Quotation_auto על שמות 12:42

סוף דבר כי בזאת הפרשה הקטנה של ויכולו שאין בה אלא חמשה ושלשים תיבות יש בה כמה תלי תלים של הלכות בסוד שם המפורש של שבעים ושנים כמנין ויכלו וכמנין התיבות שבה שהם חמשה ושלשים שהם חצי השם ועם השם או עם הפרשה הם ששה ושלשים שהם חצי שם המפורש של שבעים ושנים. וכן יש בה חצי השם של י"ה שהוא ויכלו השמים עם י"ה של יום הששי להורות שאלו הו' ימים קשורים עם יום הז' שהוא ויכל אלהים ביום השביעי והם סוד שבעת ימי בראשית בסוד השביעיות כולם בלי פירוד וחילוק. וכן יש בזאת הפרשה סוד שלשה שבתות וסוד שלשה שביעיות וסוד שלשה סעודות וסוד שלשה עולמות. וכן יש בכאן רמז לברכת היין בשבת דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וסוד הקדוש דכתיב ויקדש אותו לכן אמר זכריהו על היין אחר שצויתיך לברך עליו דכתיב ויברך אלהים בסוד יין המשמח אלהים ואנשים. ולפי שיש בויכולו ע"ב אמרו שבקידוש הלילה עם ויכולו יש שבעים ושתים תיבות שהם קדושי הכלה. ולכן צריך לברך על היין בכל שלשה סעודות כמו שאמר בשחר קדושא רבה שהוא בורא פרי הגפן לבד בלא קדוש כי אין מקדשין לאשה אלא פעם אחת כן מברכין בסעודה שלישית אחר המנחה בורא פרי הגפן. ובזה צדקו דברי החכם רבי משה בר מיימוני ז"ל מדברי החכם רבי אשר ז"ל שכתב שכמו שמברכין בשחר בורא פרי הגפן כן מברכין בסעודה שלישית בורא פרי הגפן אחר שהיא הסעודה העיקרית ובה נאמר ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו. ואין להאריך בזה יותר אלא שעל זאת הפרשה שיש בה שלשים וחמשה תיבות רמז הכתוב הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם. שאינך זוכר מה שעשה במעשה בראשית בבריאת שלש עולמות הנזכרות בפרשת ויכלו שיש בה שלשים וחמשה תיבות כמנין הלה'. וזהו הוא עשך ויכוננך שכל מעשה בראשית לא היה אלא בשביל ישראל בעניין שישמרו אלו השלשה שבתות הנזכרים כאן. וזהו זכור ימות עולם וגומר. וחתם הפרשה ואמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות ולא אמר אשר ברא אלהים ועשה להורות על מה שאמרנו. שהשם ברא כל הדברים במאמר לא ייעף ולא ייגע ולא עשה אלא שברא הכל במאמר יש מאין והיה אומר לאומנים שיעשו הדברים כאומרו תוצא הארץ ישרצו המים. ולכן אמר אשר ברא אלהים לעשות ולא עשה אלא שצוה לאחרים שיעשו והוא היה גוזר ואומר. וכן רמז בזה על בריאת השדים שנבראו בע"ש כמאמרם זכרונם לברכה ולפי שקדש עליהם היום ולא נגמרה עשייתם מכל וכל נשארו פורחים באויר ולא נגלמו בגולם גמור ונשארו חסרים. ולכן אמרו שיש בהם דברים כבני אדם ודברים כמלאכים אוכלים ושותים ופרים ורבים כבני אדם. ופורחים באויר ועולים וגונבים דברים מאחרי הפרגוד. ולכן רוב דבריהם הם כזבים ולכן אין נכנסין לפני השם כדכתיב לא יגורך רע. וכבר רמזתי באומרו הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר שרמז על השדים. ולכן נכתב הימם חסר יו"ד לפי שנשארו חסרים מששת ימי בראשית. וזהו אשר מצא את הימים. ולכן אמר בכאן אשר ברא אלהים לעשות ולא עשה שלא נשלמה מלאכת השדים ונשארו חסרים על שקדש היום. ולכן הם בורחים מהשבת כאומרו ליל שמורים הוא לה' משומר מן המזיקין. כי בשבת אין שטן ואין פגע רע כי כלם בורחים להררי חשך ואין נראין כל יום שבת לפי שהוא יום מקודש והם טמא טמא יקראו. ולכן מזומנים במוצאי שבת ופוגעים בבני אדם ומזיקין אותם. ולכן אנו אומרים ויהי נועם ה' שהוא שיר של פגעים שהוא מסוגל להבריח המזיקין שהם נקראים נגעי בני אדם וזהו לא תאונה אליך רעה ונגע וכו'. ולפי שאילו המזיקין נתהוו מכח אדם הראשון באותם ק"ל שנה שנפרש מאשתו ונתהוו מהזיבה שלו נקראו נגעי בני אדם. ולכן יש בזה המזמור ק"ל תיבות עם פסוק אורך ימים אשביעהו שכופלים אותו לעמוד כנגד המזיקין שנתהוו מאדם באלו ק"ל שנה. ולפי שזאת הנחלה הניח אדם לבניו כשאדם רואה קרי בלילה נתהוו ממנו מזיקין ופוגעין בני אדם. ולכן אמרה תורה ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה מצד זה הבליעל שנקרע רע עין ולפעמים נראה כעין נקבה והיא לילית כאומרם שדה ושדתים שדים זכרים ונקבות. וזהו כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה כי אחר שקרה עמו זה הצד א"א שלא יטמא אחר שנגע בכף ירך יעקב. ואלו המזיקין שנתהוו מזוב האדם מתחברים כולם כשנפטר האדם אצל אביהם ליגע בו לטמאו. ולכן צוו חז"ל לעשות הקפות לאדם ולהזכיר שם דברים בענין שבאלו הקפות בורחים כולם ואין נוגעים בו. וצוו שיעשו שבעה הקפות להבריח שבעה כתות של מלאכי חבלה שמתחברים שם. וזה שהזכירו חז"ל שבע מעמדות. וזהו בשש צרות יצילך ובשבע לא יגע בך רע זהו איש רע בליעל שבאילו השבעה הקפות כולם בורחים ואין נוגעים בו. ולכן צריך לעשות ההקפות אצל הקבר בענין שמיד כשישלימו ההקפות יכניסוהו אל הקבר ויריצוהו אל הבור בענין שלא יגע בו רע. ובספר צרור הכסף הארכתי בזה:

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובשאר הארצות כתיקון חז"ל. ויש לספק מה קישור יש בין ויאפו את הבצק עם ומושב בני ישראל שסמכו לו. כי נראה שאין זה מקומו. אבל נראה לי כי זה מובן במה שאז"ל מצה זו שאנו אוכלים על שום מה. על שום שלא הספיק בציקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם מיד שנא' ויאפו את הבצק וגו'. ומה גאולה היא זו שגאלם באפיית הבצק. אבל הרצון בזה כי ישראל ישבו במצרים זמן רב. עד שנתערבו בהם וילמדו מעשיהם. ולכן באה אותה נבואה איש שקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו וגומר. בענין שכבר היו מוטבעים בטיט היון. ולכן היה כח במצריים לאסור אותם ולהסגירם בענין שלא יוכל איש ועבד לברוח משם. כמאמרם ז"ל בפי החירות ששם נעשו בני ישראל בני חורין. לפי שבבעל צפון השביעו ואסרו את ישראל שלא יוכלו לצאת. ולולי שהקב"ה הכה כל בכורי מצרים למעלה ולמטה וכרת כל קשרי הערלות. כאומרם ז"ל הנבעלת לעו"ג קשורה לו ככלב. לא היו ישראל יכולין לצאת משם. אבל השם למען זכות אבות ולמען חסדו נתן להם קצת מצות פסח מצה ומרור. בענין שבזה עזרם לצאת בבא העת. ובפרט המצה שהיא סימן חירות. ואם השם יתברך בחסדו ובמצותיו לא הוציאם בזה העת. לשבר כל כחות הטומאה ויצר הרע הוא שטן שהיה מתגרה בהם להחמיץ העיסה. כי לכך נקרא מעול וחומץ שהוא כחומץ לשינים. וכמו שאמר גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך אבל שאור שבעיסה מעכב. וזמן זה העיכוב לא היה אלא כהרף עין. כי העיסה במעט זמן תחמיץ. ולכן אמרו בזוהר כי חמץ ומצה אותיותיהם שוות חוץ מדיבור החית וזהו גער חית קנה. הוי גוער החי"ת בקול הקנה ותעשה מחמץ מצה וממצה חמץ. כי אין ביניהם אלא כמלוא נימא. וכן אלו ישראל נשתהו במצרים אחר זה הזמן כמלוא נימא שיש בין חמץ למצה בענין שתחמיץ העיסה. לעד לעולם היו אסורים וסגורים במצרים. וזהו מצה זו שאנו אוכלים על שום וכו'. להחמיץ בשיעור בלתי נרגש. עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם מיד. שנאמר ויאפו את הבצק וגו'. לפי שלא הספיק להחמיץ. שאם החמיץ. לעד לעולם לא היו נגאלים. ובזה תבין מה שאמרו ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו. הרי אנו ובנינו עד סוף כל הדורות היינו משועבדים לפרעה במצרים. ומה טעם לזה כי אע"פ שלא יוציא אותה עתה. היה יכול להוציאם לדור אחר. אבל הענין כמו שכתבתי כי אלו החמיצה העיסה להיות חמץ כהרף עין. היו לעד לעולם שם. לפי שכבר שלט בהם יצה"ר שהוא שאור שבעיסה. והיאך היו יכולים לבא אחריהם אחרים. גדולים כמשה ואהרן. וכתיב ולא קם נביא עוד בישראל וכו'. והיינו צריכין להמתין עד זמן המשיח. כי אז ירחק הצפוני הוא יצר הרע הוא שאור שבעיסה. ולפי שזה ענין גדול ונורא. אמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו'. ונזכרה נ' פעמים בתורה יציאת מצרים. כנגד נ' שנה של יובל שאז יוצאים העבדים לחירות. ולפי שענין יציאת מצרים הוא עמוק עמוק מי ימצאנו. וכיצד הוא זה הדבר של חמץ ומצה. לזה אמר ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים. חכמים מפי חכמים. נבונים להבין דבר מתוך דבר. כולנו יודעים את התורה ע"ד הקבלה. מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים. ביום ובלילה להשיג דבר מה. ולפי שכבר אמרו אין מזכירין יציאת מצרים בלילה דכתיב וראיתם אותו. לזה אמר וכל המספר ביציאת מצרים בלילה הרי זה משובח. והעד לזה ספירת מעשה בר' אליעזר וחכמי הדור שהיו מסובין בבני ברק. עד שהיו מאירין דבריהם כברק וכזוהר הרקיע והיו מספרים ביציאת מצרים כל וגומר. ולזה סמך מיד אמר ר' אלעזר בן עזריה הריני כבן ע' שנה ולא זכיתי לנצח החכמים. שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא כל ימי חייך הלילות. באופן שנאמר כי אומרו הרי זה משובח. פירושו המספר ביציאת מצרים בלילה הרי זה משובח. כי לעומק סודו צריך ימים ולילות. ולזה אמר ברוך המקום שנתן וכו'. שנתן תורה עמוקה כזאת לישראל שיש בה ענינים נפלאים וחלוקות עצומות. וזהו כנגד ד' בנים דברה תורה וכו'. ואם כן אמר שזאת הגאולה היתה בויאפו את הבצק. שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם מיד שנאמר ויאפו את הבצק. לפי שלא החמיצה העיסה שאם החמיצה. לעד לעולם לא היו יוצאים. אם כן יפה אמר וסמך לכאן ומושב בני ישראל. כלומר ראה הנס הגדול שעשה הקב"ה עם ישראל. לפי שהיתה קרובה העיסה להחמיץ. לפי תמידות הישיבה במצרים שישבו שם ת"ל שנה ולמדו ממעשיהם. והיו ראויים להתעכב שם לעולם. אלא שהשם בחסדו ובזכות האבות ובמצות פסח ומצה. לא הניחם להחמיץ העיסה שהוא שיעור בלתי מורגש. אלא ויהי מקץ ת"ל שנה באותו רגע ממש יצאו כל צבאות ה'. ואלו לא הוציא אז הרי אנו ובנינו וכו'. וזהו ליל שמורים לה'. שהיה הקב"ה ממתין ומצפה לאותו עת הקבוע להכות בכורי מצרים. והוא הלילה הזה ג"כ שמורים לגאולה לכל בני ישראל. והרמז בזה כי כמו שישראל היו ממתינין הגאולה. כן היה הקב"ה ממתין לגואלם:

ודעתי עוד בזה כי בכאן רמוזה גאולתינו משאר גליות. וזהו ליל שמורים הוא לה' להוציאם ממצרים. והוא הלילה הזה לה' שמורה וערוכה לגאול את בני ישראל לדורותם. וכבר כתבתי למעלה כי גלות מצרים וגאולתו סימן לשאר גאולות. ולכן אמה"כ שומר מה מלילה. כאלו היה שואל ואומר. אתה שומר ישראל מה יהיה מזה הגלות הדומה ללילה. והשיב השם יתברך שומר מה מליל אתה. שאתה ג"כ שומר וממתין מה יהיה מליל מצרים שכתוב בו ליל שמורים הוא לה'. כן יהיה בזה הגלות. וזהו אמר שומר אתא בקר זהו בקר של אברהם. כי הגליות נתגלו לאברהם בבין הבתרים. וכן באומרו ויחלק עליהם לילה ועשה לו נס בחצי הלילה. וחצי לילה האחרת הניח לגאולת מצרים. וזהו הוא הלילה הזה לה' הנזכרת באברהם. ובזאת הלילה של אברהם נחלקו ד' משמרות של גאולות. בחלק הראשון נעשה נס לאברהם. ובחצי הלילה נעשה נס של מצרים. ובשליש השלישי נעשה נס לחזקיהו. דכתיב וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים. נראה שהיתה מפלתם בלילה. והרביעי האחר שמור לגאולה העתידה. שהיא בלילה דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. וזהו הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם. ובגימטריא ראיתי שהיה רמוז בזה הפסוק סנחריב מלך אשור. ולכן אמר בכאן ב' פעמים שמורים. שהם ד' משמרות. כנגד ד' גליות. ובפרט גאולה רביעית היא בלילה. כמאמרם ז"ל השיר העתיד הוא נאמר ע"י ישעיהו ע"ה. דכתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. וכבר הארכתי בזה ופירשתי אותו בפ"ק דברכות שאומר שלשה משמרות הוי הלילה. ראשונה חמור נוער שהיא כנגד מצרים שנקראו בשר חמורים בשרם. שנייה כלבים צועקים. כנגד גלות בבל של נבוכדנצר שהיה כמו חיה כשנטרד ממלכותו. ג' תינוק יונק שדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. רמז לאסתר עם אחשורוש. ומפני ששם התנא במשמרה שלישית שני סימנים תינוק יונק ואשה מספרת. פירשתי שם שהוא לרמוז על ד' גליות. ולכן נתן שני סימנים תינוק יונק ואשה מספרת. פירשתי שם שהוא לרמוז במשמרה אחרונה לכלול כאן ד' גליות. ושם חזרתי לפרש כי חמור נוער הוא כנגד נבוכדנצר. כי גלות מצרים לא הוזכר בכאן. ולכן חמור נוער הוא כנגד נבוכדנצר שהיה כחמור הבר אוכל עשב. שניה כלבים צועקים כנגד גלות מדי. שאמרו במדרש שאמרה אסתר מיד כלב יחידתי כנגד אחשורוש. שלישית תינוק יונק שדי אמו כנגד גלות יון. שזהו רמז על אלכסנדרוס מקדון שינק שדי התורה משמעון הצדיק. ואשה מספרת עם בעלה רמז לגלות רביעי. שהאשה היא כנסת ישראל תחזור לספר עם בעלה. כאמרו תקראי לי אישי לפי שנפרד ממנה בזמן הגלות. כאומרו מאנה להנחם על בניה. כי אינם לא כתיב אלא כי איננו. כי אין האיש בביתו. וכן חזרתי לפרש כי כלבים צועקים הוא כנגד גלות יון ומדי. ותינוק יונק שדי אמו על מלך המשיח. דכתיב ביה מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי. ושם פירשתי כל אותה פרשה שהיא רמוזה על משיחנו. ואז תהיה אשה מספרת עם בעלה כמו שפירשתי. ולפי שתנא קמא לא אמר אלא שלשה משמרות הוי הלילה. אלא שרמז במשמרה שלישית שני סימנין כנגד שתי גליות. בא רבי ואמר ד' משמרות הוי הלילה. שהוא רומז על גלות הדומה ללילה. וחדש ד' משמרות כנגד ד' גליות. ושם פירשתי כל המאמר שאמר מאי קא חשיב וכו'. קשור בזה הענין לפי שארוכה מארץ מדה ואין לי פנאי. אלא שעולה לנו מזה כי לכך אמר בכאן שמורים שני פעמים. כנגד ד' גליות וכנגד ד' משמרות. וכמו שהשם גאלנו ממצרים בליל שמורים. עתיד לגאלנו בזה הגלות הד' בליל שימורים אחרת בזכות אברהם. וזהו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות: