Quotation_auto על שמות 12:45

תושב ושכיר לא יאכל בו תושב זה גר תושב. שכיר זה הגוי. רבי אליעזר אומר תושב ושכיר לא יאכל בו למה נאמר. לדון מן הפסח על התרומה לפסול בה את הערל. עד שלא יאמר יש לי בדין. מה אם (קכד) פסח הקל פסל בו את הערל תרומה חמורה אינו דין שיפסול בה את הערל. לא אם אמרת בפסח (קכה) שמיעט הכתוב זמן אכילתו לאוכלין. לפיכך פסל בו את הערל תאמר בתרומה שריבה הכתוב זמן אכילתה לאוכליה (אינו) דין שלא יפסול בה את הערל. תלמוד לומר [תושב ושכיר בפסח] תושב ושכיר בתרומה מופנה להקיש ולדון גזירה שוה. מה תושב ושכיר האמור בפסח פסל בו את הערל. אף שכיר ותושב האמור בתרומה פסל בו את הערל. רבי יצחק אומר תושב ושכיר לא יאכל בו למה נאמר והלא כבר נאמר כל בן נכר לא יאכל בו. אבל אם היה ערבי מהול וגבעוני מהול שומע אני יהא כשר לאכול בפסח תלמוד לומר תושב ושכיר לא יאכל בו:

תניא רבי אליעזר אומר מנין לערל שאינו אוכל בתרומה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור בו. רבי עקיבא אומר איני צריך הרי הוא אומר איש לרבות הערל. אמר מר נאמר תושב ושכיר וכו'. מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך מה לפסח שחייבין עליו משום פגול ונותר וטמא. לאיי אפנויי מופנה. הי מופנה אי דתרומה מצרך צריכי דתניא תושב זה קנוי קנין עולם. שכיר זה קנוי קנין שנים. ויאמר תושב ואל יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו אוכל קנוי קנין שנים לא כל שכן. אלו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי קנין עולם אוכל בא שכיר ולימד. על תושב שאף על פי שקנוי קנין עולם אינו אוכל. אלא דפסח מופנה האי תושב ושכיר דכתב רחמנא בפסח מאי ניהו. אילימא תושב ושכיר ממש משום דהוה ליה תושב ושכיר איפטר ליה מפסח והא קיימאלן גבי תרומה דלא אכיל בתרומה דרבי האלמא לא קני ליה לרביה קנין גמור. אלא לאפנויי. ואכתי מופנה מוצר אחד הוא ושמעינן ליה לרבי אלעזר דאמר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין. כיון דלגופיא לא צריך שדי חד אלמד וחד אמלמד והוה ליה גזרה שוה מופנה משני צדדין. אי מה פסח אונן אסור בו אף תרומה אונן אסור בה. אמר רבי יוסי בר חנינא אמר קרא זר וכל זר זרות אמרתי לך ולא אנינות. אימא ולא ערלות הא כתיב תושב ושכיר. ומה ראית. מסתברא ערלות הוה ליה לרביי שכן מחוסר מעשה ומעשה בגופו וענוש כרת וישנו לפני הדבור ומילת זכריו ועבדיו מעכבת בו. אדרבה אנינות הוה ליה לרבויי שכן ישנו בכל שעה ונוהגת באנשים ובנשים ואין בידו לתקן עצמו. הנך נפישן. רבא אמר בלא הנך נפישן נמי לא מצית אמרת שבקינן ערלות דכתיב בגופיה דפסח וילפינן אנינות מפסח גופיה ממעשר גמור. אי מה פסח מילת זכריו ועבדיו מעכב' בו [אף] תרומה מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו א"ק ומלתה אותו אז יאכל בו מילת זכריו ועבדיו מעכבת בו [מלאכי' בפסח] ואין מילת זכריו ועבדיו מעכבת בתרומה. אי הכי אימא כל ערל לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל בתרומה הא כתיב תושב ושכיר. ומה ראית. מסתברא דערלותהוה ליה לרבויי שכן מעשה בגופו וענוש כרת. אדרבה מילת זכריו ועבדיו הוה ליה לרבויי שכן ישנו בכל שעה. הנך נפישן. רבא אמר בלא הנך נפישן לא מצית אמרת מי איכא מידי דערלות גופיה לא מעכבא וערלות דאחריני מעכבא. ורבי עקיבא האי תושב ושכיר מאי עביד ליה לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול וקסבר צריך להטיף ממנו דם ברית. ורבי אליעזר לטעמיה דאמר דגר שמל ולא טבל גר מעליא הוא וקסבר קטן שנולך מחול אין צריך להטיף ממנו דם ברית. ורבי אליעזר האי איש איש מאי עביד ליה דברה תורה כלשון בני אדם (כתוב ברמז רי"א):