Quotation_auto על שמות 15:9

ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו. הרצון בזה לפי שלמעלה אמר ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל. להשטין עליהם. וילך מאחריהם בכח הרחמים. לכן אמר שעכשיו וישב הים לפנות בקר לאיתנו ולתקפו הראשון. וחזרה מדת הדין למקומה. ומצרים בבלבול שכלם נסים לקראתו וינער ה' את מצרים בתוך הים. כי הם היו אצל שפת הים. וישובו המים ויכסו את הרכב. ואולי וינער ה' את מצרים. הם ההולכים לרגל המלאכה איש רגלי. אבל ההולכים על הרכב לא כסה אותם הים לפי שהסוסים והרכב היו צפים על פני המים. ועכשיו וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לכל חיל פרעה. ודעתי עוד בזה כמו שפירשתי כי וישב הים לפנות בקר לאיתנו ששב מדת הדין לתוקפו הראשון. באופן שבזעף הים ומדת הדין וינער ה' את מצרים בתוך הים וזעפו. ואח"כ וישובו המים ויכסו את הרכב ואת הפרשים לא נשאר עד אחד. ועוד נס אחר כי המצריים היו נטבעים מצד אחד. וישראל הלכו ביבשה בתוך הים מצד אחר. ובזה ויושע ה' ביום ההוא את ישראל. כי עד עכשיו לא היו נושעים. אבל היו בסכנה מיראת המצריים שיבואו אחריהם ויהרגום. או למעט ישיבום למצרים וישתעבדו בהם עבודת פרך. ובזה פתה והסית לעמו דכתיב ואת עמו לקח עמו. וזהו שאמרו הם בנבואת השירה אמר אויב ארדוף אשיג באחת משני פנים. או אשיבם למצרים ואשבע מהם. וזהו תמלאמו נפשי. או אריק חרבי ואהרגם. או יהיה תמלאמו נפשי כמו אכריתם ברצוני בחרבי. והוא כמו בלא יומו תמלא. וכן וזרעו יהיה מלא הגוים כורת הגוים. תורישמו ידי בירושה לאחוזת עולם. באופן שעד היום לא היו נושעים מכל וכל. ולכן אמר ויושע ה' ביום ההוא ולא קודם לכן. וזה הטעם בעצמו שלא אמרו שירה בצאתם ממצרים. כי ראוי היה ליוצאים מעבדות לחירות לשיר שירה מיד. ולתת הודאה למי שהוציאם משעבוד לגאולה. אבל לא היו יכולין לומר שירה לפי שלא היה להם שמחה שלימה. אבל עכשיו שראו אותם פגרים מתים כבר אבדו היראה. ושמחו בה' ובישועתו ואמרו שירה. וזהו אז ישיר משה ולא קודם לכן. ומה היא הישועה וירא ישראל את מצרים מת שפלטן הים על שפתו. כדאמרינן בפסחים על פסוק ואמת ה' לעולם הללויה. שרו של ים אמרו לפי שלא היה רוצה לפולטן ליבשה. לפי שאמר יש מלך שנותן מתנה לעבדו וחוזר ונוטלה ממנו. א"ל אני אתן לך בעבורם אחד ומחצה. בכאן היו שש מאות רכב. ובסיסרא כתיב תשע מאות רכב ברזל. א"ל יש עבד שואל מרבו א"ל נחל קישון יהיה ערב בדבר. דכתיב נחל קדומים נחל קישון. מאי נחל קדומים שנעשה ערב מלקדמין ואז נחל קישון גרפם לים. ואז אמר שרו של ים ואמת ה' לעולם הללויה. וזהו וירא ישראל את היד הגדולה. כי הכל הולך אחר החיתום. ובזה וייראו העם את ה'. אפי' אותם ערב רב והפושעים שנקראו העם האמינו בה' וייראו את ה'. ובמשה עבדו שהיו מרננין אחריו ואמרו מה זאת עשית לנו. ורמז בזה ג"כ שבזה האמינו המהרהרים אחרי ה' ואחרי משה במה שאמר להם התיצבו וראו. כי כנגד מה שאמרו בחסרון תקוה ובטחון המבלי אין קברים. אמר ויושע ה' ביום ההוא וכנגד מה שאמרו חדל ממנו ונעבדה את מצרים. אמר וירא ישראל את מצרים מת. למלאת מה שאמר לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. וכנגד מה שאמרו מה זאת עשית לנו כאילו הוא העושה. אמר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה'. ולא עשאו משה מדעתו. ולזה אמר וירא ישראל את היד הגדולה. כי מה ענין לכאן מה שעשה במצרים. אבל נראה בזה שאולי היה להם ספק באותות מצרים אם היו בחכמת משה או בשליחות השם. ועכשיו שראו מיתת המצריים בים. ראו בעין שכלם את היד הגדולה של מצרים שהיה מעשה ה' נורא מאד. וזהו אשר עשה ה'. ובזה וייראו העם ויאמינו בה'. שכל מה שנעשה במצרים היה בכח ידו של הקב"ה. ובמשה עבדו. שכל מה שעשה הוא על פי רבו ולא מדעתו. ולכן אחר שראה משה שני דברים מחודשים בישראל שקנו שני תשועות. תשועת הגוף ותשועת הנפש. תשועת הגוף אשר הצילם מיד רודפיהם ולהם רמה בים. תשועת נפשיית שקנו קנין האמונה בנפש ויראת ה' אוצרו. אשר על שתיהן תסוב התורה בכללה. העבודה והתורה. המדע והמעשה. וז"ש הכתוב תשועת עולמים עוה"ז ועוה"ב. סמך מיד אז ישיר משה ובני ישראל ולא קודם לכן:

וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו אמר ר' שמעון בן יוחאי אהבה מקלקלת השורה שנאה מקלקלת השורה. אהבה מקלקלת השורה שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו וכי לא היו לו עבדים אלא אהבה מקלקלת השורה. ושנאה מקלקלת את השורה שנאמר ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו וכי לא היו לו עבדים אלא שנאה מקלקלת את השורה ויאסור יוסף מרכבתו וכי לא היו לו עבדים אלא אהבה מקלקלת את השורה ויאסור את רכבו ואת עמו לקח עמו וכי לא היולו עבדים אלא שנאמר מקלקלת את השורה. אמר ר' שמעון בן יוחאי תבא חבשה שחבש אברהם אבינו לעשות רצונו של מי שאמר והיה העולם ותעמוד על חבשה שחבש בלעם הרשע לילך לקלל את ישראל. תבא אסרה שאסר יוסף לעלות לקראת ישראל אביו ותעמוד על אסרה שאסר פרעה לרדוף אחרי בני ישראל. תני ר' ישמעאל תבא חרב יד שעשה אברהם אבינו שנאמר וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת ותעמוד על חרב יד של פרעה שאמר אריק חרבי תורישמו ידי. ויקח את שני נעריו אתו אמר ר' אבהו שני בני אדם נהגו בדרך ארץ אברהם ושאול אברהם ויקח את שני נעריו אתו שאול וילך הוא ושני אנשים עמו:

דבר אחר אמר אויב ולא ידע מאי אמר לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון נרדוף נשיג נחלק אין כתיב כאן אלא ארדוף אשיג אחלק שלל מורדף אני להם מותפס אני להם מחלק אני להם שלל וממוני להם. תמלאם אינו אומר כאן אלא תמלאמו נפשי ממלאין הן נפשן ממני. תורישם ידי אינו אומר כאן אלא תורישמו מוריש אני עשרי וכבודי להם. לשעבר הייתם בוזזין בהם והייתי תובע מידכם בנימוסי מלכות. אבל כאן אריק חרבי תורישמו ידי. לשעבר הייתם רוצים לאנוס נשיהן ובנותיהן והייתי תובע מידכם אבל כאן אריק חרבי. ויש אומרים אתן חרבי אין כתיב כאן אלא אריק חרבי אמר לבעול את זכוריהן כענין שנאמר [והריקו חרבותם] על יפי חכמתך לפי שנאמר גבה לבך כנגד כן השפילו המקום ובאו עליו כל אומות העולם. שלש כתות נעשו מצרים על ישראל על הים אחת אומרת נטול ממונם ולא נהרגם ואחת אומרת נהרגם ולא נטול ממונם ואחת אומרת נהרגם ונטול ממונם. זו שאמרה נטול ממונם ולא נהרגם אמר אחלק שלל וזו שאמרה נהרגם ולא נטול ממונם אמר תמלאמו נפשי. וזו שאמרה נהרגם ונטול ממונם תורישמו ידי. חמשה דברים היה פרעה עומד ומנאץ בתוך ארץ מצרים שנאמר אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל וכו'. וכנגדן של חמש דברים השיבה אותו רוח הקודש ואומרת נשפת ברוחך ימינך ה' תרעץ אויב וברוב גאונך תשלח חרונך: