פירוש על משלי 24:7

ראמות לאויל חכמות. מין אבן יקרה שאינה מצויה כמה דתימא ראמות וגביש (איוב כח) כלומר כל חכמה דומה לכסיל כאבן יקרה וכמרגליות לקנות לומר איך אעסוק בתורה מתי תעלה בידי אבל החכם שונ' היום מעט ולמחר מעט:

ראמות. הנה החכמו' רמות לאויל לא ישער בעצמו שיוכל להשיג ולזה לא יפתח פיהו בהיותו בשער את החכמים ובאר אחר זה הסבה ואמר מחשב להרע הנה האיש המחשב לבו להרע לו המחשבות ולחברם אליו ישתדל בזה האופן שיהי' בעל המחשבות הנופלות בזה בכללם הנה החכמות יקנאו אליו שיקנה אותה כי זה הוא דרך אשר יגע בה השגתה לאדם כמו שזכר הפילוסוף בספר הנצוח ובמה שאחר הטבע כי בזה יוכל לברור הצודק מהם מהבלתי צודק ותגיע לו הידיע' בזה בלא שום ספק כמו שהתבאר שם:

בא להודיע גרמת נזקי עון ביטול תורה והנה אם נמשך עם כתובים אלו גם פסוק התרפית וכו' יאמר בשום שכל אל דברו בג' כתובים אלה שלא לנוכח ובד' לנוכח התרפית והו' והוא כי הנה שנים הם המתבטלים ממנה חלוקים זה מזה יש מתבטל ונמנע מעסוק בה כלל וההוא יקרא לץ כמאמר התנא שנים שיושבין ואין ביניהם ד"ת הרי זה מושב לצים והאיש הזה להיותו חפץ בבטלה וליצנות וכל ימיו בין בינו לבינו בין עם זולתו עוסק בדברים בטלים לץ שמו באמת ויש שעם היותו מתופשי התורה מתבטל ולא יעסוק בה כראוי כי הוא עצל ורפה ידים אמר ראמות וכו' לומר אשר ימנע מהתורה מהסוג הראשון אין צריך לומר אם נמנע להכעיס כי אין קצה לרעתו כי רבה היא כי אם אפילו הנמנע מפאת עלות על רוחו כי ראמות חכמות ומי יעלה לו השמימה ויקחם לו או שלהיותם חשובות כמרגליות יקרות מלהשיג כד"א ראמות וגביש ירחק מהם באמרו כי מי ומי המשיג אותם כי הנה האיש ההוא מלבד שמרוחק הוא להיותו לץ כנודע כי כת לצים אינה רואים פני שכינה ועל כן אדבר בו שלא לנכח כמו שכתבנו על פסוק עד מתי פתים תאהבו פתי שידבר לנכח ולצים לצון חמדו להם שלא לנכח כי אם זולת זה הפסדו מרובה כי הנה ילקה בממון ובכבוד ובנפש על הממון אמר בשער לא יפתח פיו בהיותו בשער על איזה דין לא ידע הטענה שיזכה בה ולפעמים הוא זכאי בדינו וירא מלהגיד טענתו מיראתו פן יתחייב בה ולכן לא יפתח פיו: