Chasidut על שמות 15:9

הבה נתחכמה לו פ"ן ירבה (שמות א י). יש לפרש ידוע שאור הפנים בכל אורות העליונים הוא רחמים, ובהסתר פנים הוא דין הוא בחינת האחור רומז לדין (ידוע למשכילים). וענין פנים ואחור באורות עליונים הוא, שכל שם אשר רומז באיזה אור מהאורות, אם הוא כפשוטו באותיותיו מיקרי פנים, ואחור הוא אותו השם בעצמו בריבוי ובריבוע, דהיינו השם אל כפשוטו מיקרי אור הפנים, ובריבוע כזה א' א"ל מיקרי בחינת אחור, וכתבנו בספרי רגל ישרה שעל כן בלשון הקודש יכונה לאור הרחמים פנים, (שבלשון יחיד הוא פן), ואור הדין אחר, דהנה תיבת פן כשתרבעהו כזה פ' פ"ן, אזי יהיה בגימטריא אחר (עם הכולל, ונחסר הכולל להורות שאור הזה פחות מדריגה אחת מאור הפנים, וגם נתרבה להיקרא בג' אותיות אחר, להיות שכבר נתרבה מב' אותיות פ"ן ג' אותיות בריבוע, והבן מאד ומאד). והנה בהאיר אור הפנים, בודאי אין שום סט"א שולט בישראל, רק ח"ו בהסתר אור פנים לאחור. והנה היו במצרים רד"ו שנה בשעבוד בהסתר פנים, מנין פ"ן באחור כנ"ל פ' פ"ן רומז להסתר הפנים לבחינת אחור, (וכל זה ידוע דבאמת לא היו רד"ו בשלימות במצרים, כי רד"ו התחילו מהתחלת ירידת בני יעקב בפעם הראשון למצרים שאמר להם רד"ו שמה (בראשית מב ב), אבל בעת ירידת יעקב אמר יוסף רד"ה אלי (בראשית מה ט), שלא היה רק רד"ה שנה, והוא מנין אחר כנ"ל), שהוא הסתר הפ"ן כנ"ל. וז"ש הבה נתחכמה לו פן ירב"ה, נתחכם לעשות שהפ"ן יתרבה בריבוע לבחינת אחר כזה פ' פ"ן מנין רד"ו, שאז השעבוד בהסתר פנים, (ובזה תבין ל"ו למושיען של ישראל (סוטה י"א ע"א)). וזה שסיימו אחר כך ועלה מן הארץ, שעל כרחך בהסתיים חשבון אור האחור, יעלו מן הארץ כאשר יחזור אור הפנים להאור, (וכבר כתבנו במקום אחר אמר אויב וכו' אחלק שלל (שמות טו ט), שלל בגימטריא ב' פעמים פני"ם, שרצה האויב לחלק היחוד דפנים בפנים, וכבר שיבח שלמה לכנסת ישראל ושלל לא יחסר (משלי לא יא), שלא יחסר היחוד דפנים בפנים, ואין כאן מקומו). ועל פי זה יתפרש לקמן (שמות א יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכו', ר"ל באותו הדרך שיהיה העינוי שלהם, דהיינו לרבעות תיבת פן כנ"ל, בזה הדרך היה גם כן הגאולה, שאמר השי"ת כ"ן ירבה, תיבת כן יתרבה בזה הדרך כ' כ"ן בגימטריא צ', שכל אחד מישראל היו לו צ' חמורים טעונים כשיצאו ממצרים (תנחומא בשלח סי' כ"ה). וזה שנרמז לאברהם ואחר כן יצאו ברכוש וכו' (בראשית טו יד), שהרכוש יהיה בענין אחוריים של תיבת כן כנ"ל היינו צ' חמורים, [הגם שיש לפרש גם כן באופן אחר אחרי כן, היינו אחר אותיות כ"ן הם אותיות ל"ס שהוא ר"ת לילי' ס"מ, הם דכר ונוק' דסט"א שהכניעום, (והוא בגימטריא צ' שהיו להם טעונים לישא משאם כעבדים לאדוניהם), עם כל זה הכל הולך אל מקום אחד, והבן וכפלים לתושיה] וליכא מידי דלא רמיזי באורייתא:

אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל (שמות ט״ו:ט׳).
ואיתא במדרש (רבה קהלת א) אמר אויב היה צריך להיות תחילת השירה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. הענין בזה כמו שביאר כבוד אאמו"ר זללה"ה, אשר לפעמים התחלת התעוררות הישועה מתחיל כמו שכתיב (דברים ל״ב:כ״ז) לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו, פן יאמרו ידינו רמה ולא ד' פעל כל זאת. וכמו שאיתא במדרש (רבה שמות יג) ומי גרם להם שיצאו משם לולי כעס אויב. הרי שמזה נצמח במצרים התחלת התעוררות הישועה. והגם שבתפיסתינו הוא קטן מאד שכל הישועה נצמח בהתחלה מן כעס אויב. מ"מ מאחר שראינו שהשי"ת בחר מן זה היסוד שיוצמח לפעמים מן זה הישועה הוא גדול ככל היסודות. כי מה שהשי"ת בוחר, אין שום נפקא מינה מן דבר גדול לדבר קטן. וזה שאומר המדרש אמר אויב ארדוף אשיג וכו' היה צריך להיות תחילת השירה. היינו שמזה הכעס אויב נצמח כל התעוררות הישועה. רק מאחר שאחר כל זה הציב השי"ת שישראל יברר עצמו על זה, למה באמת בחר בו השי"ת. והגם שההתחלה היה מן כעס אויב, מ"מ אחר כל זה הגמר הישועה הוא מן עבודת ישראל. לזה כתיב קודם אשירה לד' כי גאה גאה, וכמו שמתרגם ארי אתגאי על גיותניא וגאותא דיליה הוא. היינו מאחר שישראל מכיר כ"כ רוממות ד', ממילא שורת הדין שכל מי שהוא מעיק לישראל יאבד כרגע:

אשר על כן הנה אברהם אבינו ע"ה העיד על עצמו ואנכי עפר ואפר ובודאי לא היה לו לדעתו שום מצוה ומעשה טובה מצד עצמו ולא ראה בכל עשיותיו כי אם מה שמחנך את אחרים לתורה ומצוות ה' לעבוד את אלהי עולם, וכאן שראה באלו המלכים ששבו את לוט וידע כי זה היה רק לחרף את אלוה אברהם ואברהם, להראות אשר משחקין בו ולוקחין בן אחיו לשביה כדי שירע בעיני אברהם ולא יוכל לעמוד נגדם ואז אמר אברהם רבונו של עולם יתמו כל זכיותי שיש לי מעט מחניכת בני אדם לעבודתך ותשלם לי שכר זה בעולם הזה שארדוף את המלכים ואכם וארדפם בכדי שיתקדש שמך בעולם וידעו כי אתה האל העושה פלא ותעזור להבוטחים בך וכל קויך לא יבושו, ולא יעמדו עוד לחרף ח"ו את אלהים חי. וזה אמר הכתוב וירק את חניכיו מלשון (בראשית מ"ב, ל"ה) ויהי הם מריקים שקיהם או (שמות ט"ו, ט') אריק חרבי, פירוש שאני מריק כל זכויותי ממה שהייתי מחנך לרבים לעבודת ה' כי אין בי יותר כי אם זה ואני מקבל להישאר ריק מזכות חניכי, בכדי שיתגדל ויתקדש שמיה רבא וידעו כי יש אלהים בעולם.