Quotation_auto על קהלת ח:8

וז"ש במדרש צומחות. איני אומר עולות אלא צומחות. רמז לו ששני רעב יצמחו אבל לא יעלו. וכן היה כיון שגמרו שתי שנים רעב ירד יעקב למצרים וכלה הרעב. וכן אמרו שם בשבע השבלים הבריאות. כשהוא מונה פרות ושבלים רעות לא אמרו שבע. אבל בטובות אמר שבע. לפי שלא גמרו שבע שני הרעב. אבל בשבע שגמרו ז' שני השבע אמר שבע. ד"א למה הזכיר הכתוב מנין פרות הרעות ומנין השבלים הדקות. לומר לך שכל מה שכנסו המצריים כל שבע שני השבע. כלו בשתי שנים מן הרעב. שנאמר ותתם השנה ההיא וגו' למה נמות לעיניך וגו'. ע"כ זה יורה על מה שכתבנו למעלה במלת צומחות. ואמר חלום פרעה אחד הוא. להורות על חכמתו ומוסרו הטוב שרצה לתת התנצלות בשביל החכמים. מה טעם לא ידעו הפתרון כאומרו ואומר אל החרטומים ואין מגיד לי. וההתנצלות הוא חלום פרעה אחד הוא. והחרטומים חשבו שהיו שני חלומות. אחר שיש הפרש בין פרות לשבלים. ופרעה עשה מהם שני חלומות. ואינו כי הכל חלום א'. ובכאן היה מקום לטעותם. ועוד התנצלות אחר כי את אשר האלהים עושה הגיד לפרעה. ואין זה חסרון בחוקם. כי אין אדם שליט ברוח לדעת דעת עליון. וזאת היתה התחכמות גדולה ביוסף לתת התנצלות בשביל החכמים. בענין שלא יקנאו בו ויסכימו כולם בגדולתו. ובזה היה מגדיל עצמו שהיה בו דעת עליון. וכן הודיע בזה לפרעה כי יש אלהים שופטים בארץ אשר כל המלכים והחכמים תחת ממשלתו. וכן רמז באומרו את אשר האלהים עושה גוזר ומקיים. הגיד לפרעה בחלומו זה. להודיע שהכל אפילו החלומות ופתרונם הוא מיד האלהים. ושהוא משגיח בשפלים. ע"כ אמר שני פעמים את אשר האלהים עושה הגיד והראה לפרעה:

ויקרבו ימי ישראל זה שאמר הכתוב אין אדם שליט ברוח חצוצרות שעשה משה במדבר כיון שנטה למות גנזן הקב"ה שלא תהא תוקע בהן שום אדם והן באים אצלו שנאמר הקהילו אלי וכו' לקיים מה שנאמר ואין שלטון ביום המות. וכיון שעשה זמרי אותו מעשה ויבוא אחר איש ישראל וגו' והיכן היה משה ופנחס מדבר לפני משה אלא לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות. ונתנה הישועה לפנחס והשפיל את משה. ואף דוד כתיב והמלך דוד זקן וכיון שנטה למות כתיב ויקרבו ימי דוד וגו'. המלך אין כתיב כאן אלא דוד. ואף יעקב כיון שנטה למות היה משפיל עצמו אצל יוסף וא"ל אם נא מצאתי חן בעיניך. אימתי כשקרב למיתה. ויקרבו ימי ישראל למות א"ל הקב"ה חייך נטמן אתה ואין אתה מת מהו ויקרבו א"ל הקב"ה היום קובל עליך כאדם שאומר לחבירו פלוני קבל על חבירו. אמרו רבותינו כל מי שנאמר בו קריבה [למות] לא הגיע לימי אבותיו. דוד כתיב בו ויקרבו ימי דוד למות לא הגיע לימי אבותיו. בועז עובד ישי אמרו רבותינו יתר מארבע מאות שנה חיו ודוד לא חיה אלא שבעים שנה. עמרם חי מאה ושלושים ושבע שנה ומשה לא חיה אלא מאה ועשרים שנה לפיכך כתיב בו קריבה הן קרבו ימיך למות. יעקב כתיב בו קריבה לא הגיע לימי אבותיו. אברהם חי מאה ושבעים וחמש יצחק חיה מאה ושמונים ויעקב חי מאה וארבעים ושבע לפיכך נאמר בו קריבה ויקרבו ימי ישראל. ויקרא לבנו ליוסף ולמה לא קרא לראובן וליהודה שראובן היה בכור ויהודה היה מלך וקרא ליוסף לפי שהיה סיפק בידו לעשות לפיכך ויקרא לבנו וגו'. ועשית עמדי חסד ואמת וכי יש חסד שהוא של שקר. אלא משל הדיוט אומר מת בריה דרחמך טעון. מת רחמך פרוק. א"ל אם תעשה לי חסד אחרי מותי הוא חסד של אמת. אל נא תקברני במצרים למה שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים ויהיו מרחשות תחת גופי. ד"א שלא יעשוני עבודה זרה שכשם שנפרעין מעובדי אלילים כך נפרעין ממנה שנאמר ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. וכן אתה מוצא בדניאל בשעה שפתר החלום לנבוכדנצר מה כתיב באדין מלכא נבוכדנצר נפל על אנפוהי ולדניאל סגד ומנחה וניחוחין אמר לנסכה ליה. אבל דניאל לא קבל שאמר כשם שנפרעין מעובדי עבודה זרה כך נפרעים מעצמה. וכן אתה מוצא בחירם מלך צור כיון שעשה עצמו עבודה זרה מה כתיב בו יען (כי) גבה לבך ותאמר אל אני א"ל הקב"ה הנה חכם אתה מדניאל שנבוכדנצר ביקש להקריב לו והוא לא רצה ואת עושה עצמך אלוה ומה היה סופו על ארץ השלכתיך. ד"א אמר יעקב שלא יפדו בי המצריים כתיב בהם אשר בשר חמורים בשרם ואני נמשלתי כשה שנאמר שה פזורה ישראל וכתיב ופטר חמור תפדה בשה. ולמה האבות תובעין ארץ ישראל ומחבבין אותה אמר ר' אלעזר איכא דברים בגו. מהו דברים בגו אתהלך לפני ה' בארצות החיים אמר קרנא יודע היה יעקב בעצמו שצדיק גמור הוא ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את בניו. שלא קבל עליו צער מחילות. כיוצא בו אומר וישבע יוסף וגו' א"ר חנינא דברים בגו יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור הוא ואם מתים שבחוצה לארץ חיים למה הטריח את אחיו. שלא קבל עליו צער מחילות. שנו רבותינו המוצא מת נוטלו ואת תפוסתו אמר ר' יהודה דאמר קרא ונשאתני ממצרים מקרקע מצרים טול עמי וכמה שעור תפיסה נוטל עפר תיחוח וחופר בבתולה שלש אצבעות. וישתחו ישראל על ראש המטה כתיב וילכו גם אחיו ויפלו לפניו היינו דאמרי אינשי תעלא בעדניה סגיד ליה מאי בצירותיה מאחוה אלא מהכא וישתחו ישראל וגו' (כתוב ברמז תתל"ג). ויאמר ליוסף הנה אביך חולה. הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים וגו' כל מי שיש לו אחוזה איקרי קהל ולוי שאין לו אחוזה לא איקרי קהל. אם כן חסרו להו שנים עשר אמר אביי אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (כתוב ברמז ק"ה וברמז ע"ז) אמר רבא והכתיב על שם אחיהם יקראו וגו' לנחלה הוקשו ולא ל

דבר אחר איש איש ללמדך שמועלת וכופרת בב', באישה של מעלה ובאשה של מטה, אמר לה הקב"ה באישך את (משחקת) [משקרת] שמא בי [אתה יכולה לשקר]. משל למה הדבר דומה למי שהיה חבוש בתוך שני בתים זה לפנים מזה, והיו שם שני שומרים אחד מבפנים ואחד מבחוץ, פתח את הפנימי ויצא ולא הרגיש בו השומר, בא לצאת מן החוצון הרגיש בו תפסו, א"ל באותו שבפנים שחקת, אבל בי אין אתה יכול לשחק, כך אמר הקב"ה למנאפת באישך שחקת, אבל אני יושב ומשחק על בריותי שנאמר יושב בשמים ישחק. מעשה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו והיתה [אחת] נשואה [בעיר] אחת [ואחת נשואה] בעיר אחרת, בקש בעלה של אחת מהן לקנאות לה ולהשקותה מים המרים בירושלים והלכה לאותה [העיר שהיתה אחותה] נשואה שם, אמרה לה אחותה מה ראית לבא לכאן, אמרה לה בעלי מבקש להשקות אותי מים המרים. אמרה לה אני הולכת תחתיך ושותה, אמרה לה לכי, לבשה בגדי אחותה והלכה תחתיה ושתתה מים המרים ונמצאת טהורה וחזרה לבית אחותה, יצתה לקראתה בשמחה וחבקה ונשקה כיון שנשקו זו לזו הריחה המים המרים ומיד מתה לקיים מה שנאמר אן אדם שליט ברוח: