Quotation_auto על שמות 16:35

וכן מרע"ה רמז זה יותר בפירוש ואמר ברוך מרחיב גד לפי שהבין דעתו וכוונתו שנשאר בחוצה לארץ לפי שחשבו שארץ ישראל קצרה ידה מהכיל. ולכן בקש ארץ רחבה. לז"א ברוך מרחיב גד. כלומר ברוך ה' אשר הרחיב את גבולך והשלים תאותך כנפשך שבעך. ומזה תבין למה סמכו אצל זבולון. ואחריו בירך לדן ונפתלי שהיו גדולים ממנו. והטעם בזה לפי שלמעלה בברכת זבולון כתיב עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק. כמאמרם זכרונם לברכה שא"ה היו באים למכור ולקנות פרקמטיא לארץ זבולון לפי שהיה חוף ימים. וכשהיו רואים שבח הארץ ושבח ישיבת יששכר שהיו נודרים נדרים ומביאין קרבנות לשם על טובות שגמלם. וכשראה משה שבח ארץ ישראל ואיך יאמרו עמים רבים לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב. וראה שבט גד שהיו מישראל שנשארו חוצה לארץ והסיתו לראובן ומנשה שישארו עמהם. סמכו לכאן ואמר ברוך מרחיב גד. כי אני רואה עמים הר יקראו. ואע"פ שהם מעם אחר ומארץ אחרת. מכירים שבח ארץ ישראל ושמעו שמועה. ציון ישאלו דרך הנה פניהם לזבוח שם זבחי צדק. וגד שהוא מישראל ויודע שבחה של א"י וסגולתה וקדושתה ומאס בארץ חמדה בשביל מקנהו וקניינו לבוש כר נרחב. ברוך ה' אשר הרחיב גבולו ומלא תאותו הבהמית. כאומרם ולעבדיך מקנה. וזהו מרחיב גד כלביא שכן. כלומר אחר שנשאר בארץ טמאה בלי חומה דלתים ובריח עומד מעותד למקרים. וראוי לו להיות ער ולא ישן כלביא שכן על טרפו שלא יבא אחר ויקחנו כי אינו יכול להתקיים מאד כמו שראינו שגלה בראשונה. ואולי זה רמז שיהיה לו אריה ולביא לשכן רע. כאומרם עלה אריה מסבכו. וזהו רמז על סנחריב. וזהו כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקד. ולהורות על חטאתו שחשב שלקח נחלה בראשונה ונשאר באחרונה. אמר וירא ראשית לו. כלומר הוא חשב שהיה ראשית ולא ראה יפה. כי הוא אחרון וארץ ישראל נקרא ראשון. דכתיב מרום מראשון. וזהו וירא ראשית לו. לו היה ראשית ולא אחרית. וזהו יגוד עקב שנשאר באחרית בעקב. כמו שאמר נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך וגו'. ואמר כי שם חלקת מחוקק ספון. כמתנצל על חטאתו ואומר שזה עשה בעבור שראה כי שם בחוצה לארץ חלקת מחוקק ספון שהוא מרע"ה שנקבר שם. ואע"פ שנשאר בחוצה לארץ זכות משה יגן עליהם. והוא יהיה להם לראש ואין ראוי שישאר שם משה קבור לבדו ויעלו כולם לא"י. וכן נתן התנצלות שני עליהם ואמר ויתא ראשי עם. כלומר אחר שראו שבאה נחלתם בעבר הירדן בארץ טמאה. התנדבו לעלות ולראות עם ישראל בראשי גייסות עד התנחל בני ישראל איש נחלתו. ושהו שם י"ד שנה של כיבוש וחילוק. והזכיר בכאן שני דברים להתנצלות על בגידתם. כנגד שני דברים שאמר למעלה. כנגד מרחיב גד שלבשו כר נרחב בח"ל ומאסו בארץ חמדה. אמר כי הטעם בזה היה כי שם חלקת מחוקק ספון. ולכן נשארו חוצה לארץ. וכנגד מה שאמר וירא ראשית לו אע"פ שלא היה ראשית. אמר ויתא ראשי עם כלומר בשביל זה הראשית שלקח. ותקנוהו בבואם בראש בני ישראל כל חלוץ צבא למלחמה. ובזה צדקת ה' עשה. אחר שנשאר שם משה קבור ולא רצו להפרד ממנו. וכנגד השני ומשפטיו עם ישראל. שעשו מה שראוי לעשות בשורת הדין. וכל זה הוציאוהו ממלת בא גד ובגד שאמרה לאה. וכן רמזה בדבריה במלת בא גד בא מזל טוב. כלומר שמזל הלידה שנסתלקה ממנה כאומרו ותעמוד מלדת. וכן באומרו כי עמדה מלדת. חזר אליה ובא לה מזל טוב בבן זה. כי הוא סימן ומזל שיתן לה השם יתברך בנים אחרים. וזה הבן ירבה זרע וגדודים רבים יגודו ממנו וזהו בא גד. וזהו מאמר יעקב עליו השלום גד גדוד יגודנו גדודים יגודו מגד. והוא יגוד עקב שהביא בשורה באחרונה. בעקבו על גדוד אחר שהוא זבולון ויששכר. וכנגד הראשונה אמר משה ברוך מרחיב גד. בגדודים רבים וגבורים כלביא שכן. וכנגד השנית של הבשורה אמר וירא ראשית לו. כנגד התורה של יששכר שנקראת ראשית דכתיב ה' קנני ראשית דרכו. וזהו כי שם חלקת מחוקק ספון. הוא בעל התורה שנקרא מחוקק שם ספון. ורמוז זבולון ויששכר זבולון מושכים בשבט סופר. שהיו מסייעים ומושכים פרנסה בשבט סופר. שהוא יששכר שסופר אותיות של תורה. וסופר החדשים והמולדות והשנים. דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. וכל זה רמוז וספון בגד שהוא לשון הגדה וסיפור. שמגידים לדעת מה יעשה ישראל על פי יששכר וזהו חלקת מחוקק ספון. ואם הוא נאמר על מרע"ה שם חלקת מחוקק ספון. בגד כי משה מגיד העתידות. וכתיב ביה וידבר משה את דברי העם אל השם. ולזה רמזו באומרם שהמן היה מודיע לישראל אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון. כי זה הוציאוהו ממה שכתוב והוא כזרע גד לבן שהמן היה כזרע גד מגיד העתידות. ואולי על זה קראתו לאה גד ואמרה בא גד. לפי שהיה עתיד לישאר בחוצה לארץ. וכמו שכתוב בזוהר והוא כזרע גד לבן. מה זרע גד לא עבר לארץ. אף המן לא עבר לארץ. דכתיב את המן אכלו עד בואם אל ארץ נושבת אל קצה ארץ כנען. והכתוב יסתום וירמוז. ולכן אמר יעקב והוא יגוד עקב שישאר באחרונה. ומזה אמר מרע"ה ברוך מרחיב גד וירא ראשית לו. וכל זה הוציאוהו ממאמר בא גד:

ויקראו בית ישראל את שמו מן. אחר שאמר ויאמרו איש אל אחיו מן הוא למה חזר לומר ויקראו בית ישראל. ועוד מה ענין קריאת זה השם אצל השבת. לכן נראה כי בראשונה שלא אמר להם משה ענין השבת. לא אמרו אלא ויאמרו איש אל אחיו מן הוא. כי לפי שלא ידעו עיקר הדבר לא קראו לו שם בפרהסיא. אלא ויאמרו איש אל אחיו בהחבא דברו זה ביניהם. ואמרו מן הוא לפי שלא ידעו מהו אמרו שהיא מתת אלהים. אבל עכשיו שראו שלקטו ביום הששי לחם משנה להכין אותו לכבוד שבת. אז אמר ויקראו בית ישראל כולם בקריאת שם את שמו מן. כלומר הכנת מזון ליום השבת. והוא כזרע גד לבן. לרמוז שכמו שהיה לו שם טוב שהוא כמו הכנת מזון לשבת וזהו מן הוא. וכן נקרא שמו מן לפי שהוא היה מוכן מצד עצמו. ולא היה צריך תיקון אחר. ואע"פ שנאמר את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו. זה נאמר לכבוד שבת שצריך שינוי. כמאמרם ז"ל ואפילו כסא דהרסנא ועשאו לכבוד שבת. וכן היה טוב מצד עצמו בין מצד המראה בין מצד הטעם. וזהו והוא כזרע גד לבן. שהיא הטובה שבמראות. ומצד הטעם וטעמו כצפיחית בדבש. ולפי שזה היה מהניסים הגדולים שבתורתינו בניסים שנעשו בו. ולכן לרוב התמדתו כי הנס לא יתמיד. לזה אמר זה הדבר אשר צוה ה' מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם. לאנשים הפושעים אשר לא יבטחו בשם ה'. שיראו איך ערך לכם שולחן במדבר ונתן לכם לחם אבירים בארץ לא זרועה. וסיפר הנס הגדול שהיה בו בהתמדתו מ' שנה. וזהו בני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה. ואמר עד בואם אל ארץ נושבת. לרמוז כי לפי שבאו אל ארץ נושבת פסק המן. שאם היו שוהים במדבר אלף שנים פעמיים לא היה פוסק. וחזר לומר עד בואם אל קצה ארץ כנען. להורות שלא נכנס לארץ כנען. אבל בקצה ארץ כנען אכלו ממנו. וזה רמז למה שאמר למעלה והוא כזרע גד. מה זרע גד לא עבר לארץ. אף המן כן. ואמר והעומר עשירית האיפה הוא. להורות על הנס הגדול. שלא תאמר שהיה העומר מדה גדולה ולכן היה מספיק להם. לזה אמר שלא היה אלא עשירית האיפה. אח"כ סיפר שבאו לרפידים ואין מים לשתות העם:

ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה אי אפשר לומר עד בואם אל ארץ נושבת שהרי כבר נאמר אל קצה ארץ כנען ואי אפשר לומר אל קצה ארץ כנען שהרי כבר נאמר אל ארץ נושבת הא כיצד בשבעה באדר מת משה ופסק מן מלירד והיו מסתפקים מן מן שבכלים עד ט"ו בניסן. תניא אידך ובני ישראל אכלו וגו' וכי ארבעים שנה אכלו אלא עוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בה טעם מן. ובני ישראל אכלו את המן ארבעים יום לאחר מיתתו של משה כיצד משה מת בשבעה באדר ואכלו הימנו עשרים וארבעה של אדר ושבעה עשר של ניסן שנאמר וישבות המן ממחרת. רבי אלעזר המודעי אומר שבעים יום אכלו את המן אחר מיתתו של משה. הא כיצד מת משה בשבעה באדר ואכלו הימנו עשרים וארבעה יום של אדר הראשון ושלושים של אדר השני ששנת עבור היתה ושש עשרה של ניסן שנאמר וישבות המן ממחרת. רבי אליעזר אומר שבעים יום אכלו ישראל את המן אחר מיתתו של משה כיצד משה מת בשבעה בשבט ואכלו הימנו עשרים וארבעה של שבט ושלושים של אדר ואותה שנה לא היתה מעוברת ושש עשרה של ניסן שנאמר וישבות המן. רבי אומר חמישים וארבע שנים אכלו ישראל את המן ארבעים שנה בחייו של משה שנאמר ובני ישראל אכלו את המן שאין תלמוד לומר את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען אלא אלו ארבעה עשרה שנה אחר מיתתו של משה ואלו הן שבע שכבשו ושבע שחלקו. מתה מרים נסתלקה הבאר, מת אהרן נסתלק עמוד הענן, מת משה נסתלקו כולן. רבי יהושע אומר מתה מרים נסתלק הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן נסתלק עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו שלשתן ולא חזרו והצרעה לא עברה עמהן את הירדן: