Quotation_auto על שמות 2:22

והזכיר שלקח את צפורה ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם. ואע"פ שזכירת השמות מיותר בכאן וסבתם ג"כ. אולי הטעם בזה להודיענו שם השני שבשעת מילתו לא הזכיר שמו. לכן אמר ושם האחד אליעזר וגו'. והרצון אצלי כמו שרמזתי למעלה כי אלו השמות היו רמז לגאולת ישראל. וכמו שאמרו מה שאירע לאבות סימן לבנים. ולכן אמר משה כמו שאני הייתי גר בארץ נכריה. והש"י הפרני בארץ עניי והצילני מחרב פרעה. כן עתיד הש"י לעשות לישראל שהם גרים בארץ מצרים. להוציאם משם ולהצילם מתחת יד פרעה. ולכן יתרו שידע זה הסוד ושמע כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. אמר עכשיו עת ראוי להוליך האשה והבנים. אחר שהם היו סימן הגאולה ונתקיימה. וזהו אשר שם האחד גרשם. ושם האחד אליעזר וכן יציל לבניו. וזהו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד פרעה. ואמר ושם האחד אליעזר. והיה ראוי שיאמר ושם השני. וכתב הגאון כי הטעם בזה לפי שאליעזר הוא רומז לשמו של הקב"ה שנקרא אחד שנאמר הלא אל אחד בראנו. לכן לא רצה להזכיר בו שני. כי הוא אחד ואין שני. ולכן עם שונים אל יתערב. וסיפר שיצא משה לקראתו לכבדו. לפי שהיה חכם ובא לחסות תחת כנפי השכינה. ולכן ויספר משה לחותנו. למשוך את לבו כמו שעושים לגרים. ולכן אמר עתה ידעתי מה שלא ידעתי עד היום כי גדול ה'. בהיותו מודד מדה כנגד מדה. וזהו כי בדבר אשר זדו בו נענשו ובזה ניכר גודלו ומשפטו. ולכן ראוי לתת לו הודאה על הדין שעשה בהם במדת אלהים. וזהו ויקח יתרו עולה וזבחים לאלהים. הוא שם ה' שעשה משפט בהם במדת אלהים. אבל לשם אלהים לא הקריב עולה וזבחים. כאמרם בסדר קדשים תניא א"ר שמעון בן פזי בא וראה מה כתיב בפרשת הקרבנות. שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא לה'. שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק. ואמר עולה לכפר על הרהור הלב שהרהר קודם הידיעה. וזבחים. זבחי שלמים לעשות שלום עם השם. ורבותינו אמרו עולה וזבחים לאלהים ראשי תיבות עול. להורות שקבל עליו עול תורה ועול מצות ועול מלכות שמים. ונכנס במסורת הברית והמילה וטבילה והרצאת דמים. וזה חשוב ככל הקרבנות כמו שכתבו במדרש הנעלם מזבח אדמה תעשה לי. זהו מי שמכניס בנו לברית מילה. ואמר אדמה. לפי שראוי שיתן המילה בכלי של עפר שנקרא מזבח אדמה. וזה חשוב עליו ככל הקרבנות. וזהו וזבחת עליו את עולותיך. וכן בכאן כתב עולה וזבחים לאלהים. ואולי נאמר כי לכן סמך מיד וישב משה לשפוט את העם. להורות כי עצת יתרו שנתן על המשפט חשובה מכל הזבחים. כדכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח:

ויהי כמלוך פרעה על מצרים ויכבד לבו על כל יושבי ארצו וגם על בית יעקב לא חמל בעצת בלעם הקוסם ושני בניו כי יועצים למלך היו בימים ההם ויועץ המלך את שלשת יועציו ויאמר הנה עם בני ישראל וגו' ויען רעואל המדיני את המלך אם על המלך טוב אל תשלח ידך בם כי אלקיהם בחר בם מימי קדם ויקחם לחבל נחלתו מכל גויי הארץ ומי בכל מלכי הארץ אשר שלח בם ידו ונקה ולא עשה בו אלקימו נקם. הלא ברדת אברהם מצרימה ויצו פרעה לקחת את שרי אשתו וינגעהו ה' נגעים גדולים עד אשר השיב את אשתו. גם לאבימלך הגררי הוכיח בעוצר כל רחם והשיב לו אשתו. אף אל יצחק הפליא פלאיו בהגרשו מגרר ויתיבשו כל מוצאי מימיה ועצי תנובתם לא צמחו ושדי נשיהם ובהמתם צמקו וילך אליו אבימלך מגרר ואחוזת מרעהו ופיכל שר צבאו ויקדו לו ארצה ויבקשו ממנו תחנה ויתפלל עליהם אל ה' ויעתר לו וירפא אותם. יעקב איש תם הוצל בתומו מיד עשו ולבן הארמי ומיד כל מלכי כנען ומי הוא אשר שלח בהם ידו ונקה והלא אביך גדל את יוסף על כל חכמתו ומלט כל שוכני ארץ מן הרעב ויצו להוריד יעקב ובניו מצרימה למען תמלט ארץ מצרים מרעב ועתה אם טוב בעיניך חדל מהשחיתם ואם אין בלבך להושיבם במצרים שלח אותם מזה וילכו לארץ כנען. ויחר אף פרעה ויברח משה וימלט מדינה ומטה יוסף לקח בידו. ויאמר המלך לאיוב העוצי מה יעשה באלה ויאמר לו הלא כל יושבי ארצך בידך כטוב בעיניך עשה. ויאמר בלעם הפתורי למלך אם בלהבת אש תאמר להמעיטם הלא אלקימו מלט את אברהם מאור כשדים ואם בחרב תאמר להשמידם הלא יצחק בא להאסף ויתן איל תחתיו. ועתה אדוני המלך אם תבקש למחות את שמם צוה להטיל ילדיהן המימה כי לא נסה אחד מהם בזה וייטב הדבר בעיני המלך ויעש כן. ויהי כאשר גדל משה בבית המלך ותחשבהו בת פרעה לבן וייראו מפניו כל בית פרעה ויהי היום ויוגד לבלעם לאמר הנה בן בתיה מבקש להרגך ויברח בלעם הקוסם ושני בניו אתו וינוסו וימלטו את נפשם וילכו ארץ כוש. בימים ההם נהיתה מלחמה בין כוש ובין בני קדם ויעזוב את בלעם הקוסם ויצא קוקנוס מלך כוש להלחם בארם ובבני קדם ויעזוב את בלעם הקוסם הוא לבן הארמי מפתור ושני בניו ינוס וימברוס לשמור את העיר ודלת הארץ אתו ויועץ בלעם את עם הארץ למרוד במלך קוקנוס לבלתי בוא העירה וישמעו אליו עם הארץ וישבעו לו וימליכוהו עליהם ואת בניו הפקידו לשרי צבאות ויגביהו את החומות מאד משני צדי העיר. ומן העבר השלישי חפרו בארות רבות אין מספר בין העיר ובין הנהר הסובב את כל ארץ כוש ויבקיעו שם את מי הנהר. ומן העבר הרביעי קבצו נחשים לרוב מאד בלחשיהם ובכשפיהם ואין יוצא ובא אליהם. ויהי כשוב המלך וכל שרי החיילות מן המלחמה וישאו עיניהם ויראו את חומות העיר כי גבהו מאד ויאמרו ראה ראו כי אחרנו במלחמה ויגביהו את חומות העיר ויחזיקום לבלתי בוא עליהם מלכי כנען למלחמה. ויהי כאשר קרבו אל העיר ויראו והנה שערי העיר סגורים ויקראו אל השוערים לאמר פתחו לנו ונבואה העירה. וימאנו השוערים לפתוח להם במצות בלעם הקוסם ולא נתנום לבוא השערה ויערכו מלחמה נכח השערה ויפול מחיל קוקנוס ביום ההוא מאה ושלושים איש. ויהי ביום השני וילחמו מעבר הנהר ויבוא שלשים רוכבי הפרשים בימים ההמה ולא יכולו ויטבעו בתוך הבורות וימותו ויצו המלך לחטוב עצים לעשות רפסודות לעבור עליהם ויעשו. ויהיה בבואם אל מקום הבורות היו המים מתגלגלים ברחים ויטבעו ביום ההוא מאתים איש על עשר רפסודות. ויהיה ביום השלישי ויבואו מצד הנחשים ולא יכלו לגשת שמה ויהרגו הנחשים מאה ושבעים איש ויחדלו להלחם על כוש. ויהי בהיות המצור על כוש ויברח משה ממצרים ויבוא אל מחנה קוקנוס מלך כוש ומשה בן שמונה עשרה שנה בברחו והימים אשר צר קוקנוס על כוש תשע שנים ויהיה הבחור הולך ובא עמהם ויאהב המלך והשרים וכל חיל המלחמה את הבחור כי רב ויקיר הוא וקומתו כארז ופניו כצאת השמש וכח גבורתו כארי ויהי יועץ למלך. ויהי מקץ תשע שנים ויחלה המלך את חליו אשר ימות בו ויהיה ביום השביעי לעת חלותו וימת ויחנטוהו עבדיו ויקברוהו נכח שער העיר הפונה ארץ מצרים ויבנו עליו בנין גדול נאה וגבוה מאד ויכתבו עליו כל מלחמותיו וכל גבורותיו. ויהי אחרי השלימו הבנין ויאמרו איש אל רעהו מה נעשה אם אמרנו נלחמה העירה ויפלו ממנו חללים רבים ואם אמרנו נשב במצור ושמעו כל מלכי ארם ובני קדם כי מת מלכנו ויבואו עלינו פתאום ולא ישאירו לנו שריד ועתה לכו ונמליכה עלינו מלך ונשב במצור עד תנתן העיר בידינו. וימהרו ויפשיטו איש לבושו וישליכו ארצה ויעשו במה גדולה ויושיבו עליה את משה ויתקעו בשופרות ויאמרו יחי המלך יחי המלך וישבעו כל השרים וכל העם לתת לו את הכושית הגבירה אשת קוקנוס לו לאשה וימליכו אותו עליהם. ומשה בן שבע ועשרים שנה במלכו על בני כוש ויהי ביום השני למלכו ויועדו כולם לפני המלך ויאמרו לו אם על המלך טוב הבה לנו עצה מה נעשה כי זה תשע שנים לא ראינו את נשינו ואת בנינו ונשב במצור. ויען המלך את העם ויאמר אם תשמעו בקולי דעו כי תנתן העיר בידינו ועתה אם נלחום נלחם בהם ויפלו ממנו כבראשונה ואם אמרנו נבוא העיר ויטבעו ממנו כבראשונה עתה לכו היערה והביאו מבני החסידה איש אפרוחו בידו והיו לכם למשמרת עד גדלם ולמדום לטוש כדרך בני הנץ וימהרו העם וילכו היערה ויעלו הברושים ויביאו איש אפרוחו בידו ויעשו כדבר המלך ויהי כאשר גדלו בני החסידה ויצו המלך להרעיבם ימים שנים ויעש העם כן. ויהי ביום השלישי ויאמר המלך אליהם לבשו איש כלי מלחמתו בידו ורכבו איש על סוסו וקחו איש אפרוחו בידו ונקומה ונלחמה בעיר מקום אשר נחשים שם ויעשו כדבר המלך. ויהי בהגיעם אל מקום הנחשים ויאכלום וישביתום מן המקום ההוא. ויהי כראות המלך והעם כי נשבתו הנחשים ויריעו העם תרועה גדולה וילחמו העירה ויתפשוה ויבואו איש אל ביתו אל אשתו ואל אשר לו וימותו ביום ההוא מעם הארץ אלף ומאה איש מיושבי העיר ומעם המצור לא מת אחד. ויהי כראות בלעם הקוסם כי נלכדה העיר ויפתח השער וירכב על הסוס הוא ושני בניו וינוסו ויבואו מצרים אל פרעה מלך מצרים המה החרטומים המכשפים הכתובים בספר הישר היועצים אל פרעה לאבד שם יעקב מעל פני האדמה. וילכוד משה את העיר בחכמתו ויושיבוהו על כסא המלוכה וישימו כתר מלכות בראשו וגם את הכושית הגבירה נתנו לו לאשה ויירא משה את אלקי אבותיו ולא בא אליה כי זכר את השבועה אשר השביע אברהם את אליעזר עבדו לאמר לא תקח אשה על בני מבנות כנען. וגם כה עשה יצחק בברוח יעקב מפני עשו ויצוהו ויאמר לו לא תתחתן בבני חם כי זכרנו את אשר נתן את בני חם לעבדים לבני שם ולבני יפת ויירא משה מפני ה' אלקיו ויתהלך לפניו באמת בכל לבבו ולא סר מן הדרך אשר הלכו בה אברהם יצחק ויעקב ויתחזק במלכות בני כוש וילחם את אדום ואת בני קדם ואת ארם ויכניעם תחת יד בני כוש. והימים אשר מלך על בני כוש ארבעים שנה. ויצלח בכל מלחמתו כי ה' אלקי אבותיו אתו. בשנת ארבעים למלכו והוא יושב על כסא המלוכה והגבירה יושבת לימינו אצלו ותאמר הגבירה אל השרים ואל העם הנה זה ארבעים שנה אשר מלך זה על כוש ואלי לא קרב ואת אלקי בני כוש לא עבד. ועתה שמעו נא בני כוש ולא ימלוך עליכם זה הנה מונחם בני ימלוך עליכם כי טוב לכם לעבוד את בן אדוניכם מעבוד איש נכרי עבד מלך מצרים. ויהי כל העם נדון עד הערב וישכימו בבוקר וימליכו את מונחם בן קוקנוס עליהם וייראו בני כוש לשלוח יד במשה וכי זכרו את השבועה אשר נשבעו לו ויתנו לו מתנות גדולות וישלחוהו בכבוד גדול ויצא משם ויחדול ממלוך על כוש. ומשה בן שבע שנים וששים שנה בצאתו מכוש כי מה' יצא הדבר כי בא הקץ אשר התעתד מימי קדם להוציא את בני ישראל. וילך משה מדינה כי ירא [לשוב] מצרימה מפני פרעה ויבוא אל רעואל ויספר לו משה את אשר ברח ממצרים ואת אשר מלך לבני כוש ואת אשר לקחו מידו המלוכה ויגרשוהו. ויהי כשמוע רעואל את דבריו אמר בלבו אתנה זה בית הכלא וארצה בו לבני כוש כי נוסם הוא ויקחהו אל בית הסוהר ויהי כלוא שם עשר שנים. ויהי בהיותו עצור שמה ותחמול עליו צפורה בת רעואל ותכלכלהו לחם ומים ויהי מקץ עשר שנים ותאמר אל אביה לאמר האיש העברי אשר כלאתו זה עשר שנים בבית הסוהר ואין דורש ואין מבקש אליו ועתה אם טוב בעיניך אבי נשלח ונראה אם מת ואם חי הוא ואביה לא ידע כי כלכלתהו ויען ויאמר רעואל הנהיה כדבר הזה להעצר גבר בבית הכלא עשר שנים ולא יאכל ויחיה. ותען צפורה את אביה לאמר הלא שמעת [אבי] כי אלקי העברים גדול ונורא הוא ומפליא להם בכל עת. הוא הציל אברהם מאור כשדים ואת יצחק מן החרב ואת יעקב מן המלאך בהאבקו עמו. וגם עם זה רבות עשה ויצלהו מיאור מצרים ומחרב פרעה גם מזה יכול למלטהו. וייטב הדבר בעיני רעואל ויעש כן כדבר בתו וישלח אל הבור לראות מה נעשה בו. ויראו והנה האיש חי ועומד על רגליו ומתחנן אל אלקי אבותיו. ויוציאוהו מן הבור ויגלחוהו וישנו את בגדי כלאו ויאכל לחם. ויהי האיש אל גנת רעואל אשר אחרי הבית. ויתפלל אל אלקיו אשר עשה אתו נפלאות רבות. ויהי בהתפללו ויבט בצדו והנה מטה ספיר מוצב ארצה והוא נטוע בתוך הגנה ויקרב אל המטה והנה חקוק בו שם ה' אלקים צבאות כתוב ומפורש על המטה ויקרא בו ויתלשהו כהתלש עץ יער מסבכו ויהי למטה בכפו. הוא המטה הנברא בתבל מפעלות אלקים אחרי בוראו שמים וארץ וכל צבאם ימים ונהרות וכל דגתם. ויהי בהגרש אדם מגן עדן ויקח את כל המטה בידו ויצא ויעבוד את האדמה אשר לוקח משם ויגיע המטה עד נח ויותר אל שם ואל תולדותיו עד הגעתו אל ידי אברהם העברי ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק גם את מטה האותיות ירוש ירש. ויהי כברוח יעקב פדנה ארם ויקחהו בידו ובבואו אל יצחק אביו בארה שבע נטוש לא נטשו וברדתו מצרימה לקחו בידו ויתנהו אל יוסף שכם אחד על אחיו כי באמצו לקחו יעקב מיד עשו אבי אדום. ויהי אחרי מות יוסף וישבו שרי מצרים בית יוסף ויגיע המטה אל יד רעואל המדיני ובעת צאתו ממצרים לקחו בידו ויטעהו בתוך גנתו. ויבחנו כל גבורי קיני לתלשו בבקשם לקחת צפורה בתו ולא יכלו וישאר בתוך הגן עד בוא אשר לו המשפט ויקחהו. ויהי כראות רעואל את המטה בידו ויתמה על ככה ויתן רעואל צפורה בתו למשה. ומשה בן שבע שנים ושבעים שנה בצאתו מבית הסהר ויקח צפורה המדינית לאשה ותלך צפורה בדרכי בית ישראל לא חסרה דבר מצדקת שרה ורבקה רחל ולאה גבעות עולם ותהר בן ויקרא משה שמו גרשום וגו' רק לא מל את בשר ערלתו בגזרת רעואל חותנו ויהי בעת ההיא מקץ שלש שנים ותהר עוד ותלד בן שני וימל את בשר ערלתו ויקרא שמו אליעזר וגו':