Quotation_auto על שמות 12:23

והאריך אברהם לבקש מחמשים עד עשרה. אע"פ שהיה יודע שלא היו שם אפי' עשרה צדיקים. להורות לנו מעלת אברהם שהיה רועה נאמן ושם עצמו בסכנה. וכן ראוי לעשות לכל פרנס להשתדל על בני עמו. ויאמר ה' ברחמיו אם אמצא בסדום וגו'. ואז חזר אברהם ואמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. אעפ"י שלא היה ראוי אחר שהודית לדברי לחזור ולבקש דבר אחר. אבל אני עפר ואפר מן האדמה בעל שינויים מורכב מדברים הפכיים. ולכן אל תתמה על זה השינוי. כי טבע יצירתי יחייב דבר זה. וזאת הקדמה של פיוס לכל שאלותיו ושינוייו. וזהו ויוסף עוד לפי שינויו. וכן אל נא יחר לה' ואדברה. אחר שאני מוכרח ובעל שינויים. ובפעם האחרת אמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. כלומר בשלשים הייתי מוכרח מצד טבע יצירתי. ועכשיו הואלתי ברצון לשאול אולי ימצאון שם עשרים. ובאחרונה אמר אל נא יחר לה' ואדברה אך הפעם. אחר שאני מוכרח מצד יצירתי להיותי בעל שינויים. אולי ימצאון שם עשרה. ואמר בראשונה לא אשחית. לפי שהוא אמר התשחית בחמשה. השיב לו השם לא אשחית. כלומר לא אתן מקום למשחית. והוא על דרך ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. כן בכאן למשחית לנגוף. אבל אביא עונש אחר ביסורין אבל כשאמר לא אעשה. פירושו לא אעשה דבר לא בייסורים ולא במיתה אחר שכבר נתמעטו הצדיקים. אבל באחרונים אמר לא אשחית כי לא יתן משחית. אבל אייסרם בייסורין. בעניין שלא ילכו בלא עונש ויקחו מוסר ולא יעשו כתועבות הראשונות:

וה' הולך לפניהם יומם נמצאת אומר שבעה עננים הן. וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. ועננך עומד עליהם. ובעמוד ענן. ובהאריך הענן. ובהעלות הענן. ואם לא יעלה הענן. כי ענן ה' על המשכן. הא שבעה עננים הן ארבע מארבע רוחות ואחד מלמעלן ואחד מלמטן ואחד שהיה מהלך לפניהם. כל הנמוך מגביהו וכל הגבוה מנמיכו שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו וגו'. והיה מכה נחשים ועקרבים מכבד ומרבץ לפניהם. ר' יהודה אומר שלש עשרה. שנים לכל רוח שנים מלמעלה ושנים מלמטה ואחד היה מהלך לפניהם. ר' יאשיה אומר ארבעה. רבי אומר שנים. וה' הולך לפניהם יומם ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. אברהם לוה את מלאכי השרת שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם והקב"ה לוה את בניו במדבר ארבעים שנה. באברהם כתיב יוקח נא מעט מים והקב"ה העלה לבניו את הבאר שנאמר אז ישיר ישראל. באברהם כתיב ואקחה פת לחם והקב"ה הוריד לבניו מן שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. באברהם כתיב ואל הבקר רץ אברהם והקב"ה הגיז לבניו את השלו שנאמר ורוח נסע מאת ה'. באברהם כתיב והשענו תחת העץ והקב"ה פרש לבניו שבעה ענני כבוד שנאמר פרש ענן למסך. באברהם כתיב והוא עומד עליהם והקב"ה הגין על בתיהם במצרים כדי שלא ינגפו שנאמר ופסח ה' על הפתח. וה' הולך לפניהם אפשר לומר כן והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ואומר וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה שם כבוד אלקי ישראל וגו' ומה תלמוד לומר וה' הולך לפניהם. רבי אומר אנטונינוס פעמים שהיה דן על הבימה ומחשיך והיו בניו מחשיכין אצלו מאחר שנפטר מן הבימה היה נוטל את הפנס ומאיר לפני בניו והיו גדולי מלכותו קרבין אצלו ואומרין לו אנו נוטלין את הפנס ונאיר לפני בניך והוא אומר להם לאו אלא אני אטול את הפנס ומאיר לפני בני כדי להודיע לכם חבתן של בני שתהיו נוהגין עמהן בכבוד. כך הודיעם הקב"ה חיבתן של ישראל לפני אומות העולם שיהיו נוהגין עמהן בכבוד. ולא דיין שאינן נוהגין עמהן בכבוד אלא ממיתין אותן מיתות חמורות ומשונות זו מזו לענין כן הוא אומר וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט וגו'. יכול על עבודת אלילים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים תלמוד לומר על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים (ואל מצרים לשמה תהיה) [מצרים לשממה תהיה] וגו' באותה שעה (וה' לעולם ישב) [ויהודה לעולם תשב] ואומר ונקיתי דמם לא נקיתי אימתי וה' שוכן בציון. אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול. הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ורב יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול שנאמר וה' הולך לפניהם יומם. אמר רבא הכי השתא התם קודשא בריך הוא דעלמא דיליה הוא מחיל ליה דידיה הכא תורה דיליה היא. הדר אמר רבא אין, תורה דיליה היא דכתיב ובתורתו יהגה. ואפילו הכי הדור מיבעיא ליה למעבד. אמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:

כיוצא בו ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף וכי הנחש ממית ומחיה אלא היו ישראל מסתכלים בו ומאמינים במי שפקד את משה לעשות כן והמקום שולח להן רפואות. כיוצא בו והיה הדם לכם לאות וכי מה הדם מהנה למלאך או מה מהנה להן לישראל אלא כל זמן שהיו ישראל נותנים מן הדם על פתחיהן המקום נגלה וחס עליהן שנאמר ופסח ה' על הפתח. רבי אליעזר אומר מה תלמוד לומר וגבר ישראל או מה תלמוד לומר וגבר עמלק. אלא כל זמן שהיה מגביה ידיו כלפי מעלה הקב"ה זוכר את ישראל שעתידין ישראל להגביר בדברי תורה שהן עתידין להנתן על ידיו. וכשהוא ממיך את ידיו עתידין ישראל להמיך בדברי תורה: