Quotation_auto על שמות 15:18

ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. ר' מאיר אומר בלשון אחד. ר' יהודה אומר בלשון אחר. ר' מאיר אומר כשעמדו שבטים על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד ומתוך שהן עומדין וצוהבין קפץ שבט בנימין וירד לים תחלה שנאמר שם בנימין צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים. התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים שנאמר שרי יהודה רגמתם. משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לקטן תעמידני עם הנץ החמה ואמר לגדול תעמידני בשלש שעות. בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו הגדול. אמר לו לא אמר לי אלא עד שלש שעות. והקטן אמר לא אמר לי אלא עם הנץ החמה. מתוך שהיו עומדין וצוהבין נעור אביהם אמר להם בני כל שניכם לא נתכוונתם אלא לכבודי אף אני לא אקפח שכרכם. כך מה שכר נטל שבטו של בנימן שירד לים תחלה זכה ששרתה שכינה בחלקו של בנימין שנאמר בנימין זאב יטרף. ואומר לבנימין אמר ידיד ה' וגו'. ומה שכר נטל שבטו של יהודה זכה למלכות שנאמר שרי יהודה רגמתם ואין רגמה אלא מלכות שנאמר באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא. ואומר ורגם המלך ואנשיו ואומר שרי זבולון שרי נפתלי מלמד שכשם שנעשו נסים לישראל על הים על ידי שבט יהודה ובנימין כך נעשה להם נסים על ידי זבולון ונפתלי בימי דבורה וברק שנאמר ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם וגו' ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא. ואומר זבולון עם חרף נפשו למות וגו'. ר' יהודה אומר כשעמדו ישראל על הים זה אמר איני יורד וזה אמר איני יורד שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו'. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים עליו הוא אומר הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה אל תשטפני שבולת מים. באותה שעה אמר הקב"ה למשה משה ידידי (אתם) משוקעים במים והים סוגר ושונא רודף ואת עומד ומרבה בתפלה. אמר לו ומה עלי לעשות אמר לו ואתה הרם את מטך, ומה אמרו משה וישראל על הים ה' ימלוך לעולם ועד אמר הקב"ה מי שהמליכני תחלה על הים אעשנו מלך על ישראל . וכבר היו ר' טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך ביבנה ונשאלה שאלה זו לפניהם מאי דכתיב וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט להודיע זכות של צדיקים עד כמה הוא מסייען. שאילו ירד הידיד האהוב הזה עם ערביים לא היו ממיתין אותו מריח גמלים ומריח העטרן. אלא זימן לו הקב"ה שקים מלאים בשמים וכל טוב שלא ימות מריח הגמלים ומריח העטרן. אמרו לו למדנו רבינו השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך אמר להם בורא נפשות רבות וחסרונם. אמרו לו למדנו רבינו באיזה זכות זכה יהודה למלכות אמר להם אמרו אתם. אמרו לו בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו' אמר להם דיה להצלה שתכפר על המכירה. אמרו לו אם כן בזכות שאמר צדקה ממני אמר להם דיה שתכפר על הביאה. אמרו לו עם כן בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער. אמר להם מצינו שהערב משלם בכל מקום. אמרו לו רבי למדנו באיזה זכות אמר להם כשעמדו ישראל על הים וכו':

בני ישראל רבי יודן בשם ר' שמואל בר נחמני משל למלך שהיה לו אפיקוריסן והיה מצוה את עבדו אמר ליה נערה קפלה תן דעתך עליה אמר לו עבדו אדוני המלך מכל אפיקוריסין שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה אמר ליה מפני שדבוקה בבשרי. כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם משבעים אומות שלך אי אתה מצוני אלא על ישראל בלבד. ואל בני ישראל תאמר. ואל בני ישראל תדבר. אמור אל בני ישראל. דבר אל בני ישראל. צו את בני ישראל. ואתה תצוה את בני ישראל. כי תשא את ראש בני ישראל. אמר לו מפני שהם דבוקים בי שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בני ישראל. אמר ר' אבין למלך שהיה לו פורפירין והיה מצוה את עבדו נערו קפלו תן דעתך עליו אמר לו אדוני וכו' אמר לו מפני שאותה לבשתי בשעה שמלכתי תחלה כך אמר משה לפני המקום משבעים אומות איווטניאות שיש לך בעולם אין אתה מצוני אלא על ישראל אמר לו מפני שהמליכוני עליהם בים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד. אמר רבי משל לזקן שיש לו מעפורת וכו' אמר ליה מפני שנתעטפתי בשעה שנתמניתי זקן כך אמר משה וכו'. א"ל מפני שקבלו עליהם עול מלכותי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. אמר ר' יודן בוא וראה כמה חבב הקב"ה ישראל שהוא מזכירן חמשה פעמים בפסוק אחד הדא הוא דכתיב בפרשת בהעלותך ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו וגו'. תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר משל למלך שמסר בנו לפדגוג והיה מצוה אותו אמר ליה אכל ברי שתה ברי אזיל ברי לבית ספרא אתא ברי מבי מדרשא כך הקב"ה מתאוה להזכיר את ישראל בכל שעה. אמר רבי יהודה ברבי סימון משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה עבר אחד וראה אותו אמר ליה מה אתה יושב ועושה אמר ליה עטרה אמר ליה כל מה שאתה יכול לקבוע בה אבנים טובות ומרגליות קבע שהיא עתידה להנתן בראשו של מלך כך אמר הקב"ה למשה כל מה שאתה יכול לשבח לישראל לפני שבח לפארן פאר שאני עתיד להתפאר בם שנאמר ישראל אשר בך אתפאר: