Quotation_auto על שמות 17:2

תניא אמר ר' יהודה עשרה נסיונות נסו אבותינו למקום במדבר. שנים בים שנים במים. שנים במן שנים בשלו. אחד בעגל. ואחד במדבר פארן. שנים בים אחת בירידה ואחת בעליה. בירידה דכתיב ויאמרו אל משה המבלי אין קברים. בעליה כדרב הונא ישראל שבאותו הדור מקטני אמנה היו. כדדרש רבה בר מרי מאי דכתיב וימרו על ים בים סוף ויושיעם למען שמו מלמד שהמרו ישראל על הים ואמרו כשם שאנחנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר. אמר הקב"ה לשר של ים פלט אותם ליבשה. אמר לפניו רבונו של עולם יש עבד שנתן לו רבו מתנה וחוזר ונוטלה הימנו אמר הקב"ה אני נותן לך אחד ומחצה שבהן. אמר לפניו רבונו של עולם יש עבד שתובע את רבו אמר לו נחל קישון יהא ערב מיד פלטן ליבשה היינו דכתיב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. שנים במים אחת במרה ואחת ברפידים. במרה דכתיב ויבאו מרתה וכתיב וילונו העם. ברפידים דכתיב ויחנו ברפידים וכתיב וירב העם עם משה. ב' במן שנאמר אל (תצא) [יצא] ויצאו לא תותירו והותירו. שנים בשלו בשלו ראשון דכתיב בשבתנו על סיר הבשר. בשלו שני דכתיב והאספסף אשר בקרבו. עגל כדאיתיה. במדבר פארן כדאיתיה. ויאמר משה אל העם אל תיראו הרי משה מזרזן להודיע חכמתו של משה היאך היה משה עומד ומפייס לכל אותן האלפים והרבבות עליו מפורש בקבלה החכמה תעוז לחכם התיצבו וראו את ישועת ה' אמרו לן אימתי אמר להם היום ישלח עליכם רוח הקדש ואין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש שנאמר ראיתי את ה' נצב על המזבח. ואומר ויבוא ה' ויתיצב ויקרא כפעם בפעם ואומר קרא את יהושע והתיצבו למה היו ישראל דומין באותה שעה ליונה שברחה מפני בן הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה הנחש נושף בה אם תכנס לפנים וכו' יצתה לחוץ הרי בא בן הנץ לתפשה. כך היו ישראל דומין באותה שעה הים סוגר ושונא רודף ונתנו עיניהן בתפלה. עליהן מפורש בקבלה יונתי בחגוי הסלע וגו' כי קולך ערב בתפלה ומראיך נאוה בתלמוד תורה.

וירב העם עם משה עברו על שורת הדין דרך ארץ אדם כועס בתוך ביתו אינו נותן עיניו אלא בקטן אבל אלו לא נתנו עינם אלא בגדול לכך נאמר וירב העם עם משה ולא עם אהרן שהיה אהרן חביב עליהם שהיה אוהב שלום ורודף שלום. זה שאמר הכתוב שפתי כסיל יבואו בריב היו תובעין מי יתן מותנו ביד ה' ולו גוענו. מהו לפני ה' משל לבן מלכים שלא היה לו תרבות והיה עולה לכתלים ולאילנות כנגד אביו הולך למקום החיות כדי שיהא אביו מצטער כך היו אלו אומרים אנו מתים שיהא מצטער עלינו ולא עוד אלא שנשבע לאבותינו לתת לנו הארץ: