מדרש על שמות 16:35

(דף לה) כתיב (שמות טז) ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה עד בואם אל ארץ נושבת את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען אי אפשר לומר עד בואם אל ארץ נושבת שכבר נאמר אל קצה ארץ כנען ואי אפשר לומר אל קצה ארץ כנען שהרי כבר נאמר עד בואם וגו׳ הא כיצד בז׳ באדר מת משה ופסק מן מלירד והיו מסתפקין ממן שבכליהם עד ט״ז בניסן. תניא אידך ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה וכי מ׳ שנה אכלו והלא מ׳ שנה חסר ל׳ יום אכלו אלא לומר לך עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהם טעם מן. תניא אידך בז׳ באדר מת משה ובז׳ באדר נולד מנין שבז׳ באדר מת שנאמר (דברים לד ה) וימת שם משה עבד ה׳ וכתיב (שם) ויבכו בני ישראל את משה וכתיב (יהושע א א) ויהי אחרי מות משה עבד ה׳ וכתיב (שם) מיכה עבדי מת ועתה קום עבור וגו' וכתיב (שם) עברו בקרב המחנה וצוו את העם. וכתיב (שם ד עט) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון צא ממנו ל״ג ימים למפרע הא למדת שבז׳ באדר מת משה. ומנין שבז׳ באדר נולד משה שנאמר (דברים לא ב) ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. שאין תלמוד לומר היום מה ת״ל היום היום מלאו ימי ושנותי. מלמד שיושב הקב״ה וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחדש לחדש שנא׳ (שמות כג כו) את מספר ימיך אמלא:

כב כְּתִיב: (שמות ט״ז:ל״ה) "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת, אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן". אִי־אֶפְשָׁר לוֹמַר: "עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת", שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר: "אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן", וְאִי־אֶפְשָׁר לוֹמַר: "אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן", שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר: "עַד בֹּאָם" וְגוֹ', הָא כֵּיצַד? בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה וּפָסַק מָן מִלֵּירֵד, וְהָיוּ מִסְתַּפְּקִין מִמָּן שֶׁבִּכְלֵיהֶם עַד ט"ז בְּנִיסָן. תַּנְיָא אִידָךְ: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה", וְכִי אַרְבָּעִים שָׁנָה אָכְלוּ, וַהֲלֹא אַרְבָּעִים שָׁנָה חָסֵר שְׁלֹשִׁים יוֹם אָכְלוּ? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: עֻגּוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם טַעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן. תַּנְיָא אִידָךְ: בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה, וּבְשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלָד, מִנַּיִן שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״ד:ח׳) "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'", וּכְתִיב: (שם) "וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה [בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם"], וּכְתִיב: (יהושע א׳:א׳) "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה עֶבֶד ה'", וּכְתִיב: (שם) "מֹשֶׁה עַבְדִּי מֵת וְעַתָּה קוּם עֲבֹר" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "עִבְרוּ (בתוך) [בְּקֶרֶב] הַמַּחֲנֶה וְצַוּוּ אֶת הָעָם [לֵאמֹר: הָכִינוּ לָכֶם צֵדָה, כִּי בְעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן"]. וּכְתִיב: (שם ד) "וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן". צֵא מִמֶּנּוּ שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה יָמִים לְמַפְרֵעַ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה. וּמִנַּיִן שֶׁבְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלַד מֹשֶׁה? שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים ל״א:ב׳) "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא". שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר 'הַיּוֹם', מַה תַּלְמוּד לוֹמַר 'הַיּוֹם'? (היום מלאו ימי ושנותי) מְלַמֵּד, שֶׁיּוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְמַלֵּא שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כ״ג:כ״ו) "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא".

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל וגו', (דברים א), מאחד בשבט ועד ששה באדר, שלשים וששה יום, פירש משה רבינו את כל התורה כולה, בששה בו ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות (שם לא יד), בשבעה באדר וילך משה וידבר וגו', ויאמר אלהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום (שם), שאין תלמוד לומר היום, ומה תלמוד לומר היום, מלמד שבשבעה באדר נולד משה ובשבעה באדר מת, שנאמר וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב על פי ה', ויקבר אתו בני בארץ מואב מול בית פעור ולא ידע איש את קברתו וגו', ומשה בן מאה ועשרים שנה במתו לא כהתה עינו ולא נס לחה (שם לד), ויהי אחרי מות משה עבד ה' וגו', משה עבדי מת ועתה קום עבר וגו', ויצו יהושע את שטרי העם לאמר, עברו בקרב המחנה וצוו את העם לאמר הכינו לכם צדה כי בעוד שלשת ימים אתם עברים את הירדן הזה לבוא לרשת את הארץ אשר ה' אלהיכם נתן לכם לרשתה (יהושע א), והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ויחנו בגלגל בקצה מזרח יריחו (שם ד יט), צא מהן שלשים ושלשה יום למפרע, ואתה למד שבשבעה באדר מת משה רבינו. שלשה פרנסים טובים עמדו להן לישראל, ואלו הן משה ואהרן ומרים, ושלש מתנות טובות ניתנו על ידיהם ואלו הן באר ועמוד ענן והמן, מן בזכות משה, עמוד ענן בזכות אהרן, באר בזכות מרים, מתה מרים, נסתלקה הבאר, וחזרה להן לישראל בזכות משה ואהרן, מת אהרן, נסתלק עמוד הענן, וחזר להן בזכות משה, [מת משה] נסתלקו שלשתן, ולא חזרו, שנאמר ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד (זכריה יא ח), וכי בירח אחד מתו, והלא בשנה אחת מתו, מתה מרים בעשרה בניסן, ואהרן באחד באב, ומשה רבינו בשבעה באדר, אלא יום שמת משה, נסתלקו שלשתן ולא חזרו. מן המן שלקטו בשבעה באדר היו אוכלין עד ששה עשר בניסן, שנאמר וישבת המן ממחרת (השבת) באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא (יהושע ה יב), מה תלמוד לומר ובני ישראל אכלו את המן וגו' עד באם אל ארץ נושבת (שמות טז לה), יום שמת משה אותו היום פסק המן מלירד, עד באם אל קצה ארץ כנען (שם), אותו היום כלה המן שבידם, הרי ארבעים שנה חסר שלשים יום, ושלשים יום שהיו אוכלין עוגה שהוציאו בידם ממצרים, שהיה יפה להן כמן: