Quotation_auto על משלי 27:1

ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו. יפה דרשו רז"ל סמיכות הפרשה לפי שהורידוהו אחיו מגדולתו. והנראה מפשט הכתוב כי יהודה ראה בצרת אביו שהיה בוכה ומתאבל תמיד על בנו. וראה יהודה בעצמו שהוא הגורם מכירת אחיו. ולפי שלא יכול להתאפק לראות בצרתו נתחרט מחטאתו והודה על פשעו וירד מגדולתו הוא מעצמו. לפי שאינו דומה המתבייש מעצמו למתבייש מאחרים כמוזכר בתעניות. ולכן נפרש מאחיו ורצה להתבודד ולהצטער ולא לישב בסוד משחקים. ורצה לילך אל ארץ אחרת למקום שאין מכירין אותו ללבוש שחורים כמאמר ר' אלעאי. וזהו וירד יהודה מאת אחיו לעשות תשובה שלימה ולהודות על חטאתו. כי יהודה שמו והודאה עמו. כמאמר אמו הפעם אודה את ה'. וכמאמר אביו יהודה אתה יודוך אחיך. וכמאמר מרע"ה שמע ה' קול יהודה בהודאתו. ולפי שהודה על חטאיו וירד מעצמו מגדולתו. מדד לו השם מדה כנגד מדה. ואחרי מות יהושע היו ישראל רוצים לשים עליהם שר ומנהיג לצאת ולבא לפניהם והיו מסופקים בזה. ואולי כל אחד מהשבטים היה מתנשא לאמר אני אמלוך עד ששאלו מי יעלה בתחלה. ויאמר ה' יהודה יעלה. כלומר למה אתם מסופקים בדבר הברור. כי אחר שיהודה עשה הודאה והוא בעל הודאה וירד עצמו מגדולתו כדכתיב וירד יהודה מאת אחיו. ראויה לו העלייה מדה כנגד מדה ולכן יהודה יעלה. ואמר בעת ההיא להורות על תשובתו הנכונה. כי החוטא ראוי לו לשוב מיד מחטאתו כמאמרם ז"ל אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה. שמא ס"ד אלא אימא ודאי עשה תשובה. והטעם שאם הוא ת"ח ביום החטא ישוב מיד כי לא ידע מה ילד יום. ולכן אמר במשה ואתחנן אל ה' בעת ההיא מיד ולא אחר כך. וכן אמר בכאן להורות על מעלת יהודה ויהי בעת ההיא בעת החטא מיד עשה תשובה. וירד יהודה מאת אחיו ר"ל מעצת אחיו ומחבור אחיו. ויט עד איש עדולמי. שהיה איש נכבד בדורו יושב לבדו או עם חבור עם מעט. וראה שם אשה הוגנת לו בת אדם גדול סוחר ושמו שוע ונדיב. ויקחה ויבא אליה להקים לאחיו שם בישראל כי הוא גואל וקרוב. ואחר שהוא היה בעל העצה ראוי להשיב האבידה לבעליה. כי הוא הגואל הקרוב כענין בועז. או שרצה להוליד בנים ולשום להם שמות מורים על צערו ועל צער אחיו. כמו שעשה בנימין לבניו כמוזכר בדבריהם. ולהורות על זה תמצא ששם שם בנו הבכור ער דכתיב ויקרא את שמו ער. להורות על אבידת אחיו ואיך הוא ואחיו אכלוהו ויכלוהו ועקרוהו מן העולם וגלוהו מאביו. והוא מן ערו ערו וכן ערות על יאור. וכן קרא שמו ער להורות על צערו שירד מאחיו ונפרש מהם להיותו לבדו בלי חבור אחים וקרובים והוא כמו ער ועונה. והבן השני קראה אשתו שמו אונן להורות כי אולי אשתו הצדיקתו בדבריה למה היה מצטער ומשתומם כל כך בלי סבה. ושואלת ממנו למה שם שם בנו ער. ואולי היה גילה לה קצת הדברים לא מענין המכירה כי זה לא היה יכול לגלות לה. אבל גילה לה ענין יוסף איך נאבד מאביו ושאביו מתאבל ומתאונן עליו זה ימים רבים. ושהוא ירד מאחיו כדי שלא לראות בצרת אביו ולכן קרא שמו ער כמו שכתבתי. וכשראתה היא שגלה לה סודו. ותקרא שם בנה אונן להורות על צערו וצרת אביו. לרמוז שיהודה בעלה היה מתאונן ומצטער עליו תמיד כמי שמתו מוטל לפניו שנקרא אונן. וכן הבן השלישי קראה שמו שלה על שם החטאת והעון שנקרא שלו. כדמתרגמינן בשגגה שלו. ואולי אלו השמות היו מוסכמים מיהודה שהיה יודע סוד הדבר והיה מתחרט על עונו ועל שגגתו. ולכן קרא שמו שלה:

ויאמר קח נא את בנך. פירושו לפי הדרך הראשון אחר שאתה עתה במעלה וכבוד אני רוצה לראות אם תעמוד בנסיוני ותשוב נשבר ונדכא להשלים מאמרי. ולפי הדרך השני ששגג בבואו בברית עם אבימלך. עתה צריך התיקון מיד. כאומרם תענית חלום אפילו בשבת לפי שהוא על עון מה וצריך התיקון מיד. כי לא תדע מה ילד יום ואם עבר יומו בטל קרבנו. וזהו ואתחנן אל ה' בעת ההיא מיד בעת הגזירה. ושם הארכתי בזה. ולכן אמר בכאן קח נא בעת הזאת מנחתי אשר הובאת לך כופר נפשך. וזה שאמר בשלמה עליו השלום לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. עיין בפירוש רבי לוי בן גרשון בפירוש נביאים ראשונים:

או שרמז בעת ההיא לעת הגזירה. וזה לרמוז לנו שתפלת ותחנת משה היתה ראויה ובזמן ראוי. כי מיד בעת החטא ובעת הגזירה מיד ואתחנן אל ה' אשר חטא כנגדו לבטל הגזירה. וזה להורות לחטאים בנפשותם שישובו מיד אל ה' בעת חטאתם. ולא יתאחרו לעמוד על נפשם. כי אם יום או יומים יעמודו לא יוכלו מלט משא. אחר שעבר יומו ובטל קרבנו. ואז צריכים רחמים גדולים וסגופים גדולים לבטל הגזרה. מה שאין כן לשבים מיד. ולזה אמרו תענית חלום אפי' בשבת. לפי שכשמראין לאדם חלום רע הוא בעבור שנמצא בו עון אשר חטא. ומן השמים מרחמים עליו לתת לו הערה שישוב. כאומרו או הודע אליו חטאתו אשר חטא. וזאת ההודעה היא מצד הייסורים או חלומות שמודיעים אליו חטאתו. כמאמר אליהו בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים אז יגלה אוזן אנשים ובמוסרם יחתום. וא"כ אחר שהודיעוהו חטאו בחלום צריך לשוב מיד מחטאתו ולהתענות אפילו בשבת. בענין שלא יעבור אותו יום שלא בקדושה. כי בכל יום ויום יש כח ידוע וממונה ידוע שהוא שואל ומשיב וטוען ומערער. ולכן צריך לתקן המעוות באותו יום ממש. באופן שלא יתקיים בו וכשלו אחור ונפלו. ועל זה נאמר אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום. ועל זה אמרו אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה. שמא עשה תשובה ס"ד אלא אימא ודאי עשה תשובה. ומה תמיהה היא זאת שיעשה תשובה ביום אחד. אבל האמת הוא כמו שאמרנו שאם הוא ת"ח לא ימתין ליום אחר כי לא ידע מה ילד יום. ומלבד שיש בזה דברים בגו ודברי חטאיו ויהיה הדבר ישן נושן אצלו. אלא שבכל יום ויום יתחרט מחטאיו ויודה על פשעיו. וכן הדבר בענין העונש כי מאהבת השם את ישראל פוקד עונם בכל יום ויום ומוכיחם. כאומרו רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם. בכל יום ויום. שלא יתישן הדבר ולא יוכלו מלט משא. והנה שלמה בתפילתו על ישראל לא שאל דבר אחר מהשם. אלא שיוכיחם בכל יום ויום על חטאתם ולא יתישן העונש. וזה שאמר יהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו. שהיה פוקד עונם עליהם בכל יום ויום. במדבר בעגל ובמרגלים. אל יעזבנו ואל יטשנו להוכיחנו. להטות לבבנו אליו. בענין שבזה נשמור מצותיו ולא נשכח את ה'. ולפי שזה נראה דבר זר שישאל מהשם שיוכיחנו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. חזר לומר ויהיו דברי אלה קרובים אל ה'. שהוא דבר ראוי לנו מאד. לעשות משפט עמו ישראל דבר יום ביומו. בענין שלא יתישן הדבר ויעשה כעבות העגלה חטאה. וכן בענין התשובה צריך ג"כ שתהיה בעת הגזירה ולא יהיה ישן נושן. וזהו בעת ההיא לאמר. וללמד לאחרים שיעשו תשובה מיד: