מדרש על שמות 12:45

תושב זה קנוי קנין עולם: ושכיר. זה קנוי קנין שנים. יאמר תושב מה אני צריך לומר שכיר אם קנוי קנין עולם אסור לאכול פסח קנוי קנין שנים אינו דין שיהא אסור לאכול פסח: אלו כן הייתי אומר תושב זה קנוי קנין שנים כשהוא אומר ושכיר בא שכיר ולימד על התושב שקנוי קנין עולם: ר' ישמעאל אומר מניין לערל שאסור לאכול בתרומה דין הוא ומה פסח שמותר לזרים ערל אמור לאכול ממנו, תרומה שאסורה לזרים אינו דין שיהא ערל אסור לאכול ממנה: לא אם אמרת בפסח שחייבין עליו [משום] פגול ונותר וטמא תאמר בתרומה שאין חייבין עליה משום פגול ונותר וטמא ת"ל תושב ושכיר תושב ושכיר(ויקרא כ"ב י') לגזרה שוה מה תושב ושכיר האמור בפסח ערל אסור לאכול ממנו אף תושב ושכיר האמור בתרומה ערל אסור לאכול ממנה: לא יאכל בו. [בו] אינו אוכל אבל אוכל הוא במצה ומרור:

[יח] ר' ישמעאל אומר, נאמר כאן "תושב ושכיר" ונאמר "תושב ושכיר" בפסח (שמות יב, מה). מה "תושב ושכיר" האמור בפסח פסל בו את הערל, אף "תושב ושכיר" האמור כאן-- יפסל בו את הערל. ר' עקיבא אומר, אינו צריך! הרי הוא אומר "איש איש"-- לרבות את הערל.

לכל קדשי בני ישראל, כרת הכתוב ברית עם אהרן על כל קדשי הקדשים לגזור דין ולכרות להם ברית לפי שבא קרח כנגד אהרן וערער על הכהונה משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו בן בית ונתן לו שדה אחת במתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה לו בערכיים בא אחד וערער כנגדו על השדה אמר לו המלך כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על השדה בוא ואני כותב ואני חותם ואני מעלה לך בערכיים כך בא קרח וערער על הכהונה כנגדו אמר לו המקום כל מי שירצה יבא ויערער כנגדך על הכהונה בוא ואני כותב ואני חותם ואני מעלה לך בערכיים לכך נאמרה פרשה זו סמוך לקרח. זכרון לבני ישראל הא למדנו שהיה קרח מן הבלועים ומן השרופים: לך נתתים בזכותך: למשחה, אין משחה אלא גדולה שנא' זאת משחת אהרן ומשחת בניו. ר' יצחק אומר אין משחה אלא שמן המשחה שנאמר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן: ולבניך, בזכות בניך: לחק עולם, שינהוג הדבר לדורות: זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש, אמרת צא וראה איזהו מקודש הקדשים שכולו עולה לאישים ויש לך הימינו היתר אין אתה מוצא אלא עולת בהמה: כל קרבנם אלו שתי הלחם ולחם הפנים. לכל מנחתם זו מנחת חוטא ומנחת נדבה. ולכל חטאתם זו חטאת יחיד וחטאת צבור וחטאת העוף וחטאת בהמה. ולכל אשמם זה אשם ודאי ואשם תלוי ואשם נזיר ואשם מצורע. אשר ישיבו לי זה גזל הגר. קדש קדשים זה לוג שמן של מצורע. לך הוא ולבניך בזכותך ובזכות בניך: בקדש הקדשים תאכלנו, כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים שלא יהיו נאכלים אלא במקום קדוש. ר' יהודה בן בתירה אומר הרי הגוים שהקיפו את העזרה מנין לקדשי הקדשים שנאכלים אפילו בהיכל ת"ל בקדש הקדשים תאכלנו: כל זכר יאכל אותו, כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשי הקדשים שלא יהיו נאכלין אלא לזכרי כהונה: קודש יהיה לך, מה ת"ל שיכול אין לי אלא דבר הראוי לאכילה שיתנהג בקדושה שאין ראוי לאכילה מניין ת"ל קודש יהיה לך מכל מקום. וזה לך תרומת מתנם וגו', מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי קדשים לגזור דין ולכרות להם ברית כך כלל את קדשים קלים לגזור דין ולכרות להם ברית: לכל תנופות בני ישראל, להביא את הדבר הטעון תנופה: לך נתתים ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם, שינהוג הדבר לדורות: כל טהור בביתך יאכל אותו, כרת הכתוב ברית עם אהרן על קדשים קלים שלא יהיו נאכלים אלא לטהורים: כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן, מגיד הכתוב שכשם שכלל הכתוב את קדשי מקדש לגזור דין ולכרות להם ברית כך כלל הכתוב את קדשי הגבול לגזור דין ולכרות להם ברית: כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן זו תרומה ותרומת מעשר, ראשיתם זו ראשית הגז. אשר יתנו זה הזרוע והלחיים והקיבה. לה'. זו חלה: ביכורי כל אשר בארצם, בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע שהיה בדין הואיל וקדושה חלה על התרומה וקדושה חלה על הביכורים אם למדתי על התרומה שאין קדושה חלה עליה במחובר לקרקע אף הביכורים לא תהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע ת"ל ביכורי כל אשר בארצם בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע: אשר יביאו לה' לך יהיה, בא הכתוב ולימד על הביכורים שיהו נתונים לכהן: כל טהור בביתך יאכלנו למה נאמר והלא כבר נאמר כל טהור בביתך יאכל אותו ומה ת"ל כל טהור בביתך יאכלנו להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שתהא אוכלת בתרומה או אינו מדבר אלא בנשואה כשהוא אומר כל טהור בביתך יאכל אותו הרי נשואה אמורה הא מה ת"ל כל טהור בביתך יאכלנו להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שתהא אוכלת בתרומה משמע מביא את הארוסה ומביא את תושב ושכיר ומה אני מקיים מקרא תושב ושכיר לא יאכל בו (שמות יב) תושב [ושכיר] שאינו ברשותך אבל [תושב ושכיר] שהוא ברשותך יאכל בו [או משמע מוציא את תושב ושכיר ומביא את ארוסה] ומה אני מקיים כל טהור בביתך יאכל אותו חוץ מתושב ושכיר או אף תושב ושכיר ת"ל עוד במקום אחר תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש (ויקרא כב) בין ברשותך בין שאינו ברשותך וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל ר' יהודה בנציבים אמר לו שמעתי עליך שהייתה אומר על בת ישראל המאורסת לכהן שהיא אוכלת בתרומה שלח לו ואתה [אין אתה אומר כך] מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה ולידון בק"ו אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין ביאתה קונה אותה לאכול בתרומה כסף קונה אותה לאכול בתרומה בת ישראל שביאתה קונה אותה לאכול בתרומה אינו דין שיהא כסף קונה אותה לאכול בתרומה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתיכנס לחופה נכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה אוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה: