Quotation_auto על משלי 7:22

ויקם בלעם בבקר ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם וגו'. לא אמר להם לא נתן לו הקב"ה רשות לילך ולא לקלל, אלא מאן ה' לתתי להלוך עמכם, אמר לי אינו כבודך לילך עם אלו אלא עם גדולים מהם שהוא חפץ בכבודי, לכך אמרו מאן בלעם הלוך עמנו, לפיכך ויוסף עוד בלק שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה ויאמרו לו כה אמר בלק בן צפור אל נא תמנע מהלך אלי כי כבד אכבדך מאד יותר ממה שהיית מתכבד לשעבר אני נותן לך וכל מה שאתה חפץ ומה שאתה גוזר אעשה. ויען בלעם ויאמר אל (שרי) [עבדי] בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב וגו' מכאן אתה למד שהיה בו רוח גבוהה עין רעה ונפש רחבה. עין רעה שנאמר וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. רוח גבוהה מאן ה' לתתי להלוך עמכם. ונפש רחבה אם יתן לי בלק וכו'. לא אוכל לעבור מתנבא שאינו יכול לבטל את הברכות שנתברכו האבות מפי השכינה. ועתה שבו נא בזה גם אתם [מהו גם אתם] שסופכם לילך בפחי נפש כראשונים. ואדעה מה יוסף ה' שהיה מתנבא שעתיד הקב"ה להוסיף להם ברכות על ידו. ויבא אלקים אל בלעם זש"ה בחלום חזיון לילה בנפול תרדמה על אנשים וגו' אז יגלה אזן אנשים וגו' להסיר אדם מעשה וגוה מגבר יכסה, מהו מגבר יכסה העלים הקב"ה ממנו שהליכתו מאבדתו מן העולם ומוליכו לבאר שחת וכו', שבשעה שאדם הולך לחטוא השטן מרקד לפניו עד שהוא גומר את העבירה כיון (שאבדו) [שעברו] חוזר ומודיעו שנאמר הולך אחריה פתאום וגו' עד יפלח חץ כבדו. כך העלים הקב"ה מבלעם עד שהלך ואבד את נפשו משיצא מכבודו כיון שידע התחיל לבקש על נפשו תמות נפשי מות ישרים: