Quotation_auto על שמות 12:1

ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים לפי שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים שומע אני שהיה הדיבור למשה ולאהרן כשהוא אומר ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים אל משה היה הדיבור ולא לאהרן, אם כן מה תלמוד לומר אל משה ואל אהרן אלא לומר כשם שהיה משה כלול לדברים כך היה אהרן כלול לדברות, ומפני מה לא מדבר עמו מפני כבודו של משה נמצאת ממעט אהרן מכל הדברות שבתורה חוץ משלשה מקומות לפי שאי אפשר,

והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה מהו כי אפילות פלאים עשה הקב"ה בהם, ר' יהודה אומר לקושות היו אמר ליה ר' פנחס והלא כתיב ואת כל עשב השדה ואת אמרת בשביל שהיו קטנות לא נוכו אלא פלאים עשה הקב"ה בהם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים הצדיק עליו את הדין ומה שכר נטל על כך שנתן להם מקום קבורה שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ, הרשעים אינן מרננין עד שהוא מביא עליהם מכות [אבל הצדיקים אינן כן] לכך נאמר רננו צדיקים בה' שנאמר וירא כל העם וירונו רננו צדיקים ה' אין כתיב כאן אלא בה' בזמן שהן רואין אותו, וכן הוא אומר וירא ישראל את היד הגדולה התחילו מרננין אז ישיר משה, כצאתי את העיר והלא דברים קל וחומר ומה תפילה קלה לא היה במצרים דיבור חמור לא כל שכן ומה שכתוב וידבר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים חוץ לכרך:

ראשון הוא לכם למה נאמר לפי שהוא אומר שמור את חודש האביב שמור את הפסח לאביב ואת האביב לפסח שיבוא אביב בזמנו, הא כיצד עבר את אדר שיבוא אביב בזמנו, הרי שעיברו את אדר ולא בא אביב בזמנו שומע אני יעברו את ניסן, היה ר' שמעון אומר הא אם אמרת כן נמצאת עושה ניסן שני, ואמרה תורה ראשון הוא לכם, רבי יונתן אומר שמור את חודש האביב חודש הסמוך לאביב אתה מעבר זה חודש אדר, אבל לא שמענו מכמה מעבר כשהוא אומר שמור את חודש חודש אתה מעבר, והדין נותן הואיל והחודש מתעבר ושנה מתעברת מה חודש אחד ממנויו אף שנה אחד ממנויה, אי מה חודש אחד משלשים אף שנה אחד משלשים תלמוד לומר שמור את חודש חודש אתה מעבר אחד משלשים ואי אתה מעבר שנה אחד משלשים, אי מה השנה אחד משנים עשר בו אף חודש אחד משנים עשר בו תלמוד לומר ובחמשה עשר יום לחודש הזה יום לחודש אתה מעבר ואי אתה מעבר אחד משנים עשר בו, רבי יצחק אומר הא אם אמרת כן נמצאת כבר לבנה באמצע הרקיע, הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, ומה חודש אין תוספת עיבורו אלא בסוף אף שנה אין תוספת עיבורה אלא בסוף, ר' ירמיה אומר הואיל וטומאה מתעברת ואביב מתעבר מה טומאה אין פחות משלושים יום אף אביב אין פחות משלושים יום, מוסיף אתה ואין אתה גורע, ראשון הוא שלא יעשה ניסן שני, ר' יאשיה אומר מנין שאין מעברין את השנה אלא בבית דין הגדול שבירושלים תלמוד לומר ראשון הוא לכם, דברו אל כל עדת, אמר ר' יוחנן כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקביל פני שכינה, כתיב הכא החודש הזה לכם וכתיב התם זה אלי ואנוהו, תנא דבי רבי ישמעאל אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים כל חודש וחודש דיים אמר אביי הלכך [נימרינהו] מעומד, מרימר ומר זוטרא מכתפי (להו) ומברכי מאי מברכי אשר במאמרו ברא שחקים וכו', זה שאמר הכתוב רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אמר ר' סימון חשבונותיך אלינו שכל אלפים וארבע מאות וארבעים ושמונה שנה עד שלא יצאו ישראל ממצרים היה הקב"ה יושב ומחשב חשבונות ומקדש את השנים ומחדש חודשים, וכיון שיצאו ישראל ממצרים מסרן להם הדא הוא דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר, מהו לאמר אמר מכאן ואילך הרי הן מסורין לכם, החודש הזה לכם וגו' תוחלת ממשכה מחלה לב רבי חייא בר אבא אמר אלו ישראל עד שלא נגאלו וכיון שבא משה אצל ישראל ואמר כך א"ל הקב"ה פקד פקדתי א"ל משה רבינו עדיין פקידה מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש, וכיון שאמר להם החודש הזה אתם נגאלים אמרין הא סימן טב ועץ חיים תאוה באה: