Quotation_auto על משלי ו:22

וכתבתם (כדי) שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפי"ן עיינין עיינין אלפין, ביתי"ן כפי"ן כפי"ן ביתי"ן, גימלי"ן צדי"ן צדי"ן גימלי"ן, דלתי"ן רישי"ן רישי"ן דלתי"ן, ההי"ן חיתי"ן חיתי"ן ההי"ן, ווי"ן יודי"ן יודי"ן ווי"ן, זייני"ן נוני"ן נוני"ן זייני"ן, טיתי"ן פאי"ן פאי"ן טיתי"ן, פשוטין כפופין כפופין פשוטין, ממין סמכי"ן סמכי"ן ממי"ן, סתומין פתוחין פתוחין סתומין, פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה, סתומה לא יעשנה פתוחה, כתבה כשירה או שכתב השירה כיוצא בה, או שכתב שלא בדיו, או שכתב את האזכרות בזהב, הרי אלו יגנזו. תני רב (חנינא) [חיננא] בריה דרבא מפרשניא ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן אפיקורוס כותי ועבד ואשה וקטן וישראל מומר פסולין שנאמר וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה. תנו רבנן בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי [מדינות ואחד שערי] עיירות חייבין במזוזה שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. אמר ליה אביי לרב ספרא הני אבילי דמחוזא מ"ט לא עבדי להו רבנן מזוזה. אמר (רבא) [אביי] משום סכנא דתניא מזוזת יחיד נבדקת (פעם אחת) [פעמים] בשבוע, של רבים נבדקת פעמים ביובל, ואמר רב יהודה מעשה בארטבין אחד שהיה בודק את המזוזות בשוק העליון של צפורי ומצאו קסדור אחד ונטל ממנו אלף זוז. תנא בית שהנשים נאותות בהן פטורי מן המזוזה. רב יהודה אמר מקום שמתקשטות בהן. רב כהנא אמר מקום שרוחצות בהן. תניא ביתך ביתך המיוחד לך פרט לבית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות שפטורין מן המזוזה. ויש מחייבין, באמת אמרו בית הכסא ובית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה ושהנשים נאותות בהן פטורין מן המזוזה. רב כהנא מתרץ לטעמיה ביתך ביתך המיוחד לך פרט לבית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצר שפטורין מן המזוזה בסתם ויש מחייבין. באמת אמרו בית המרחץ ובית הבורסקי [ובית הכסא] ובית הטבילה ושהנשים נאותות בהן פטורות מן המזוזה ומאי נאותין רוחצין. ואשמעינן מרחץ דרבים ומרחץ דיחיד סלקא דתעך אמינא מרחץ דרבים נפיש זוהמיה אבל מרחץ דיחיד [דלא נפיש זוהמיה אימא] ליחייב קמ"ל. רבי יהודה מתרץ לטעמיה ביתך ביתך המיוחד לך וכו' ובית המרחץ אף על פי שהנשים מתקשטות בהן פטורות מן המזוזה, ולרב יהודה סתמא ד"ה פטור. והתניא אחד שערי בתים ואחד שערי חצרות ואחד שערי מדינה ואחד שערי עיירות ואחד רפת ולולין ומתבן ואוצרות יין ושמן חייבין במזוזה, יכול שאני מרבה אף בית הכסא ובית הבורסקי ובית הטב ילה ובית המרחץ, תלמוד לומר ביתך בית העשוי לכבוד יצאו אלו שאין עשויין לכבוד, יכול שאני מרבה אף הר הבית והלשכות והעזרות, תלמוד לומר ביתך מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול [יצאו אלו שהן קדש] תיובתא. תני רב שמואל בר יהודה ששה שערים פטורין מן המזוזה בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצר ושערי המדי ושער שאינו מוקרה ושער שאינו גבוה י' טפחים [א"ל] פתחת בו' וסלקת בז' [א"ל] שער המדי תנאי היא דתניא כיפה ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרין, אמר אביי דכ"ע גבוהה י' ואין ברגלה ג' [ולאו כלום היא] אי נמי יש ברגלה ג' ואין גבוה וכו' [לא נחלקו אלא בגבוה י' ויש ברגלה ג' ואין] ברחבה ד' ויש בה לחקוק ולהשלימה לארבעה ר"מ סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים. תנו רבנן בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין חייבין במזוזה. פשיטא, מהו דתימא ביתך ולא ביתה ולא בתיהם קמ"ל, ואימא הכי נמי, אמר קרא למען ירבו ימיכם וכו', אלא ביתך למה לי, כדרבא דרך ביאתך דכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא. תניא ביתך דרך ביאתך מן הימין, או אינו אלא מן השמאל, תלמוד לומר ביתך. מאי תלמודא, אמר רבה דרך ביאתך [מן הימין] דכי עקר וכו'. רבא בר עולא אמר מהכא ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקב חור בדלתו ויתן אותו אצל המזבח מימין וגו'. תניא בית שאין לו אלא פצים אחד ר"מ מחייב במזוזה וחכמים פוטרין. מ"ט [דרבנן, מזוזות כתיב. מ"ט] דר"מ דתניא מזוזות שומע אני מיעוט מזוזות שתים, כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה שאין תלמוד לומר הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט מיעטו הכתוב למזוזה [אחת] דברי רבי ישמעאל, ר' עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר על המשקוף ועל שתי המזוזות שאין תלמוד לומר שתי, אלא זה בנה אב כל מקום שנאמר מזוזות אינה אלא אחת עד שיפרוט לך הכתוב שתים. מזוזה אע"ג דכתיב ביתך דידך אין דשותפין לא כתב רחמנא למען ירבו ימיכם, אלא ביתך למה לי, (כדרבא) [כדרבה] דרך ביאתך מימין. בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטורה מן המזוזה (כתוב ברמז תקס"ה). ארטבאן שלח לרבינו הקדוש חדא מרגלית אטמיטון, א"ל של לי מלתא דטבא כוותיה, שלח ליה חדא מזוזה, א"ל מה אנא שלחית לך מלתא דלית ליה טימי ואת שלחת לי מילא דחד פולר, א"ל חפצי וחפציך לא ישוו בה, ולא עוד אלא דאת שלחת לי מילא דאנא צריך מינטר לה ואנא שלחית לך מלתא דהיא מנטר לך דכתיב בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך. חביבין ישראל שחבבן הקב"ה במצות, תפילין בראשיהן ובזרועותיהן ציצית בבגדיהן מזוזה בפתחיהן ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך, נכנס למרחץ וראה את עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום מן המצות נסתכל במילה התחיל סודר עליה שבח שנאמר למנצח על השמינית, משל למלך בשר ודם שאמר לאשתו הוי מתקשטת בכל מיני תכשיטים כדי שתהא רצויה לי, כך אמר הקב"ה לישראל היו מצויינין במצות כדי שתהיו רצויין לפני, וכה"א יפה את רעיתי בתרצה יפה כשאת רצויה לי: