יושב המעכב מלהגיע אל השלימות. ולא ידע שהתורה אמרה ואתה תמשול בו: