Quotation_auto על שמות 15:19

נחית בחסדך. כלומר יהי רצון שכן תתנהג עם בניך בהליכתם לארץ בזה הסדר. כי לבניך תנחם בחסדך וברחמיך. ולאחרים בעוזך ובאפך תכריתם עד שיגיעו לארצם. וזהו נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך וגו'. ובזה שמעו עמים וכו'. תפול עליהם אימתה. וכל זה עד יעבור עמך ה'. ויהי רצון שתביאמו ותטעמו זמן ארוך בהר נחלתך ותבנה להם מקדש ובזה ה' ימלוך. ונתן טעם לשירה ואמר כי בא סוס פרעה. ועשה להם זה הפלא הנזכר בפעולות הפכיות בזמן אחד. וזהו וישב ה' עליהם את מי הים להפרע מהם. ועדיין בני ישראל היו הולכים ביבשה בתוך הים. וזה פלא גדול שבו כלולים כל הנזכרים כמ"ש נורא תהלות וכו'. והנה בזאת השירה נזכרו ג' דברים גדולים. נסי הים באבדת המצריים והצלת ישראל. וזהו החלק הא' שאמר סוס ורוכבו רמה בים השם איש מלחמה מרכבות פרעה תהומות יכסיומו זהו דרך כלל. ואחר כך שב לפרש כיצד נפרע מפרעה ביבשה ובים. ביבשה ימינך השם תרעץ אויב. שהתחיל לשברו ולהממו ולהסיר אופן מרכבותיו. וזהו וברוב גאונך הרסת קמיך מעל המרכבות. והיאך היה זה. כי תשלח חרונך וגו'. כי מכח האש שהוא החרון נשרפו המרכבות כאלו היו קש יבש. ואחר זה ברוח אפך נערמו מים. וקמו נד אחד לעבור ישראל. באופן שבזה טעה פרעה כשראה דרכים עשוים בים והמים קשים כאבן ואמר ארדוף אחריהם בים ואשיגם. ואתה בכחך נשפת ברוחך הנזכר והפשרת המים וניגרו המים וניתרו וכסמו ים. ולולי זה הפירוש ראוי היה שיאמר הכתוב וברוח אפיך נערמו מים נשפת ברוחך וגו'. ולמה הפסיק בין שני אלו הפסוקים אמר אויב ארדוף אשיג. כי ראוי היה להיות מוקדם לכל אבל במה שפירשתי התישבו הפסוקים. והחלק השני הוא נחית בחסדך שמעו עמים ירגזון. שכל זה על העתיד בביאת הארץ ובבנין בית המקדש. והחלק הג' נרמז לעתיד על הגאולה העתידה. ועל בנין הבית האחרונה. ועל ד' גליות. ולזה אמר אחר שהשלים מפלת פרעה ימינך ה' נאדרי בכח בגלות בבל. ימינך ה' תרעץ אויב בגלות מדי. ואמר אויב כנגד המן הרשע שנקרא אויב עמלק וסיעתו. כאומרו האויב תמו חרבות וגו'. וברוב גאונך תהרוס קמיך כנגד גלות יון. תשלח חרונך וכו'. כנגד גלות אדום שענשם באש דכתיב ושלחתי אש בבארה וכתיב והיתה ארצם לזפת בוערה. ונקראו קש דכתיב והיתה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש. ולז"א יאכלמו כקש שהוא לעתיד. זה נ"ל בלי ספר ומדרש:

דבר אחר רמה כיון שראו ישראל שרה של מלכות מצרים נופל התחילו נותנין שבח לכך נאמר רמה. וכן אתה מוצא שאין המקום עתיד להפרע מן המלכיות לעתיד לבוא עד שיפרע משריהם תחלה שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה וגו' ואומר איך נפלת משמים הילל בן שחר ואחר כך נגדעת לארץ חולש על גוים ואומר כי רותה בשמים חרבי ואחר כך על אדום תרד. סוס ורוכבו רמה בים לעתיד לבוא הקב"ה מביא סוס ורוכבו ומעמידן בדין אומר לסוס למה רצת אחר בני והוא אומר מצרי הריצני על כרחי וכו' שנאמר כי בא סוס פרעה. שאל אנטונינוס את רבינו בשעה שאדם מת והגוף כלה והקב"ה מעמידו בדין, אמר לו עד שאתה שואלני על הגוף שהוא טמא שאלני על הנשמה שהיא טהורה, משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה והושיב המלך בה שומרים אחד חגר ואחד סומא וכו' ר' איסי בן עזאי אומר נאמר כאן סוס סתום ונאמר להלן סוס מפורש שנאמר והיה ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון ואומר זאת תהיה המגפה ואומר וכן תהיה מגפת הסוס בא מפורש ולימד על הסתום מה מפורש בחמשים מכות אף סתום בחמשים מכות:

כי יכרית ה' אלקיך את הגוים. משל למה הדבר דומה למלך שנטע כרם בתוך שדהו והיו בתוכו ארזים גדולים וקוצים, הלך המלך וקיצץ את הארזים והניח את הקוצים, אמרו לו עבדיו אדוננו המלך הקוצים שהן אוחזין בבגדינו הנחת וקצצת את הארזים, אמר להם אם לא קצצתי את הקוצים במה הייתי גודר את כרמי, [אלא יפה עשיתי יעמוד הכרם על עמדו ואני מצית בהן את האור], כך ישראל הם כרמו של הקב"ה דכתיב כי כרם ה' צבאות בית ישראל והכניס אותן לארץ ישראל וקיצץ את הארזים שבה שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו והניח את בניהם שם כדי שישמרו ישראל את התורה שנאמר ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל וגו', וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה נאמר והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים באש יצתו, וכתיב כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, וכתיב כי בא סוס פרעה וגו' כולן מתו בנשימה אחת שנאמר נשפת ברוחך וגו', וכן לעתיד לבוא גוג ומגוג שנאמר ונשפטתי אתו וגו' והתגדלתי והתקדשתי וגו' ואתה שעה וידעו כי אני ה'. כי יכרית. זה שאמר הכתוב ורשעים מארץ יכרתו למה כי ישרים ישכנו ארץ, כל הימים שהרשעים בעולם הצדיקים מטולטלים, וכשנעקרו הרשעים מיד ישכנו הצדיקים. וכן אתה מוצא ביעקב מה כתיב וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו מיד וישב יעקב, אף כשהיו שבעת אומות יושבות בארץ היו ישראל מטולטלין, כיון שנעקרו מתוכה התחילו ישראל יושבין, אמר הכתוב הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם מבלי עובר נצדו עריהם מבלי איש מאין יושב אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, בשעה שישראל חוטאין עובדי אלילים לוקין שיהא ישראל רואה שהעו"א לוקה ומתיירא ועושה תשובה, אמרו עובדי אלילים בניך חוטאין ואנו לוקין, אמר להם הקב"ה אלף אלפים כיוצא בכם אינם ספונים לפני כלום שנאמר כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, אני אכרית אתכם מן העולם כדי שישבו ישראל בשלוה, הדא הוא דכתיב כי יכרית ה' אלקיך, וכן לעתיד לבוא אחרית רשעים נכרתה, מהו אומר אחריו ותשועת צדיקים מה' מעוזם בעת צרה: