Quotation_auto על שמות 17:12

ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. לפי שלמעלה חטאו לריב עם משה ולנסות את ה'. וראה עמלק שהיו יוצאים מדחי אל דחי ממרה לתלונת הבשר והלחם. ומתלונת הבשר והלחם לתלונת המים. עד שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין. לזה סמך מיד ביאת עמלק. להורות שראה בחכמתו רפיון ישראל וחלשתם מצד עונם. ולזה בא. ולכן ארז"ל שקפץ ת' פרסה לבא על ישראל בזה העת. וכן אמרו מאי ברפידים רפה ידים. כלומר שהיו ישראל רפים באמונתם. וסבת שנאת עמלק אמרו במדרש שהיא בסבת צואת תמנע אחות לוטן. שחזרה להדבק בזרעו של אברהם ולא קבלוה. וכשראתה שלא קבלוה היתה פלגש לאליפז בן עשו. כדי להדבק בזרעו של אברהם אבינו. ותלד לו את עמלק וספרה לו את כל המאורע. וצוותה לו צוואה בחרם שיטור איבה זו לישראל לעד לעולם. ולכן ויבא עמלק וילחם עם ישראל. וע"ד הפשט ראה שלא היה זה אלא בסבת יעקב שלקח ברכותיו של עשו זקנו. ולפי שברכת יצחק היתה לרשת את ארץ כנען. וראה שיצאו ממצרים לעבור דרך ארצם. עד שלסבת זה שמעו עמים ירגזון. בעבור זה בא עמלק להפסיק בדרך. כדי שלא ילכו לארץ ישראל ויבנו מקדש. כאומרו תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. ולזה תמצא כי בפרשת זכור את אשר עשה לך עמלק. אחר שכתב והיה בהניח ה' אלהיך תמחה את זכר עמלק. כתב מיד והיה כי תבא אל הארץ ולקחת מראשית כל פרי האדמה. אחר שבאת אל הארץ על כרחו של עמלק שנקרא ראשית גוים עמלק. ולקחת מראשית כל פרי האדמה. להודות לה' ותעיד ותאמר הגדתי היום כי באתי אל הארץ על כרחו של עמלק. ויהיה וענית כמו לא תענה ברעך. וז"ש בכאן ויאמר כי יד על כס יה הזאת המלחמה היא. לפי שאמר וחשב לשים ידו בכסא הש"י שהיא ירושלים שהיא כסא ה'. ולפי שישראל באותה שעה לא היו מוכנים מצד החטא. אמר אל יהושע בחר לנו אנשים צדיקים וגבורים ראויים ללחום מלחמת ה'. וצא אתה להלחם בעמלק. בענין שלא יצא הוא למחנה ישראל. ואני אסייעך בתפלתי. ולפי שזאת המלחמה לא היתה ראויה להעשות בחיל ובכח כי אם ברוח ה'. ולפי שישראל חטאו עם ערב רב בשאלת המים. לא רצה משה לצאת למלחמה אלא נתנה ליהושע. והוא עלה אל ראש הגבעה להתפלל וידיו פרושות השמים. וזהו מחר אנכי נצב על ראש הגבעה. ומטה האלהים. שהוא שבט לגוי חסר לב. בידי להכניעו בו. ואעפ"י שהיה הדבר קשה בעיני יהושע להלחם בעמלק לפי שלא היה מלומד מלחמה. ועוד שלא היה רוצה ליטול עטרה בפני רבו. לפי שהוא היה בוטח בה' שינצח המלחמה בזכותו של משה. ואולי יחשבו העם שהוא בגבורתו נצח המלחמה ותקרא המלחמה על שמו. עם כל זה קיים מאמר רבו. וזהו ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק. והטעם לפי שמשה ואהרן וחור עלו ראש הגבעה להתפלל והוא בטח בזכותם. אבל באופן אחר לא יצא להלחם. ולהורות שישראל לא היו ראוים. אמר שכל עוד שידיו של משה פרושות בכח תפלתו. גבר ישראל. וכאשר יניח ידו וגבר עמלק. ואם כן אחר שמשה היה רואה תגבורת ישראל תלויה בהרמת ידיו. למה היה מניח ומשפיל ידיו. לזה אמר וידי משה כבדים ולא היה יכול להרים ידיו תמיד. אבל בסיוע אהרן וחור היו ידיו אמונה עד בא השמש. ובזה ויחלוש יהושע את עמלק. ולא בכח גבורתו ולא בכח אנשי המלחמה. ועכ"ז יש לשאול מה טעם היו ידיו של משה כבדות עתה. והלא אחר מ' שנה עשה מלחמה עם סיחון ועוג ויכם וירדפם ולא היו ידיו כבדות. ועכשיו כבדו עד שבסבת הכבדות היה גובר עמלק. ואולי נאמר כי הטעם בזה לפי שהיה מעורב בכאן זכותו של יצחק. כי זה היה בן עשו שכיבד לאביו מכל בנים שבעולם. והיה צד בידיו צידה להאכיל לאביו. ויעקב הטעה לאביו כי היו ידיו שעירות. ולכן היו ידי משה כבדות. לפי שהיה בכאן זכות אבות מעורב. וזהו שאמרו ועיני ישראל כבדו מזוקן מזוקן של יצחק. כן בכאן וידי משה כבדות מזוקן של יצחק. אבל בסיחון ועוג לא היה להם זכות אבות. ולכן בכאן מצד זה לפעמים גבר ישראל ולפעמים גבר עמלק. ועוד נ"ל כי הטעם ששלח משה ליהושע למלחמה ולא נלחם הוא. וכך הטעם שהיו ידיו כבדות וקרא לאהרן וחור עמו. לפי שהוא סבב זאת המלחמה בקבלת ערב רב שקבלם מדעתו בלא דעת השכינה. כאומרו לך רד כי שחת עמך אשר הוצאת מדעתך. ובכאן תלונת המים היתה מערב רב כמו שכתבתי. ולכן כתב שם העם העם. ובסבת חטא זה בא עמלק נגד ישראל על נסותם את ה'. ולכן לא רצה משה להלחם בעמלק. אחר שהוא סבב החטא והמלחמה ולכן שלח ליהושע. ולפי שמשה עשה זאת המלחמה היו ידיו כבדות בסבת החטא. ולפי שהחטא היה בכאן כאשר יניח ידיו גבר עמלק. כי הזכות לא היה מספיק לנצח החטא מכל וכל. ולכן הוצרכו אהרן וחור בזכותם לתמוך ידיו ולחזקם כי מצד עצמו לא היה יכול. ולזה תמצא שהוצרכו לו' במדרש כי זכות אברהם יצחק ויעקב נצטרפו בכאן. זכות אברהם דכתיב ביה והאמין בה' כנגד ויהי ידיו אמונה. זכות יצחק דכתיב ביה ויצחק בא מבא כנגד עד בא. זכות יעקב דכתיב ביה כי בא השמש כנגד השמש. וזהו ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. נתכוונו למה שאמרתי כי אלולי זכות אבות. זכות משה לא היה מספיק בסבת חטא ערב רב. ואז ויחלוש יהושע כי בלא זכות אבות לא היה נוצח. ולזה ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע. כלומר אחר שאתה חטאת בזה. תזכור זה ותזהיר ליהושע שלא יעשה כזה לקבל גרים שלא מדעתי. ולכן כשראה יהושע הגבעונים שהטעוהו. ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים לעדה:

ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח א"ר יוחנן צפונות מופיע ונוחות לו ללמד ר' חזקיה אמר צפונות מופיע בדעת מניח רוחות של בריות בהן. ורבנן אמרי צופה פודה נביא תומך פותר ערום נבון הוזה. א"ר אחא צפונה אחת שיש כאן בת לגלות שאת בנה. בכולן כתיב ותגשן השפחות ותגש גם לאהוב יוסף כתיב ואחר נגש יוסף וכו' (ככתוב לעיל). ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים מקמצא לריחיא. רבנן אמרין דקמצתא ודלא קמצתא. ויקבוץ את כל אוכל שבע שנים. ר' יהודה אומר נתן מה שבתחום טבריא בטבריא ומה שבתחום צפורי בצפורי שכל ארץ מעמדת פירותיה. ר' נחמיה אומר ערב בהן עפר וקטמיות דבר שהן מעמידין פירות. רבנן אמרין אם מתכנסין לאכול מה שבטבריא ושבצפורי כל מה שבתחומין אינן מספיקין מקומץ קומץ הדא אמרה שהברכה מצויה באוצרות. אסור לו לאדם שישמש מטתו בשני רעבון שנאמר וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב. תנא חשוכי בנים משמשין מטותיהן בשנירעבון. ת"ר בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מדרכי צבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהם על ראשו ואומרים פלוני שפרש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור. תניא אידך בשעה שהצבור שרויין בצער אם יאמר אדם אלך אוכל ואשתה ושלום עלי נפשי עליו הכתוב אומר והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן מה כתיב בתריה ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון. זו מדת בינונית. במדת רשעה מהו אומר אתיואקחה יין ונסבאה שכר. מה כתיב בתריה הצדיק אבד וגו' אבל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור. שכן מצינו במשה רבינו שצער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וכי לא היה לו למשה כר או כסת אחת לישב עליהן אלא כך אמר משה הואיל וישראל בצער אף אני אהיה עמהן בצער שמא יאמר אדם מי מעיד אבני ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק. ר' שילא אמר שני מלאכי השרת המלוין את האדם מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה וגו' ר' חידקא אמר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאם ה' וגו':

וידי משה כבדים אמר רבי בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מן הצבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור וכל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור שכן מצינו במשה רבינו שצער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וכי לא היה לו למשה כר או כסת לישב עליהן אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהן בצער. שמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק. ר' שילא אומר שני מלאכים המלוין לאדם מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו'. רבי חייא אמר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר אתם עדי נאם ה'. וידי משה כבדים מכאן שלא ישהה אדם במצות אילולי שאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים לא היה מצטער כך אמרו יקרו ידיו של משה באותה שעה כאדם שתלויין בידיו שני כדים מים. ואהרן וחור תמכו בידיו שהיה מעלן ומורידן. ויהי ידיו אמונה מגיד שהיו בתענית דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר יקר חטא על ידיו של משה באותה שעה ולא היה יכול לעמוד בו מה עשה הפנה אל מעשה אבות שנאמר ויקחו אבן אלו מעשה אבות. וישב עליה אלו מעשה אמהות. ואהרן וחור וגו' מה תלמוד לומר אחד אחד אלא שהיה אהרן מזכיר מעשה לוי וחור מעשה יהודה מכאן אמרו אין פוחתין משלושה בני אדם העוברין לפני התיבה. ויהי ידיו אמונה בידו אחת שלא קבל בה מישראל כלום ובידו אחרת אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם על ידי הוצאת ישראל ממצרים ועל ידי קרעת להם את הים ועל ידי עשית להם נסים וגבורות וכן על ידי תעשה להם נסים וגבורות בשעה הזאת. עד בא השמש לפי שלמדנו על המלכיות כולן שאין עושין מלחמה אלא עד שש שעות אבל מלכות חייבת זו עושה מלחמה מבקר עד ערב: