פירוש על שמות 17:12

והנראה שהמן ועמלק כולם ידעו שאל מושיעם ממצרים שומר אותם ולוחם את לוחמיהם ולזה לא בא עמלק להלחם בישראל רק כאשר ידע בחכמת האצטוגניא שלו שישראל חטאו במה שהיו מספקים בהשגחה האלהית אם היתה בקרבם אם לא כאמרם היש ה׳ בקרבנו אם אין וסמיך ליה ויבא עמלק בראותו כי ישראל עיף ויגע ולא ירא אלהים כשרז״ל שכוונו השעה וכו׳ וכשישראל עוברים על רצון ה׳ הנה השי״ת יסתיר פניו מהם ויניחם תחת מערכות השמים וכסיליהם למקרה ופגע תחת המקרי׳ ולזה מה עשה המלך הביא עמו אנשים שידעו באצטגנינות שלא יוכלו למות באותה שנה ולישראל לא היה להם זכות לשדד המערכה ולבטלה לכך נתיירא משה מאד ואמר ליהושע בחר לנו אנשים ר״ל צדיקים ואפילו שיהיו מועטים כי אין מעצור לה׳ להושיע בין רב למעט וצא הלחם בעמלק עם האנשים אשר תבחר ומחר אני נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי להלחם בשרו של עמלק במטה האלהים ולהפילו לארץ ועכ״ז לא היה יכול לו בשביל עונותם של ישראל כמש״ה (שמות יז יב) וידי משה כבדים וכו׳ עד שאהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד לרמוז לג׳ האבות שזכותם יגן בעדם בעת צרתם ועוד דזכות רבים עדיף טפי ועכ״ז לא העביר אותו מן העולם אלא החליש כחו לבד וכן בנדון דידן המן נין עמלק ראה שישראל נהנו מסעודתו שא״ר ושהיו רקנים מן המצות כמ״ש ישנו מן המצות וכו׳ ושהקב״ה ודאי הניח אותם למקרה ופגע וגם בעת צרתם לא יושיעם כי אין הקב״ה משדד המערכה בשביל עוברי רצונו ועכ״ז נתירא לעשות הדבר מיד כי זכר את עמלק כי אפילו שישראל חטאו ומיד ויבא עמלק עכ״ז לקה שנאמר ויחלוש יהושע את עמלק וכו׳ לזה התחכם בגורלות לראות אם יעלה לו שמיד יצוה להשמידם אם לא וכשראה שעלה בידו חדש אדר שמח כי ידע שלא יקראהו אסון הואיל והש״י עזבם לארך ימים ובהמשך הזמן יראה אם ה׳ אלהיהם ירחמם בשמעו את רינתם וזעקתם ויוציאם מחשך וצלמות או אם יניחם למקרה ופגע וגם כי ירבו תפילה לא ישמע אליהם ח״ו ובכן יהיה הוא בטוח ועוד עשה שהפיל פור גם כן מיום ליום לראות באיזה יום עשו איזה עבירה וחטא וגם כן באיזה חדש עברו ברית הפרו חוק על כל דבר פשע כדי שהיום והחדש יהיה גם כן סיבה לגבות שטר חובם מהם כי במקום אשר לא תחול ההשגחה ישלוט הכליון וכשרז״ל שבכל הימים מצא להם זכות וכן בחדשים בניסן טלה לפסח באייר ירד המן בסיון נתנה התורה וכו׳ וכשנפל לו בחדש אדר ביום שמת מרע״ה שמח שהרי יש חסרון גדול באותו היום וכן החדש שהוא אדר במזל דגים מיד אמר תפושים הם בידי כהדין נונא וז״ש הוא חדש אדר שמזלו דגים ולא מצא להם זכות ומצא חסרון שבו מת אבי התעודה ולא זכר כי הוא עת הלידה:

וידי משה כבדים. בִּשְׁבִיל שֶׁנִּתְעַצֵּל בַּמִּצְוָה וּמִנָּה אַחֵר תַּחְתָּיו, נִתְיַקְּרוּ יָדָיו:

וטעם ויהי ידיו אמונה שהיו עומדות וקיימות ברוממותן, כלשון ואמנה על המשוררים דבר יום ביומו (נחמיה יא כג), וכן אנחנו כורתים אמנה (שם י יא), דבר קיים בברית, וכן היתד התקועה במקום נאמן (ישעיה כב כג), חזק: ועל דרך האמת, נשא עשר אצבעות לרום השמים לרמוז על עשר ספירות לדבקה באמונה הנלחם לישראל, ובכאן נתבאר ענין נשיאות כפים בברכת כהנים וסודו: