Chasidut על שמות 12:42

וְזֶה בְּחִינַת (שמות י״ב:מ״ב) לֵיל שִׁמּוּרִים, שֶׁמְּשֻׁמָּר מִן הַמַּזִּיקִים, (יט) כִּי עִקַּר הַמַּזִּיקִים הֵם מִבְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע, שֶׁהוּא בְּחִינַת דִּינִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מַזִּיקֵי עַלְמָא וְאָז בְּלֵיל יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁהָיָה בִּטּוּל הַטֶּבַע בַּלַּיְלָה דַּיְקָא כְּדֵי לְשַׁבֵּר וּלְבַטֵּל בְּחִינַת לַיְלָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע, עַל-כֵּן אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הוּא מְשֻׁמָּר מִכָּל הַמַּזִּיקִין וּמִכָּל הַדִּינִים, כִּי אָז נִתְגַּלֶּה הַשְׁגָּחָה, שֶׁעַל-יְדֵי זֶה נִתְבַּטְּלִין כָּל הָהֶזֵיקוֹת וְכָל הַדִּינִים כַּנַּ"ל:

וירצה עוד למען תספר וכו' התעללתי וכו' (שמות י ב). מלשון נראה בעליל (ר"ה כ"א ע"ב), היינו בגילוי. דכבר כתבנו במקום אחר את אשר כתבו הראשונים דמכת בכורות היתה בליל ה' אחר חצות שאז היה ממשלת מאדים, ושעה שקודם חצות הוא ממשלת צדק. וכתבנו במקום אחר דנרמז בתורה דהתגלות הש"י במצרים להכות הבכורים היה קודם חצות בממשלת צדק, וההכאה לבכורות היה אחר חצות בממשלת מאדים, דהנה מזל צדק ממונה על החיים, ומאדים על מיתה והריגה ושפיכות דם. והנה רצה הש"י להרוג את המצריים בממשלות מאדים כח ס"מ המקטרג האחרון שר אדום, כי ליל שמורים הוא לדרתם לעתיד (שמות יב מב), והוא המשתתף בכל הגליות, גם בגלות מצרים הק"ל נשמע בית וכו' (בראשית מה טז). אך דבזה יאמרו המצריים וגם הרשעים מערב רב שזה הוא שפיטת המזל, על כן היתה ההכנה כביכול מהש"י להרוג בכוריהם במזל צדק שהוא שופט לחיים, והנה הורה בזה שידוד המזל, ואם כן נתוודע לנו ב' עניינים. א', שידוד המזלות, שזאת הוראת הגילוי שנתגלה הש"י להמיתם היפך הוראת המזל. והב', ההכאה במזל מאדים, שהוא הוראה על העתיד. וזה יאמר למען תספר וכו' את אשר "התעללתי, משלון גילוי, הוראה א'. ואת אותותי אשר שמתי בם, הוא הוראה ב', והבן כי קצרתי:

אל מוציאם ממצרים וגו'. הנה לא אמר אל הוציאם ממצרים כי אם מוציאם לשון הוה שתמיד הוא מוציאם ממצרים. כנודע שגאולת מצרים נוקב ויורד עד ימות המשיח שעל כן מצות עשה מן התורה להזכיר יציאת מצרים בכל יום תמיד כנאמר (דברים ט"ז, ג') למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. כי ראשית השיעבוד והגלות היה במצרים. ועל כן בו הופיע שמו יתברך אור הגאולה בראשון וראשונה. ואולם כי אור הגאולה הזו לא פסקה והיא עומדת תמיד לגאול את ישראל מכל מעיקיהם והצרים אותם. ועל כן אמר שמו יתברך למשה כששאלו (שמות ג', י"ד) מה שמו מה אומר אליהם אהיה אשר אהיה ואמרו חז"ל (ברכות ט:) אהיה עמם בגלות זה אהיה עמם בגלות אחר. ולכאורה למה הזכיר כאן גליות אחרות וכאשר שאל משה. ואמנם כי בגאולה זו גואל הקב"ה את ישראל בכל דור ודור מכל צריהם. וכל גאולות שבארבע מלכיות הכל נעשה באור הגאולה הזו שעל כן נאמר (שמות י"ב, מ"ב) הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם. ועל כן אהיה אשר אהיה ודאי כי הכל יהיה נעשה באור הזה. ולזה אמר לו הנה אל מוציאם ממצרים, תמיד. שאור גאולת מצרים עומדת להם לעד ולעולמי עולמים. ומי אשר יבוא להזדווג להם ולעשות להם רעה. כי מי בכל העולם מעוננים ומנחשים וקוסמים כאשר היו במצרים, ושמו יתברך הכם עשר מכות במצרים, ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות. ובזה עיניך תראנה אשר כתועפות ראם לו ואמרו חז"ל (גיטין ס"ח: הובא ברש"י) תוקף ראמים אלו השדים. כלומר כי כל הקליפות והחיצונים תחת ידו הם, והוא השבירם והכניעם בשבר אל שבר. ואור הגאולה עומדת להם תמיד ומי יעשה להם דבר. ולזה סיים,